ישראל ביישנים או עזים

[עושה חדשות]

ביצה כה: תנא משמיה דרבי מאיר מפני מה נתנה תורה לישראל מפני שהן עזין תנא דבי רבי ישמעאל מימינו אש דת למו אמר הקדוש ברוך הוא ראויין הללו שתנתן להם דת אש איכא דאמרי דתיהם של אלו אש שאלמלא נתנה תורה לישראל אין כל אומה ולשון יכולין לעמוד בפניהם והיינו דאמר רבי שמעון בן לקיש שלשה עזין הן ישראל באומות כלב בחיות תרנגול בעופות ויש אומרים אף עז בבהמה דקה ויש אומרים אף צלף באילנות.
רש"י: שהן עזים - ונתנה להם תורה שיעסקו בה, והיא מתשת כחם ומכנעת לבם. דתיהן של אלו - מנהגם של אלו אש, שהם עזים כאש. מימינו אש דת למו - מימינו נתן להם התורה, מפני שאש דת למו, והרבה מקראות חסרים כזה. עזים - קשים להנצח, אנדרי"ש בלעז.

ובהעמק דבר בהרבה מקומות (כמו: שמות ו-ו, יג-ט, דברים ו-כא, שיר השירים ב-א), מבאר שה"יד החזקה" שהיתה ביציאת מצרים היתה מופנית כנגד ישראל שלא רצו לצאת, מחמת עזותן (כנ"ל) שלא רצו להשתעבד לתורה, וזה כעין האמור ביחזקאל "אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם". (ואולי בלא"ה אין בזה רבותא כ"כ אחרי מה שנאמר בקרא בהדיא "עם קשה עורף"). ובכל אופן, הרי לפי פשוטו לא נראה שמדובר כאן על עזות דקדושה שלא ייבוש מפני המלעיגים וכד', אלא על מידת העזות באופן כללי, (אף שלפי האמת ודאי אפשר להטות תכונה זו לצד הטוב, וביותר דהתורה שניתנה לישראל כבר התישה את מידת עזותן).

וצ"ע איך ליישב את מידת העזות הנ"ל עם מה שאמרו חז"ל דישראל ביישנים רחמנים גומלי חסדים, ואם כך הם סימניהם ומידותיהם למה אין כל אומה ולשון יכולין לעמוד בפניהם אלמלא ניתנה להם תורה המתשת כוחם ועזותם. ולכאו' ביישנות ועזות הם ודאי מידות הפוכות, ול"ש לחלק בזה בחינות שונות.

(ועי' מהרש"א ח"א בביצה שם, ובנדרים ד"כ, ובפנ"י בביצה, ובמהר"ל נתיבות עולם נתיב הבושה פ"א, כלי יקר בראשית מט-ז, ועוד הרבה שהאריכו בזה, כ"א לפי דרכו. ויש להביא ע"ז עוד את דברי חז"ל בשמות רבה, דאי' שם - מהו והנה עם קשה עורף הוא, אמר ר' יהודה בן פולויה בשם רבי מאיר ראוים הן להערף, אמר רב יקים ג' חצופים הם, חצוף בחיה כלב, בעוף תרנגול, ובאומות ישראל, אמר ר' יצחק בר רדיפא בשם ר' אמי אתה סבור שהוא לגנאי ואינו אלא לשבחן או יהודי או צלוב, ודו"ק).

אלא שבאמת בחלק מהמקומות מפו' בדברי חז"ל דביישנים וכו' אי"ז מידותיהם הטבעיות של ישראל, (כמו שהיה משמע לכאו' בלש' הגמ' ביבמות בסתמא "שלשה סימנים יש באומה זו"), כי אם מתנות שקיבלו מאת הקב"ה, "באותה שעה אמר דוד ג' מתנות נתן הקב"ה לישראל רחמנין וביישנין וגומלי חסדים רחמנין דכתיב ונתן לך רחמים ורחמך והרבך ביישנים דכתיב ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו זה סימן לביישן שאינו חוטא וכל מי שאין לו בושת פנים דבר ברי שלא עמדו אבותיו על הר סיני וגו' גומלי חסדים מנין דכתיב למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו וגו' וכתיב ושמר ה' אלהיך את הברית ואת החסד", וא"כ ל"ק כלל, הן לולי שניתנה תורה היו ישראל עזין שבאומות, אבל כעת כאשר עמדו רגליהן על הר סיני ניתנו להם רחמנות ובושת פנים וכו', וכעת נעשו מידות אלו בטבען. ויש מדרשים שהגי' שם היא להדיא "שלש מתנות טובות נתן להם הקב"ה על הר סיני".

ואולי זכינו כאן לביאור נוסף במעלת "אילו קרבנו לפני הר סיני".

[אבי 1000]

הרב עו"ח

כל זה כבר מבואר מדברי רש"י עצמו שניתנה להם תורה שיעסקו בה ויכנע ליבם ועל כן בלא תורה הם עזים וכשהם בני תורה נעשו ביישנים ע"י הלימוד בה וזהו גופה של המתנ שנתן לנו הקב"ה.

[מכון חכמי ספרד]

בקיצור לאחר כל האריכות;
ישראל ביישנים הם או עזין שבאומות.

[ביליצר]

אין תרגומו של ביישן הכנעה ואדרבה הרבה ביישנים עקשנים ,
עזים פירושו קשים להנצח ,אין כאן הפכים,

[בקרו טלה]

אין תרגומו של ביישן הכנעה ואדרבה הרבה ביישנים עקשנים ,
עזים פירושו קשים להנצח, אין כאן הפכים,

עז פנים לגיהנם ובשת פנים לג"ע

[ביליצר]

אין תרגומו של ביישן הכנעה ואדרבה הרבה ביישנים עקשנים ,
עזים פירושו קשים להנצח, אין כאן הפכים,

עז פנים לגיהנם ובשת פנים לג"ע

יש הבדל בין עז פנים = חצוף ומורד וכו, מיורשי גיהנם לעזות סתם כפי שפירש רשי =פירושו קשה להנצח ,
היש סתירה מלא הביישן למד ומאידך ישראל ביישנים הם,,?
הכול תלוי פירוש, מקום וזמן,,

[עושה חדשות]

הרב ביליצר,
לש' חז"ל בשמו"ר הוא "חצופין" וכפי שהבאתי לעיל.

[ביליצר]

הרב ביליצר,
לש' חז"ל בשמו"ר הוא "חצופין" וכפי שהבאתי לעיל.

+
כל זה על קשיות עורף ,עיין שם במתנות כהונה ,או יהודי או צלוב ,או יהודי שהוא עז כנמר המוסר עצמו למיתה על קידוש השם ,
האם היפך דמסירות נפש הוא בושה ?

[ביליצר]

מהר"ל ,,

...דהא והא איתא, שהם עזים, היינו שאין להם גסות ועבות החומר כמו שיש לביישן שהוא בעל חומר, לכך מה שישראל הם עזים מורה שהם בעלי נפש ואין הנפש שלהם מוטבעת בחומר, ומכל מקום הם ביישנים שהם מקבלים התפעלות מזולתם, כאשר ראוי לקבל התפעלות מן השי"ת או ממי שהוא גדול ממנו, אז הם בעלי בושה ביותר, אבל בעצמם עזים הם, כי אינם בעלי חומר, והם כמו אש שהוא פועל ביותר מפני שהוא פועל בכח גדול, וכמו שהוא פועל בחוזק כך הוא ממהר לקבל התפעלות, כי מי שהוא יותר תקיף מן האש ועם כל זה הוא ממהר לקבל התפעלות מן המים, שהם מבטלים כחו, וכך הם ישראל, שהם חזקים ותקיפים מאד בעצמם, אבל ממהרים לקבל התפעלות מאחר, שהיא הבושה. (נתיב הבושה פרק א)

[ביליצר]

עוד מהרל,,
...וכאשר התבאר בראיה ברורה כי הנפש גוברת בישראל, וזה נודע מן המדה הפחותה שבישראל שהעיד עלינו יוצרנו כי עם קשה עורף אתה, רוצה לומר, שהם בלתי מקבלים תוכחה, ואינם שומעים מוסר, ודבר זה בשביל שאינם חמריים, שהחומר בלבד הוא מקבל התפעלות, ולפיכך ישראל עומדים במדתם ואינם מתפעלים לקבל תוכחה, ועוד אמרו רז"ל שישראל הם העזים שבאומות, וזה מפני כי כל זה יש לו כח הצורה, ועוד האריכו עליהם במסכת ביצה שהם עזים כמו אש, וכל זה מפני שהם נבדלים מן החמרי, כי האש שהוא להב אין בו גוף, והוא קשה וחזק, וכך הם ישראל שאינם חמריים, לכך הם קשים לקבל התפעלות... (נצח ישראל פרק יד)

...אמנם מדה זאת אינה בישראל מצד כי נפשם רעה, לומר כי נפש רשע אוותה רע, כי עם הקדוש הזה מצד עצמם ראוים אל החשיבות והמעלה יותר מכל העובדי גלולים, רק שהחטא גורם, מכל מקום עצם בריאתם על תכונה זאת שנפשם חשובה, והחשוב מצד טבע עצמו יבקש המעלה, ולא תמצא כי הכפרי מקנא בחשוב, רק גבור מתקנא בגבור כמותו וכדומה... כי השי"ת נתן בישראל תכונת המעלה בלבד, ותכונה זאת תכונה טובה וראויה היא לישראל, וכך יורה שמם שנקראו ישראל, על שם כי שרית עם אלקים ועם אנשים, שראויים לתכונתם המעלה, רק הבלתי הגונים הגדילו והוסיפו על המדה שלהם לקנאת על כל דבר מעלה וכבוד או עושר או קנין אשר יראו בחבריהם, כאשר הם מדמים בעצמם כי הם ירשו ארץ בלבד ואין עוד אחר, לכך אינם חפצים במעלת אדם הן גדולה או קטנה. ואין ספק כי מדה זאת גרועה מאד, אך הדבר הזה יוצא מתכונה טובה, הוא תכונת החשיבות, וראיה לזה, כי נראה לחוש, כי כאשר יגיע לאחד צרה, הנה הכל הם אליו כאח נגש לצרה, זה מפני כי ישראל עם אחד בארץ, ולכך הם מרחמים זה על זה בצרתם מאד, רק כי מקנאים בגדולה אשר יש לאחר, וכן שאר מדות אשר הם בישראל, אשר הם גנאי לישראל, מכל מקום יוצאים מצד תכונה טובה, ואינו כמו מדת הזנות, כי המדה הזאת אין לה שורש טוב רק רע בלבד, ודבר זה מורה בודאי על פחיתות גדולה. אבל ישראל אינו כך, כי הדבר הרע אשר ימצא בהם הוא יוצא ונולד מן תכונה טובה. וכן מדת קשה עורף שהכתוב מגנה בה את ישראל, אל תאמר כי מדה זאת אינה יוצאת מתכונה טובה, רק כמה שיש לישראל נפש נבדלת בלתי חמרית, כי החומר הוא שמקבל התפעלות ואינו דבר מקוים, אבל הדור שהוא נבדל אינו מתפעל לקבל שינוי, רק עומד, ולפיכך ישראל ממאנים לקבל תוכחה ויש בהם קושי עורף לחזור בתשובה, הכל בשביל שאינם חמריים, וכן כל המדות אשר הם בישראל והם אינם טובים הם באים מצד תכונת טובה, רק כי הם משתמשים מתכונה ההיא בדבר שאינו טוב... (שם פרק כה)