מַצָּה זוֹ שֶׁאָנוּ אוֹכְלִים, עַל שׁוּם מָה? עַל שׁוּם שֶׁלֹא הִסְפִּיק בְּצֵקָם שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ לְהַחֲמִיץ עַד שֶׁנִּגְלָה עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּגְאָלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת, כִּי לֹא חָמֵץ, כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ, וְגַּם צֵדָה לֹא עָשׂו לָהֶם.
מה הפשט בדבר זה ומה בכך שנגלה הקב"ה לאבותינו בטרם הספיק בצקם להחמיץ לכאו' אין בזה כל נס או מאורע אשר אמורים להודות או לבכות על כך אלא כך הוי עובדה ולשם מה אנו אוכלים מצות. – ושמא הכוונה למה שכתב האר"י שאילולא היו נשארים ולו עוד רגע היו נכנסים לשער הנ' של הטומאה שאין ממנה יציאה.
החכימו אותי.