איש טלז כתב:תינח בבית שער יש חיוב על שניהם לבנות גדר למנוע היזק ראיה דהם שותפים שנשתעבדו זל"ז
למה החלטת שבבית שער מיירי בשותפין, (שותפות דמיירי התם אי"ז דיני שותפים אלא דיני שכנים) ואפי' א"כ הא שותפות אין השעבוד להוציא הוצאות על השותפות, אלא רק שאין אחד יכול לעכב על השימוש של חברו, אבל מהיכן יתחייב להוציא הוצאות נוספות מתוך שעבודי השותפות, וע"כ דינא דבית שער אינו שייך לשותפות כלל.
וראיתי בספר אחד שכתב כך:
כל עניני פרק לא יחפור באו על ענין זה, מכח התפיסה שבעלות בקרקע אינה נתפסת כבעלות במטלטלים, ואדם לא יכול להתייחס לקרקע שלו עפ"י גבולות שיקבע ע"י גדר ובתוך אותה גדר הוא בעלים לבדו ואין לו עסק עם כל העולם, ויוכל גם לחפור עד לתהום ויהרוס את כל סביבותיו בטענת הריני עושה בשלי ואין לכם עסק עמי כלל. והטעם שאינו יכול לעשות כן הוא משום שהבעלות בקרקע אינה נתפסת בתחום מסוים שבא ע"י גבולות של גדר, אלא יש יחס גם לסביבתו וכל מי שקונה קרקע מצד אחד התחום שלו מוגבל שאין לו קיום לבד בלי להתייחס לסביבתו, ומאידך הגבול שלו רחב ויכול לתבוע מסביבתו שלא לפגוע בו ולא ייחשבו כעושים בשלהם, כי כשאדם קונה קרקע התחום שלו מתקיים באינטראקציה עם הסביבה, ופרק לא יחפור בא לקבוע את הגבולות איך מתקיים התחום של האדם ביחס שלו עם סביבתו.
וכן דיני פרק השותפין שאפשר לכפות כ"א מבני העיר להוציא ממון לבית שער וכדו', בפשטות הוי מדינא ואי"ז תקנ"ח על כל פרט, כי האדם אינו חי לעצמו בתחום שלו בלבד, אלא יש לאדם יחס עם סביבתו, וכאשר הוא חי בעיר יש לו יחס עם אחרים, והתחום אינו שלו בלבד אלא של כולם כאחד, וה"ה כקנוי להם לענין זה שצריך להוציא הוצאת לקיום העיר, והכפייה על זה אינה משום חיוב שהוטל עליו כמצוה, אלא להיפך, שאינו יכול לחיות בעיר בלא לדאוג בעצמו ג"כ לצרכי העיר, והוא נידון כמעכב עליהם במה שמתקיים בעיר ואינו מוציא ממון על הוצאות העיר, ויש להאריך בזה וקיצרתי.