ההוא גברא כתב:לפני יום ח' עדיין אין לו דין ערל, ולכן אין ראיה מהאמא ברוסיה שהיו אנוסים לדחות את הברית כמה חדשים אחרי הזמן.
אוצר החכמה כתב:תפתח את החומש. הנה נא ידעתי הוא אמר לה כשירד מצרימה מייד כשבא לארץ ישראל. רק אחרי שחזר וישב עשר שנים בארץ ונולד ישמעאל ועברו 13 שנה הקב"ה ציווהו למול.
אני מבין שאתה אומר אה"נ מדובר כשהיה עדיין ערל ולמה לא הסתכל בנהר כי לא רצה לראות את צורתו אבל קרה מקרה. אבל אם כך למה לא תתרץ יותר פשוט שלא הסתכל בנהר כי לא רצה לראות את צורת אשתו בדיוק כמו שלא הסתכל עליה אבל קרה מקרה.
הוה אמינא כתב:יש מעשה שהתפרסם שאמא אחת ברוסיה הסובייטית לא נישקה בנה זמן רב עד שנימול, כי נדרה שלא לנשקו עד שימצאו לו מוהל. וההתייחסות לזה כנדר לזרז עצמה.
נשר כתב:במשפחה אחת היו נוהגים לקרוא לרך הנולד קודם המילה "ערל'ה"... עד שבא חכם אחד והעיר מהמשנה בנדרים "הנודר מן הערלים מותר בערלי ישראל ומותר במולי עכו"ם". ולכאורה הוא הדין לכאן, וכן יש לדון מה נעשה במתו אחיו מחמת מילה האם יהיה מותר לנשקו.
נשר כתב:במשפחה אחת היו נוהגים לקרוא לרך הנולד קודם המילה "ערל'ה"...
הא לחמא עניא כתב:נשר כתב:במשפחה אחת היו נוהגים לקרוא לרך הנולד קודם המילה "ערל'ה"... עד שבא חכם אחד והעיר מהמשנה בנדרים "הנודר מן הערלים מותר בערלי ישראל ומותר במולי עכו"ם". ולכאורה הוא הדין לכאן, וכן יש לדון מה נעשה במתו אחיו מחמת מילה האם יהיה מותר לנשקו.
כמדומני שבספר 'נטעי אשל' של הגה"צ רבי שמואל אהרן לידר זצוק"ל מביא בסוף ספרו חלק בראשית (עניני שבת) שהטעם של השלום זכר הוא כדי לנחמו, ולמה צריך נחמה, אך היות ואנו אומרים ביום השבת בתפילה "וגם במנוחתו לא ישכנו ערלים" הוא חושב שהכוונה עליו, וזהו הנחמה שמתאספים אצלו לומר לו שאין הכוונה לערלים אלו אלא ערלים עכו"ם וגויים.
לעומקו של דבר כתב:הא לחמא עניא כתב:נשר כתב:במשפחה אחת היו נוהגים לקרוא לרך הנולד קודם המילה "ערל'ה"... עד שבא חכם אחד והעיר מהמשנה בנדרים "הנודר מן הערלים מותר בערלי ישראל ומותר במולי עכו"ם". ולכאורה הוא הדין לכאן, וכן יש לדון מה נעשה במתו אחיו מחמת מילה האם יהיה מותר לנשקו.
כמדומני שבספר 'נטעי אשל' של הגה"צ רבי שמואל אהרן לידר זצוק"ל מביא בסוף ספרו חלק בראשית (עניני שבת) שהטעם של השלום זכר הוא כדי לנחמו, ולמה צריך נחמה, אך היות ואנו אומרים ביום השבת בתפילה "וגם במנוחתו לא ישכנו ערלים" הוא חושב שהכוונה עליו, וזהו הנחמה שמתאספים אצלו לומר לו שאין הכוונה לערלים אלו אלא ערלים עכו"ם וגויים.
ניחום לפני הצער? (הנוסח משחרית)
הא לחמא עניא כתב:לעומקו של דבר כתב:הא לחמא עניא כתב:כמדומני שבספר 'נטעי אשל' של הגה"צ רבי שמואל אהרן לידר זצוק"ל מביא בסוף ספרו חלק בראשית (עניני שבת) שהטעם של השלום זכר הוא כדי לנחמו, ולמה צריך נחמה, אך היות ואנו אומרים ביום השבת בתפילה "וגם במנוחתו לא ישכנו ערלים" הוא חושב שהכוונה עליו, וזהו הנחמה שמתאספים אצלו לומר לו שאין הכוונה לערלים אלו אלא ערלים עכו"ם וגויים.
ניחום לפני הצער? (הנוסח משחרית)
הצער לא קשור לתפילה אלא לעצם המנוחה ביום השבת. ודו"ק.
אלא נ"ל טעם אחר שאין מברכין שעשני יהודי, דהא בשמונה ימים הראשונים לא היה יהודי ואיך יאמר שעשני. וכעין זה כתב רמ"א או"ח סי' מ"ו דגר אינו מברך שלא עשני גוי דהא באמת עשאוהו גוי, הוא הדין הכא נמי. וא"ת, לפי זה גם הישראל לא יברך אפילו שלא עשני גוי, דהא באמת מתחילה בשמונה ימים הראשונים היה והרי עשאוהו, דפירושו של שלא עשני מתחילה שאעמוד בגיותי דהא ציווני על המילה.
מה שנכון נכון כתב:כתב בספר נהג כצאן יוסף:אלא נ"ל טעם אחר שאין מברכין שעשני יהודי, דהא בשמונה ימים הראשונים לא היה יהודי ואיך יאמר שעשני. וכעין זה כתב רמ"א או"ח סי' מ"ו דגר אינו מברך שלא עשני גוי דהא באמת עשאוהו גוי, הוא הדין הכא נמי. וא"ת, לפי זה גם הישראל לא יברך אפילו שלא עשני גוי, דהא באמת מתחילה בשמונה ימים הראשונים היה והרי עשאוהו, דפירושו של שלא עשני מתחילה שאעמוד בגיותי דהא ציווני על המילה.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 517 אורחים