מראה מקום בהלכות נדרים

[פעלעד]

מאחר ואיני בקי בהלכות נדרים, וב"ה כמעט שלא נוגע לי, כעת נתעורר אצלי שאלה, ואשמח לקבל מראה מקומות מהתלמידי חכמים דפה.

א. נדר שהוציא בפיו אבל במחשבתו כיוון שיחול רק באופן מסויים, כגון שנדר שאם יפסיק מלימודו יקנוס עצמו באיזה דבר, ובמחשבתו חשב שרק באופנים מסויימים הוא רוצה לקנוס עצמו, אבל כגון אם ישאלו אותו אם רוצה קפה וישיב בהן אז לא יחול וכדו', האם חל הנדר עם הפרטים שהיו במחשבתו או כמו שהוציא בפיו.

ב. מה הדין במסתפק איך נדר, בדוגמא הנ"ל מסתפק אם נדר שלא יפסיק בדיבור ארוך או אפילו בדיבור קצר.
והאם יש נפק"מ מה היה כוונתו בעשית הנדר, כגון שאם ברור לו שהשורה התחתונה של הנדר היה שילמד היטב ולא יבטל זמנו, וכדי להגיע לתכלית הזאת בעצם מספיק הנדר שלא יפסיק בדיבור ארוך, וממילא יש צד לומר שאכן כך היה הנדר ולא שלא יפסיק אפילו בדיבור קצר.

אשמח לקבל מראה מקום ברור.
בתודה מראש!

[פרי יהושע]

יש כלל בסיסי של "האדם בשבועה". ולכן כל שלא כיוון לנדור באופן מסויים לאו נדר הוא.
בספק כמדומה יש להחמיר כדין ספק דאו'.
ובאשר לשאלה הג' זה דומה לשאלה הא' אם כוונתו היא לא כמו שהוציא מפיו אין הוא מחוייב.

[פעלעד]

יש כלל בסיסי של "האדם בשבועה". ולכן כל שלא כיוון לנדור באופן מסויים לאו נדר הוא.
בספק כמדומה יש להחמיר כדין ספק דאו'.
ובאשר לשאלה הג' זה דומה לשאלה הא' אם כוונתו היא לא כמו שהוציא מפיו אין הוא מחוייב.

ייש"כ
השאלה השלישית היתה באופן של ספק אבל יש לו סיבה או סברה לומר שהיה בכוונתו לאחד מצדדי הספק, אבל זה לא ברור אצלו.

[פרי יהושע]

יש כלל בסיסי של "האדם בשבועה". ולכן כל שלא כיוון לנדור באופן מסויים לאו נדר הוא.
בספק כמדומה יש להחמיר כדין ספק דאו'.
ובאשר לשאלה הג' זה דומה לשאלה הא' אם כוונתו היא לא כמו שהוציא מפיו אין הוא מחוייב.

ייש"כ
השאלה השלישית היתה באופן של ספק אבל יש לו סיבה או סברה לומר שהיה בכוונתו לאחד מצדדי הספק, אבל זה לא ברור אצלו.

אז זה ספק!.