עמד השואל ושאל אם התראה צריך להיות בבירור איזה לאו או חיוב מיתה הוא עובר או דסגי לומר לו שיש בזה חיוב מיתה כיון דלא ניתן התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד.
ואמרתי לו על אתר שיש בזה מחלוקת ואבאר הדברים כאן לפי דל שכלי ומי שיש לו מה להוסיף על זה יעלה על הדוכן:
בשבת קלח. משום מאי מתרינן ביה רבה אמר משום בורר ר' זירא אמר משום מרקד מ' דהתראה צריך להיות בפרטות איזה אב מלאכה הוא עובר ועי' שבועות כ: שכ' רש"י דצריך להתרות ממקרא ובמנ"ח מצוה לב ובמראה הפנים סנהדרין פ"ז ה"ה ד"ה נטע.
ועי' רדב"ז פי"ד מה' מאכלות אסורות הי"ח שכ' ג"כ שצריך להתרות בפירוש השם שעובר ובמנחות נח: תוד"ה אין לוקין בסו"ד כ' דכי אתי לאתרויי בהן צריך להזכיר כל אחד בשמו וכו' וחולין סד. רד"ה השורץ על הארץ ושם עד. רד"ה כי אמרי אנא כ' ואשמיעך רב דלא משום נבילה מתרינן ביה אלא משום אבר מן החי ובשבת קב: רד"ה בהא קאמר שמואל כ' דאי אתרו ליה משום בונה לא מיחייב דלאו בנין הוא.
אבל ברמב"ם פי"ב מה' סנהדרין ה"ב כ' שאומרים לו עבירה היא וחייב אתה עליה. משמע דא"צ להתרותו משום איזה לאו. אבל בד' הרמב"ם י"ל משום דס"ל דהתראה לא ניתן אלא להבחין בין שוגג למזיד ולכן חבר א"צ התראה וא"כ כיון שיודע שיש בזה חיוב מיתה סגי. ובס' חמדת ישראל ח"א דיני ל"ט מלאכות אות ב (דמ"ב. מדה"ס) מוכיח מד' הירו' סנהדרין פ' היו בודקין ה"א שא"צ להתרות בו הלאו של העבירה אלא מתרה בו שהוא בעונש מיתה ג"כ הוי התראה ע"ש. ועי' זבחים עח. תוד"ה הפיגול