בשבת חול המועד קדשתי על היין ולאחר מכן אכלתי כזית מעוגה שברכתה מזונות. בבואי לברך ברכה אחרונה הסתפקתי האם אכן יש לברך על המחיה, כיון שבסך הכל יש בעוגה כשלשת רבעי הכוס של קמח מצה. המשנ"ב מביא שמנהג העולם לברך על כזית עוגה גם אם אין בתוכה כזית קמח, אך האם יתכן שכאן זה שונה בשל כמות הקמח המועטה במיוחד?
לבד מזאת טען באזני אי מי, שיש לחלק בין קמח לקמח מצה הראוי לאכילה בפני עצמו, ועל כן אין בכוחו להפוך את העוגה כולה למין מזונות שברכתו על המחיה. לא ממש הבנתי אך לדבריו סברא פשוטה היא.
בסופו של דבר החלטתי לברך שהרי על הגפן בודאי צריך לומר, ומכל מקום לא תהיה זו ברכה לבטלה. אך עדיין נבוכתי לגבי רעייתי שאכלה אף היא כזית מאותה עוגה. הפתרון הפשוט היה שאוציאה בברכתי, אך כאן נתעורר ספק חדש: האם המברך על המחיה ועל הגפן יחד יכול להוציא את החייב בעל המחיה בלבד?
(כל זאת מלבד מה שיש לדון אם נחשב הקידוש לקידוש במקום סעודה).
ולסיום, שאלה מעניינת לגבי הנוסח המשולב של ברכת מעין שלוש על המחיה ועל הגפן: כידוע על יין מארץ ישראל חותמים "על הארץ ועל פרי גפנה". לפי זה נמצא נוסח החתימה בלתי תקני בעליל: "בא"י, על הארץ ועל המחיה ועל פרי גפנה" - גפנה של מי? של המחיה?