אש משמים כתב:לכאורה הדין שלא יהיה כמעיד עדות שקר הוא רק בתפילה שאומר הדברים לתוכן שלהם ויש לו לכוון בדבריו אך בקריאת התורה אין דין כוונה שצריך לכוון במה שאומר אלא יש רק דין לעשות דין חכמים ולקרוא בתורה ותו לא לכן אין בזה עדות שקר שכן אינו מעיד כלל משא"כ בתפילה שכל מילה שמוציא מפיו צריך לכוון במשמעותה והרי הוא עומד לפני המלך והאיך יוציא דבר שקר מפיו.
אליהו בן עמרם כתב:אש משמים כתב:לכאורה הדין שלא יהיה כמעיד עדות שקר הוא רק בתפילה שאומר הדברים לתוכן שלהם ויש לו לכוון בדבריו אך בקריאת התורה אין דין כוונה שצריך לכוון במה שאומר אלא יש רק דין לעשות דין חכמים ולקרוא בתורה ותו לא לכן אין בזה עדות שקר שכן אינו מעיד כלל משא"כ בתפילה שכל מילה שמוציא מפיו צריך לכוון במשמעותה והרי הוא עומד לפני המלך והאיך יוציא דבר שקר מפיו.
במחילה, לכוון בדבריו זאת רק פרשנות המילים. שיהיה פיו וליבו שווים.
וגם לא מצאנו זאת ברשימת הכוונות הנדרשות. זה הלא בנוסף לכוונה.
ועוד, שאם זאת כוונה נוספת שצריך לכוון ולא כיוון אין זה שקר אלא כובש עדותו...
ועוד, האם עומד לפני המלך אין זה אלא בשמונה עשרה?
שלמה בן חיים כתב:מצאתי מקור הדברים בשם החתם סופר שגם בלימוד הפרשה חשש ממעיד עדות שקר בעצמו, והניח תפילין.
ראה מנהגי בעל החתם סופר פרק ד אות ג. וראה עוד ליקוט חבר בן חיים חלק ה דף קד [חלק ב], שהחתם סופר היה יוצא מבית הכנסת אם התפללו בו מעריב קודם הזמן בכדי שלא יהיה צריך לקרוא עמהם ק"ש והוא בלא תפילין
עושה חדשות כתב:משנה ברורה סי' סה
קרא קריאת שמע ונכנס לבהכ"נ ומצא צבור שקורין ק"ש, צריך לקרות עמהם פסוק ראשון - - וכ"ש אם לא קרא עדיין דצריך לקרוא את הפסוק הראשון אבל לא יכוין לצאת בזה המ"ע דק"ש כיון שאין לו תפילין בראשו וגם יהיה בלא ברכות וכדלעיל בסוף סימן מ"ו במ"ב עי"ש.
וצ"ע מה שייך עדות שקר כאשר אינו קורא אלא פסוק ראשון.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 145 אורחים