ברכת "שהחיינו" בלידת הבת

[ירושלמי]

אשירה לה' כי גמל עלי, עם לידת בתנו תחי' בשעטומ"צ.

ואציגה נושא שעלה לי עם לידתה:
כידוע, במ"ב רכג סק"ב חידש שאף שלא נזכר בפוסקים ברכה על לידת הבת (להבדיל מלידת הבן המחייבת בברכת הטוה"מ), מ"מ פשוט שמסברא חייב לברך שהחיינו עם ראייתה בפעם הראשונה, דלא גרע מרואה את חברו לאחר ל' יום. [ולהעיר דבס' וזאת הברכה הביא דהגרשז"א ויבדלחט"א הגריש"א פקפקו בעצם דין זה דהמ"ב]. והנה ברגע הלידה והראיה הראשונה פרח הדבר מזכרוני, ונסתפקתי אם אוכל לברך למחרת היום. ובפסקי תשובות ראיתי שנקט כדבר פשוט דיכול לברך לאח"ז, ולא ציין מקור לזה.
ושורש הספק, דהנה ל' המ"ב הוא שחייב לברך כשרואה אותה בפעם הראשונה, ומשמע שהוא דין בראייה הראשונה. וביותר, שהרי חיליה דהמ"ב מרואה פני חברו, ושם נראה פשוט דאחר הראייה הראשונה (או למצער אחרי גמר הראיה הראשונה, דכבר איתא בפוסקים אחרונים דראייה היינו כל זמן דמישך שייך לראיה ושמחתה, ולאו דוקא ברגע הראיה ממש) תו לא מצי לברך.
אכן מסברא נראה דשפיר מצי לברך, דאף דהמ"ב נסמך על רואה פני חברו, מ"מ נראה פשוט דהכא אין הראיה על שמחת ראיית הפנים (בשונה מחברו, דהתם הראייה על ראיית הפנים, דהרי על קיומו של החבר כבר יד הוא כל העת), אלא על עצם הלידה, ובכוונה נקט המ"ב "לא גרע" מרואה פני חברו ולא נקט דהוא כרואה פני חברו, וכנ"ל, ואם כן, לכאו' ניתן לברך כל זמן דשמח על הלידה, ובחלק זה שפיר יש לנו לדמותו לברכת הטוה"מ ושאר ברכות שהחיינו, דיכול לברך כל זמן שעדיין שמח.

ובעיקר ד' המ"ב יש לדון מדוע נסמך על רואה פני חברו, ולא כ' דלא גרע מבית חדש וכלים חדשים (וגם בזה נפק"מ להנ"ל). ושמעתי מכמה ת"ח, דלא דמו, דבבית חדש וכד', השמחה היא על בעלותו בבית ובכלים, ובבת אין השמחה על בעלותו אלא על עצם הלידה. והראוני לד' הנצי"ב במרומי שדה (ברכות נד) דאכן כ' דאף דלא נזכר בפוסקים ברכה על לידת הבת, מ"מ מסברא נראה דלא גרע מקונה כלים חדשים עי"ש.

וא' העירני, דלד' המ"ב הא נצטרך לברכת ברכת מחיה המתים, דעד שאתה מחייבו שהחיינו מדין חברו דל' יום, תחייבו בברכת מחה"מ דחברו די"ב חודש. אלא מאי אית לך למימר, דברכה זו שייכא רק בחבר ישן שעתה רואהו, וא"כ ה"ה בל' יום נימא הכי, ומדוע יתחייב.

[איסתרא בלגינא]

מזל טוב! ור"י ור"ל הלכה כר"י.

ולמ"ש

וא' העירני, דלד' המ"ב הא נצטרך לברכת ברכת מחיה המתים, דעד שאתה מחייבו שהחיינו מדין חברו דל' יום, תחייבו בברכת מחה"מ דחברו די"ב חודש. אלא מאי אית לך למימר, דברכה זו שייכא רק בחבר ישן שעתה רואהו, וא"כ ה"ה בל' יום נימא הכי, ומדוע יתחייב.

לא דמי כלל דמחיה המתים שמחתו על שעדיין הוא קיים ולא על ראייתו ושהחיינו על ראייתו וכמו שהשיגו האחרונים ע"ד מ"ב במקבל כתב מחבירו שאין זה ענין רק למחיה המתים ולא לברכת שהחיינו.

[יצג]

מזל טוב, וראה בספר פסקי תשובות הרצו"ב שאפשר לברך:
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?1 ... S&page=918

[ירושלמי]

מזל טוב, וראה בספר פסקי תשובות הרצו"ב שאפשר לברך:
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?1 ... S&page=918

אינני מצליח לצפות שם, וצ"ע מהמבואר כאן.

מ"מ כבר הערתי לעיל שראיתי בפסקי תשו' שמתיר לברך, ולא ידעתי מקורו, שכן להאמור ליכא למילף מהטוה"מ דמצי לברך כל זמן ששמח.

[אליהוא]

אגב יש לסייע לסברת המ"ב, מעובדא שמספר האדר"ת בזכרונותיו ששהנצי"ב בירך עליו שהחיינו אף שלא ראהו לעולם.
וכעי"ז ממדרש ששלמה המלך בירך על אחד מבני קין עם שני ראשים שהחיינו.

[איש_ספר]

אגב יש לסייע לסברת המ"ב, מעובדא שמספר האדר"ת בזכרונותיו ששהנצי"ב בירך עליו שהחיינו אף שלא ראהו לעולם..

ז"ל האדר"ת שם: 'ויקם הנצי"ב בחפזה וברעדה מלא קומתו ויברך בקו"ר בשם ומלכות ברכת שהחייינו ועמד על רגליו וכו' כל השומעים יצא לבם כמה בערה בלבו אהבת תורה ולומדה לברך עלי שהחינו בשם ומלכות ואני הוספתי לאמר להם שע"פ הדין אין לברך שהחיינו על האיש החביב עליו כשלא ראהו מעולם כמש"כ בת' הרשב"א ובשו"ע או"ח ר"ס ר"כ, אלא שטעמו שאין השמחה שלימה כשלא הכירו פא"פ אבל הצדיק התמים הזה ידע בנפשו כמה גדולה שמחת ליבו וכו' בכל משך שבתי בווארשא כשבועיים לא מנעתי מלבקרו בכל יום והייתי מענגו במדברותי...'.

אגב ידוע שכאשר הגיע המנח"א לארץ ונתראה עם מהרש,א אלפנדארי, בירך עליו שהחיינו, והלעיזו עליו שנהג שלא כדין, עיין המו"מ סביב עובדה זו בשו"ת יין הטוב לראש"ל רבי יצחק נסים סי' מ"ח - נ. ושם תשובת הגרצ"פ. עוד מצינו כיו"ב אצל הרב קוק שי"א שבירך על הג"ר ראובן מרגליות כאשר התראו לראשונה, עיין נפש חיה מהדורת באר שבע תשס"ז עמ' 3.
----------------------------
מזל טוב ! יזכו אביה ואמה לגדלה לחנכה ולחכמה ולשבוע ממנה רוב ששון ונחת.

[יאיר]

מזל טוב, וראה בספר פסקי תשובות הרצו"ב שאפשר לברך:
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?1 ... S&page=918

אינני מצליח לצפות שם, וצ"ע מהמבואר כאן.

מ"מ כבר הערתי לעיל שראיתי בפסקי תשו' שמתיר לברך, ולא ידעתי מקורו, שכן להאמור ליכא למילף מהטוה"מ דמצי לברך כל זמן ששמח.

א.מזל-טוב! יזכה בעז"ה לגדלה לחופה ולמעשים טובים מתוך נחת ושמחה!

ב.יצג הביא קישור לדף ולא לקטע מסומן..אמנם אין גישה לרוב חברי הפורום אך גם לפי הקישור אפשר לדעת את שם הספר ומיקום העמ' ולפתוחו בתוכנה.

ג.להלן תמונה מפסקי תשובות ומקורו ב"סדר ברכת הנהנין" לרש"ז מלאדי פי"ב סוף סעיף יב (מצורף ג"כ). ועיין עוד בפסקי תשובות (הערה 6) אולי גם שאר מקורותיו תומכים בכך.

[ירושלמי]

ייש"כ למברכים והמסייעים, והמברכים יתברכו בברכת ה' עליהם ועל בניהם.

יאיר,
כאמור, את הפסקי תשובות ראיתי, והערתי שלא הביא מקור על דין זה דיכול לברך גם לאח"ז. ושים לב שבאמת על המצויין בדבריו למעלה שגם על בת יכול לברך כל זמן שהשמחה בלבו - לא הביא ציון. ואולי סמך על המצויין בהערה 6, על אף שהערה זו עוסקת בעצם דין הברכה, ובהבאת מובאות כחידוש המשנ"ב.
מ"מ ייש"כ על המובאה מדברי הגר"ז, ובדבריו הרי מבואר להדיא דיכול לברך כל ל' יום, והוא חידוש גדול להלכה, וכאמור, לכאורה (לפי מה שדוייק בלשון המ"ב) הוא דלא כהמ"ב.

ועתה, אומרים לו גמור: מה צופנת הערה קד בדברי הגר"ז? אוצרי אינו איתי, והרי אני כעני המחזר על פתחי חכמה.

[יאיר]

בהערה קד נכתב "כפי שהתבאר בסימן יא".

[ירושלמי]

דברי הגרש"ז בהליכות שלמה. עי"ש בטעמו שנקט מדוע לא לברך שהחיינו.

הליכות1.jpg (160.87 KiB) נצפה 2204 פעמים

הליכות2.jpg (156.41 KiB) נצפה 2204 פעמים