נתעוררתי לברר בשיטת ר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת, האם הוי היתר גמור לכתחי' בלי שום פקפוק וגנאי וכיו"ב.
דהנה בקרא כתיב גבי מאכ"א לגר אשר בשעריך תתנה / לכלב תשליכון, ולשי' ר"ל מה החיפזון בזה והרי שפיר יאכל את הנבילה בחצאי שיעורים, (ואין כוונתי שיאכל חצי כזית לחוד ויישאר ברעבונו, אלא שבתוך מאכלו מבשר השחוטה יוסיף חצי כזית נבילה).
וכן בכמה דינים המבו' בש"ס דדבר האסור באכילה לא חשיב אוכל, (לענין קבלת טומאה וכו'), והרי הכל ראוי לכתחי' באכילת ח"ש יאכלו ענוים וישבעו.
ובאמת החת"ס הביא כעי"ז מקור לשי' הראש' דס"ל דאין מבטלין איסור לכתחי' זה דין דאו', מהא דאמר קרא לכלב תשליכון ולא קאמר שיבטל האיסור ברוב, ויש לדחות ע"פ המבו' בד' הראש' חולין צח: דאע"ג דאין בזה איסור מה"ת מ"מ הוי גנאי ומכוער הדבר, וכמו כן י"ל אליבא דר"ל גבי ח"ש. ועצ"ע.