אש משמים כתב:יושב ירושלים כתב:אני מצטער מאוד אבל לא זכיתי להבין. אנחנו מדברים על אדם שאינו יכול לקיים את מצוות ציצית [או משום שאין לו תכלת או משום שאין לו ד' כנפות], ולכן הוא מבקש ל'קיים המצווה ע"י תכליתה', דהיינו ללבוש על בגדיו דבר שיזכיר לו את מצוות ה', ולכן הוא מטיל ציציות בצבע כחול על בגדו ועי"ז הוא נזכר בים וכו' וכו' עד כסא הכבוד, [ואם תפרש טעם המצווה ע"פ פשוטו, ש'תכלת' הוא בגדי מלכים ומזכיר לו ששיייך לעם הנבחר, אזי ילבש בגדים מכובדים וכנ"ל], מה רע בזה?
נ.ב. איני בא לקנטר חלילה, ואדרבה, שאלה זו מציקה לי כבר הרבה זמן ויישר חילך שהעלית את זה לנידון בביהמ"ד, לבי אומר לי שבוודאי יש מקום להנ"ל, אבל ברצוני לברר את גדרי העניין וגבולותיו.
ישנה אפשרות לקיים את המצוות בצורות אחרות או שונות אפילו קצת ממה שכתוב בתורה והורו לנו מוסריה.
לדוגמא, ללבוש בגדי מלכות או לקשור ציציות בבגד שאין בו ד' כנפות או להניח על ראשו דבר כבד שיזכיר לו מי למעלה ממנו ועוד, בזה איני מתעסק כלל!! משום שכל שינוי ולו הקטן ביותר בעשיית מעשי מצוות הרי הוא ספק כפירה ספק דת חדשה, וזה פשוט לי שאסור ממש.
שאלתי ובקשתי היא להבין האם אפשר לקיים את תוכן המצוות ותכליתם בלא שום מעשה כלל!!
לדוגמא, אדם שאין בידו בגד המחייב ציצית או אדם שאין בידו לבנות סוכה האם יכול לצאת ברמה כלשהיא ידי המצווה אם יפעל את תוכן המצווה.
למשל, יחשוב ויזכור בעצמו כל תרי"ג מצוות ויקבל בעצמו לעשותם ובכך ייצא משהו ממצוות ציצית וכן בסוכה. וכן כל מצווה אחרת שהיא זכר ליציאת מצרים, יזכיר לעצמו את כל יציאת מצרים כמו בליל הסדר ובזה יקיים המצוות שהם זכר ליציאת מצרים וכן על זה הדרך.
אליהו בן עמרם כתב:אנסה לברר עוד קצת את כוונתי: מקוה שאצליח.
א. גם הרהור כזה שמר מציע הינו גדר של מעשה מסוים. אם כי קלוש יותר. ובכל אופן אי אפשר להמלט מעשיה כלשהי. (הרי יש מצוות שעשייתן רק בליבו כידוע. לדוגמא: אהבת השם וכדומה). ואם כן בעצם תמיד נמצא שעושה מעשה חליפי למעשה שהתורה דרשה.
ב. לאותו זכרון בליבו אין קשר הכרחי למצות ציצית. ולכן אי אפשר לומר שקיים קיום כלשהו למצות ציצית.
ג. ועל כולנה, אנסה הפעם על דרך הטעם הפשוט מבלעדי פרשנות רבינו הרמבן דלעייל. מה לעשות שאנו ירודים יותר, ואין מנוס ממעשה גופני משמעותי על מנת להגיע לתכלית הנרצה. כלומר גם אם נהרהר עד אין קץ לא נגיע לתוצאת הזכרון הנדרשת. ואם גם לא עשינו את המעשה המשמעותי הנדרש וגם לא הגענו אל התכלית, מה הועלנו?
אש משמים כתב:אליהו בן עמרם כתב:אנסה לברר עוד קצת את כוונתי: מקוה שאצליח.
א. גם הרהור כזה שמר מציע הינו גדר של מעשה מסוים. אם כי קלוש יותר. ובכל אופן אי אפשר להמלט מעשיה כלשהי. (הרי יש מצוות שעשייתן רק בליבו כידוע. לדוגמא: אהבת השם וכדומה). ואם כן בעצם תמיד נמצא שעושה מעשה חליפי למעשה שהתורה דרשה.
ב. לאותו זכרון בליבו אין קשר הכרחי למצות ציצית. ולכן אי אפשר לומר שקיים קיום כלשהו למצות ציצית.
ג. ועל כולנה, אנסה הפעם על דרך הטעם הפשוט מבלעדי פרשנות רבינו הרמבן דלעייל. מה לעשות שאנו ירודים יותר, ואין מנוס ממעשה גופני משמעותי על מנת להגיע לתכלית הנרצה. כלומר גם אם נהרהר עד אין קץ לא נגיע לתוצאת הזכרון הנדרשת. ואם גם לא עשינו את המעשה המשמעותי הנדרש וגם לא הגענו אל התכלית, מה הועלנו?
הרהור אינו פעולה, ולכן אינה פעולה חליפית לפעולת המצווה.
על טענתך השלישית הקשיתי לעיל מעשיית תכלית עבירה שבזה כו"ע מודו שיש בזה מן העבירה. וכן פשוט שהועלנו ע"י עשיית תכלית המצווה כי היא מחוייבת גם כאשר עושים את מעשה המצווה והיא הנשמה שבמצווה.
כלום מחשבתך כ"כ מזולזלת אצלך שלא תמצא התועלת שבה??!!
אליהו בן עמרם כתב:א. הרהור הינו כן פעולה במצוות שבלב. ועל כרחך היכן שיש ציווי חייב שתהיה גם פעולה כלשהי אפילו בלב.
ב. ומה תשובת מר לשאלתי השניה דלעייל?
ג. כפי שכתבתי אינני מודה גם בענייני עבירה. ולכן כבר אין זה כולי עלמא מודו. וכתבתי על כך לעייל.
ד. הדוגמא מעינוי ביום הכיפורים איננה דוגמא טובה משתי סיבות. א. האם באמת כולי עלמא אסרי הזנה בזונדה? ב. גם אם כן זה בדיוק ההבדל בין איסור אכילה לעינוי.
שומע ומשמיע כתב:לא קראתי הכל, אבל איני מבין כל כך את הנידון.
הרי כל תכליות המצוות הן בסופו של דבר אופנים שלמצוות כלליות, של אמונה מידות קבלת עול מלכות שמיים וכו' ואותן בוודאי מקיים אם יתעסק עם התכלית.
ומאידך למה באו המצוות המעשיות אם כבר יש את המצוות הכלליות, זה כמובן בשביל אופנים פרטיים שיש דווקא בקיום המצוות המעשיות.
אם כן, מה השאלה?
אש משמים כתב:שומע ומשמיע כתב:לא קראתי הכל, אבל איני מבין כל כך את הנידון.
הרי כל תכליות המצוות הן בסופו של דבר אופנים שלמצוות כלליות, של אמונה מידות קבלת עול מלכות שמיים וכו' ואותן בוודאי מקיים אם יתעסק עם התכלית.
ומאידך למה באו המצוות המעשיות אם כבר יש את המצוות הכלליות, זה כמובן בשביל אופנים פרטיים שיש דווקא בקיום המצוות המעשיות.
אם כן, מה השאלה?
השאלה היא על ליל הסדר שבו יש חיוב לאכול כזית מצה זכר לכך שלא הספיק בצקם של ישראל לטפוח עד שנגלה להם הקב"ה וגאלם. האם מי שאין בידיו מצות יכול לכוון בליבו ולזכור בעצמו ש"לא הספיק בצקם של ישראל לטפוח עד שנגלה להם הקב"ה וגאלם" ובכך יקיים את תוכן/תכלית המצווה ברמה כלשהיא או שאין עניין בזה כלל??
מיכאל1 כתב:כדכד כתב:מיכאל1 כתב:איני יודע אם ממש קשור לנושא אבל
יש חדוש מפורסם בשם האיילת השחר שליט"א שמי שנמצא במקום מטונף מעת לעת באחד מימי ספירת העומר יספור ויכוון שלא לצאת ויוכל להמשיך לספור בברכה, וכך לא יקיים מצוה במקום מטונף.
ולכאורה רואים שקיום תכלית המצוה שהימים יהיו ספורים מהני אפי' לברכה למאי דבעינן תמימות
לכאורה אין איסור לקיים מצווה במקום מטונף והאיסור הוא רק בדברי תורה ותפלה והזכרת השם (נדמה לי שכתב כך המשנ"ב בענמין שמיעת שופר) ולכן אין שום סיבה שיכוון לא לצאת.
גם מ"ש שמכאן ראיה - כאן מקיים תכלית המצווה בפועל והדיון כאן הוא כנראה על תכלית המצווה ברוחניות
הביאור הלכה כמדומה נשאר בצ"ע, כעת לא עיינתי.
אכן אין זה ממש נידון האשכול אך לכאורה יש להביא ראיה שהרי כאן נחשב בעצה זו כמי שאינו מקיים מעשה מצווה בפועל, דא"כ לא הועלנו כלום, וע"כ כיוון שסופר בפיו יש איזה תכלית רוחני של ספירת הימים.
יושב ירושלים כתב:א. האם יש מי שמסתפק האם יש עניין לזכור בליל זה את העניין הנ"ל??!! אתמהה!
ב. לפי מה שהוכחת מ'עבירה' אז צריך להיות שזה יהיה חיוב גמור ולא 'ענין', כשם שאכילה בזונדה [לדעתך] היא איסור גמור ולא מידת חסידות.
אש משמים כתב:יושב ירושלים כתב:א. האם יש מי שמסתפק האם יש עניין לזכור בליל זה את העניין הנ"ל??!! אתמהה!
ב. לפי מה שהוכחת מ'עבירה' אז צריך להיות שזה יהיה חיוב גמור ולא 'ענין', כשם שאכילה בזונדה [לדעתך] היא איסור גמור ולא מידת חסידות.
א. השאלה, האם יוצא ידי חובת אכילת מצה ברמה מסויימת?
ב. אדרבה..
יושב ירושלים כתב:אש משמים כתב:יושב ירושלים כתב:א. האם יש מי שמסתפק האם יש עניין לזכור בליל זה את העניין הנ"ל??!! אתמהה!
ב. לפי מה שהוכחת מ'עבירה' אז צריך להיות שזה יהיה חיוב גמור ולא 'ענין', כשם שאכילה בזונדה [לדעתך] היא איסור גמור ולא מידת חסידות.
א. השאלה, האם יוצא ידי חובת אכילת מצה ברמה מסויימת?
ב. אדרבה..
א. למאי נ"מ?
ב. יש לך צד שזה חיוב או שאתה שואל למה לא?
אש משמים כתב: האם יש חיוב/ענין להשתדל בזה. האם אחר שקיים כך, עדיין יהיה מחויב לטרוח במציאת מצה ועוד.
יושב ירושלים כתב:אש משמים כתב: האם יש חיוב/ענין להשתדל בזה. האם אחר שקיים כך, עדיין יהיה מחויב לטרוח במציאת מצה ועוד.
הלא הוא אשר דיברתי, 'עניין' - פשוט כביעתא בכותחא שיש, והוא קרוב מאוד לחיוב, [וכמו שהערתי לעיל שאלה זו נוגעת גם לאדם שמקיים את המצווה בפועל].
ואין שום צד בעולם ח"ו שייפטר מחמת זה לקיים המצווה כפשוטו, ודבר זה כבר קרוב לכפירה.
אש משמים כתב:יושב ירושלים כתב:אש משמים כתב: האם יש חיוב/ענין להשתדל בזה. האם אחר שקיים כך, עדיין יהיה מחויב לטרוח במציאת מצה ועוד.
הלא הוא אשר דיברתי, 'עניין' - פשוט כביעתא בכותחא שיש, והוא קרוב מאוד לחיוב, [וכמו שהערתי לעיל שאלה זו נוגעת גם לאדם שמקיים את המצווה בפועל].
ואין שום צד בעולם ח"ו שייפטר מחמת זה לקיים המצווה כפשוטו, ודבר זה כבר קרוב לכפירה.
למה כפירה?
אם אתה מסכים שיש סוג של חיוב בזה אז ממילא יצא ידי חובתו בזמן שלא יכל לקיים את המצווה ומה לו לטרוח במצווה זו שוב? אלא אם נאמר שיוצא רק כשאין בידו לקיים אך כשיש בידו לקיים שוב רמיא עליה חיוב המצווה כצורתה.
אוצר החכמה כתב:האם אני מבין נכון. שהתחלת בזה שמי שהוא אנוס יישב ויעשה רק את תכלית המצווה. ואז העירו לך שזה מסוכן ולא הבנת למה ואז הגיע השלב הבא.
שהגעת לזה שאם עשה את הרעיון שלך וחשב על תכלית המצווה כבר אינו מחוייב במצווה (שזה כפירה ממש ולא קרוב לזה והוא דעת הרפורמים בדורות האחרונים כגון חאנעס עיין עליו כאן בפורום)?
או שטעיתי ואם כן אני מתנצל.
אש משמים כתב:מצאתי דהחק"ל נסתפק בדבר אך לא הצלחתי להבין מה נוקט שם במסקנת הדברים.
(לעיל כיון לדברים הר' כדכד, וברוך שכיון).
כך יש להסתפק בעוד הרבה מאמרי חז"ל כגון המלמד בן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו האם קיים פרייה ורבייה.
אוצר החכמה כתב:זה לא מסוכן למישהו אחר זה מסוכן לך כי הגעת כבר לטענות של קורח אם כי כמובן לא מאותה סיבה.
בעיני זה רעיון עועים ושורש פורה ראש ולענה. שאם למישהו אין לולב שבסוכות בבוקר (וחושב שלא יהיה לו ) יחשוב על כוונת המצווה. ואח"כ כשיזדמן לו לולב הוא יהיה פטור מליטול לולב.
גם החק"ל לא עלה בדעתו אלא שזה תלוי בזה שאין ביהמ"ק קיים ובזה שחז"ל אמרו כן. אבל לא שמי שאנוס מלהביא קרבן יכול לומר פרשה ולהפטר מזה
אש משמים כתב:[
לדוגמא, אדם שאין בידו בגד המחייב ציצית או אדם שאין בידו לבנות סוכה והם פטורים משום שהם אנוסים לגמרי בקיום המצווה האם יכולים לצאת ברמה כלשהיא ידי המצווה אם יפעלו את תוכן המצווה??
למשל, יחשוב ויזכור בעצמו כל תרי"ג מצוות ויקבל בעצמו לעשותם ובכך ייצא משהו ממצוות ציצית וכן בסוכה.
וכן כל מצווה אחרת שהיא זכר ליציאת מצרים, יזכיר לעצמו את כל יציאת מצרים כמו בליל הסדר ובזה יקיים המצוות שהם זכר ליציאת מצרים וכן על זה הדרך.
בתקווה להבנה ושלא תצא תקלה תח"י.
שאלתי ובקשתי היא להבין האם אפשר לקיים את תוכן המצוות ותכליתם בלא שום מעשה כלל!!!
לדוגמא, אדם שאין בידו בגד המחייב ציצית או אדם שאין בידו לבנות סוכה והם פטורים משום שהם אנוסים לגמרי בקיום המצווה האם יכולים לצאת ברמה כלשהיא ידי המצווה אם יפעלו את תוכן המצווה??
למשל, יחשוב ויזכור בעצמו כל תרי"ג מצוות ויקבל בעצמו לעשותם ובכך ייצא משהו ממצוות ציצית וכן בסוכה.
וכן כל מצווה אחרת שהיא זכר ליציאת מצרים, יזכיר לעצמו את כל יציאת מצרים כמו בליל הסדר ובזה יקיים המצוות שהם זכר ליציאת מצרים וכן על זה הדרך.
בתקווה להבנה ושלא תצא תקלה תח"י.
אש משמים כתב:שומע ומשמיע כתב:לא קראתי הכל, אבל איני מבין כל כך את הנידון.
הרי כל תכליות המצוות הן בסופו של דבר אופנים שלמצוות כלליות, של אמונה מידות קבלת עול מלכות שמיים וכו' ואותן בוודאי מקיים אם יתעסק עם התכלית.
ומאידך למה באו המצוות המעשיות אם כבר יש את המצוות הכלליות, זה כמובן בשביל אופנים פרטיים שיש דווקא בקיום המצוות המעשיות.
אם כן, מה השאלה?
השאלה היא על ליל הסדר שבו יש חיוב לאכול כזית מצה זכר לכך שלא הספיק בצקם של ישראל לטפוח עד שנגלה להם הקב"ה וגאלם. האם מי שאין בידיו מצות יכול לכוון בליבו ולזכור בעצמו ש"לא הספיק בצקם של ישראל לטפוח עד שנגלה להם הקב"ה וגאלם" ובכך יקיים את תוכן/תכלית המצווה ברמה כלשהיא או שאין עניין בזה כלל??
אוצר החכמה כתב:שאלתי ובקשתי היא להבין האם אפשר לקיים את תוכן המצוות ותכליתם בלא שום מעשה כלל!!!
לדוגמא, אדם שאין בידו בגד המחייב ציצית או אדם שאין בידו לבנות סוכה והם פטורים משום שהם אנוסים לגמרי בקיום המצווה האם יכולים לצאת ברמה כלשהיא ידי המצווה אם יפעלו את תוכן המצווה??
למשל, יחשוב ויזכור בעצמו כל תרי"ג מצוות ויקבל בעצמו לעשותם ובכך ייצא משהו ממצוות ציצית וכן בסוכה.
וכן כל מצווה אחרת שהיא זכר ליציאת מצרים, יזכיר לעצמו את כל יציאת מצרים כמו בליל הסדר ובזה יקיים המצוות שהם זכר ליציאת מצרים וכן על זה הדרך.
בתקווה להבנה ושלא תצא תקלה תח"י.
שוב אתה הוא זה שצריך להבהיר.
התחלת במה שכתבת כאן.
אבל עברת אחר כך לשלב אחר. שאחרי שאדם קיים את תכלית המצווה כמו שתיארת, גם אם עכשיו השתנה המצב ויש בידו לקיים את המצווה כמו שכתוב בתורה הרי הוא פטור מזה שהרי קיים את המצווה.
ואני שואל אותך האם זה מה שאתה אומר? שאם אדם לא היה לו סוכה בליל יו"ט ראשון ובמקום לאכול כזית פת בסוכה ישב וחשב על יציאת מצרים וענני הכבוד וכל תרי"ג מצוות ומה שתגיד. ואח"כ הזדמנה לידו סוכה האם אתה טוען שהוא פטור ממצות סוכה שכן קיימה בזכרון התכלית?
כן או לא?
אש משמים כתב:יושב ירושלים כתב:אש משמים כתב: האם יש חיוב/ענין להשתדל בזה. האם אחר שקיים כך, עדיין יהיה מחויב לטרוח במציאת מצה ועוד.
הלא הוא אשר דיברתי, 'עניין' - פשוט כביעתא בכותחא שיש, והוא קרוב מאוד לחיוב, [וכמו שהערתי לעיל שאלה זו נוגעת גם לאדם שמקיים את המצווה בפועל].
ואין שום צד בעולם ח"ו שייפטר מחמת זה לקיים המצווה כפשוטו, ודבר זה כבר קרוב לכפירה.
למה כפירה?
אם אתה מסכים שיש סוג של חיוב בזה אז ממילא יצא ידי חובתו בזמן שלא יכל לקיים את המצווה ומה לו לטרוח במצווה זו שוב? אלא אם נאמר שיוצא רק כשאין בידו לקיים אך כשיש בידו לקיים שוב רמיא עליה חיוב המצווה כצורתה.
אש משמים כתב:אוצר החכמה כתב:זה לא מסוכן למישהו אחר זה מסוכן לך כי הגעת כבר לטענות של קורח אם כי כמובן לא מאותה סיבה.
בעיני זה רעיון עועים ושורש פורה ראש ולענה. שאם למישהו אין לולב שבסוכות בבוקר (וחושב שלא יהיה לו ) יחשוב על כוונת המצווה. ואח"כ כשיזדמן לו לולב הוא יהיה פטור מליטול לולב.
גם החק"ל לא עלה בדעתו אלא שזה תלוי בזה שאין ביהמ"ק קיים ובזה שחז"ל אמרו כן. אבל לא שמי שאנוס מלהביא קרבן יכול לומר פרשה ולהפטר מזה
כנראה כבודו לא קרא את ההודעות הקודמות לכן אסביר שוב, ואני מבקש לקרוא היטב, להבין, ולא לחזור שוב ושוב על טענות שתשובתן כתובות כאן.
אין אני מדבר על לשנות את מעשי המצוות!!!
אלא רק על קיום תוצאות המצוות בלא המעשה, כאשר אינו יכול לעשות את מעשה המצווה.
ישנה אפשרות לקיים את המצוות בצורות אחרות או שונות אפילו קצת ממה שכתוב בתורה והורו לנו מוסריה.
לדוגמא, ללבוש בגדי מלכות או לקשור ציציות בבגד שאין בו ד' כנפות או להניח על ראשו דבר כבד שיזכיר לו מי למעלה ממנו ועוד, בזה איני מתעסק כלל!! משום שכל שינוי ולו הקטן ביותר בעשיית מעשי מצוות הרי הוא ספק כפירה ספק דת חדשה, וזה מה שעשה קורח בשינויה של הציצית ובהורדת המזוזה מן הבית אלו שינויים במעשים וזה פשוט לי שאסור ממש.
שאלתי ובקשתי היא להבין האם אפשר לקיים את תוכן המצוות ותכליתם בלא שום מעשה כלל!!!
לדוגמא, אדם שאין בידו בגד המחייב ציצית או אדם שאין בידו לבנות סוכה והם פטורים משום שהם אנוסים לגמרי בקיום המצווה האם יכולים לצאת ברמה כלשהיא ידי המצווה אם יפעלו את תוכן המצווה??
למשל, יחשוב ויזכור בעצמו כל תרי"ג מצוות ויקבל בעצמו לעשותם ובכך ייצא משהו ממצוות ציצית וכן בסוכה.
וכן כל מצווה אחרת שהיא זכר ליציאת מצרים, יזכיר לעצמו את כל יציאת מצרים כמו בליל הסדר ובזה יקיים המצוות שהם זכר ליציאת מצרים וכן על זה הדרך.
בתקווה להבנה ושלא תצא תקלה תח"י.
אש משמים כתב:כשמשנה את צורת המצוות כפי שקיבלנו מפי הגבורה ע"י משה רבינו ושאר מוסרי התורה הרי הוא עושה "מצוות" שאין רצונו של מקום בהם ובזה הרי הוא כעושה דת חדשה ואומר רצונו של ה' כך בזמן שאין זה רצון ה' כלל (כידוע שהכרובים שנמצאים במקום הכי קדוש אם הם לא היו ע"פ הגבורה הרי זה ממש פסל וע"ז במקום הכי קדוש ורק רצון ה' הופך אותם לקדושה בעיצומה).
כשאין שינוי בשום דבר כלל, להפך, זה הרי רצון ה' כי האדם שעושה מצווה בשלמותה הרי צריך לעשות את פעולתה ויש לו לקיים תכליתה וזה "מצוות צריכות כוונה" שיש חלק המעשה ויש חלק הכוונה והמחשבה הרי מי שאין בידו לפעול שני החלקים מחמת אונס מדוע לא יעשה עכ"פ חלק הכוונה והמחשבה??
עד כמה יוצא ידי חובת המצווה עי"ז אין אני יודע בוודאות ואיני יודע אם יוצא כלל ויש לחפש מקורות לזה, אך מדוע כל דבר יקרא בשם כפירה? וכי לא ניתן בנו הרשות לחקור המצוות ולידע פעולתם ותכליתם? האיך יוצא ומתי לא מה הראוי ומה החיוב ????
מה שנכון נכון כתב:הואיל ועלה הענין, אביא כאן את דבריו התמוהים של ר"ש קלוגר, וצ"ע.
יושב ירושלים כתב:אש משמים כתב:כשמשנה את צורת המצוות כפי שקיבלנו מפי הגבורה ע"י משה רבינו ושאר מוסרי התורה הרי הוא עושה "מצוות" שאין רצונו של מקום בהם ובזה הרי הוא כעושה דת חדשה ואומר רצונו של ה' כך בזמן שאין זה רצון ה' כלל (כידוע שהכרובים שנמצאים במקום הכי קדוש אם הם לא היו ע"פ הגבורה הרי זה ממש פסל וע"ז במקום הכי קדוש ורק רצון ה' הופך אותם לקדושה בעיצומה).
כשאין שינוי בשום דבר כלל, להפך, זה הרי רצון ה' כי האדם שעושה מצווה בשלמותה הרי צריך לעשות את פעולתה ויש לו לקיים תכליתה וזה "מצוות צריכות כוונה" שיש חלק המעשה ויש חלק הכוונה והמחשבה הרי מי שאין בידו לפעול שני החלקים מחמת אונס מדוע לא יעשה עכ"פ חלק הכוונה והמחשבה??
עד כמה יוצא ידי חובת המצווה עי"ז אין אני יודע בוודאות ואיני יודע אם יוצא כלל ויש לחפש מקורות לזה, אך מדוע כל דבר יקרא בשם כפירה? וכי לא ניתן בנו הרשות לחקור המצוות ולידע פעולתם ותכליתם? האיך יוצא ומתי לא מה הראוי ומה החיוב ????
אם המדובר, כמו שביארתם, על שני חלקי מצווה ואנוס מלעשות א' מהם ועושה רק את השני, א"כ לא מובן ההו"א שייפטר עי"ז, והוא כמי שלא היה לו אלא תש"י ואח"כ נזדמן לו תש"ר.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 87 אורחים