נדרים שכבר הפיר הבעל, מה דינם אחר הפקעת קידושין למפרע

[אראל]

החתם סופר בחידושיו לנדרים (דף צ' ע"ב) כותב 'וזה פשוט שע"י הפקעת הקידושין לא יחזר לאיתנם כל הנדרים שהפר לה בעלה כל ימיה מקדמת דנא לא נסתפק בזה אדם מעולם'
הנה חידוש נפלא, שאף שהכח ביד רבנן להפקיע הקידושין מיניה למפרע וכאילו לא היתה אשת איש מעולם, עם כל זה הנדרים - שכבר הפיר אותם הבעל - אינם חוזרים למפרע, והפרת הבעל במקומו עומדת
מה ההסבר? ואם יש עוד מראי מקומות בנידון?

[עזריאל ברגר]

יש בגמרא בכ"מ "כל הנודרת - על דעת בעלה היא נודרת" ועל סמך זה הקילו לפעמים שהנדר מופר למרות שהקידושין או הנישואין אינם מושלמים.

ואולי שייך גם לעניננו.

[אראל]

יש בגמרא בכ"מ "כל הנודרת - על דעת בעלה היא נודרת" ועל סמך זה הקילו לפעמים שהנדר מופר למרות שהקידושין או הנישואין אינם מושלמים.

ואולי שייך גם לעניננו.

שכוח
ובנודרת 'נטולה אני מן היהודים' שרוצית לאסור בעלה עליה, גם כן אומרים 'שנודרת על דעת בעלה'?,

בטור סי' רל"ד איתא באומרת נטולה אני מן היהודים, יפר הבעל לחלקו, ואם נתגרשה אסורה שוב לבעלה, ומה בין גירושין להפקעת קידושין?

[פרי יהושע]

יש בגמרא בכ"מ "כל הנודרת - על דעת בעלה היא נודרת" ועל סמך זה הקילו לפעמים שהנדר מופר למרות שהקידושין או הנישואין אינם מושלמים.

ואולי שייך גם לעניננו.

שכוח
ובנודרת 'נטולה אני מן היהודים' שרוצית לאסור בעלה עליה, גם כן אומרים 'שנודרת על דעת בעלה'?,

בטור סי' רל"ד איתא באומרת נטולה אני מן היהודים, יפר הבעל לחלקו, ואם נתגרשה אסורה שוב לבעלה, ומה בין גירושין להפקעת קידושין?

שם זה לא מצד דהוי נדרים שבינו לבינה שאין מפר אלא כל שהיא תחתיו?.

[אראל]

ומאי שנא הפקעה דחשיב עדיין תחתיו גם אחר ההפקעה?

[פרי יהושע]

ומאי שנא הפקעה דחשיב עדיין תחתיו גם אחר ההפקעה?

הלא מדובר על הפקעה למפרע כשהייתה תחתיו, ואמרינן דעיקר דין הפרה אינו תלוי בקידושין אלא בהיותם יחד חיים כזוג ע"פ הגדר של נודרת ע"ד בעלה, ועכ"פ הקידושין בשעתו בודאי יכולים להועיל לזה.

[אראל]

ומאי שנא הפקעה דחשיב עדיין תחתיו גם אחר ההפקעה?

הלא מדובר על הפקעה למפרע כשהייתה תחתיו, ואמרינן דעיקר דין הפרה אינו תלוי בקידושין אלא בהיותם יחד חיים כזוג ע"פ הגדר של נודרת ע"ד בעלה, ועכ"פ הקידושין בשעתו בודאי יכולים להועיל לזה.

הבנתי, שכוח
עוד איזה מ"מ בענין?

[בן הרב]

יש בגמרא בכ"מ "כל הנודרת - על דעת בעלה היא נודרת" ועל סמך זה הקילו לפעמים שהנדר מופר למרות שהקידושין או הנישואין אינם מושלמים.
ואולי שייך גם לעניננו.

ואחת שהיתה סבורה [בטעות] שפלוני הוא בעלה, וכי על סמך דינא דכל הנודרת יוכל להפר לה, הדבר פשוט שזה אינו.
ואולי יש להמליץ בזה את יסוד האחרונים דמכאן ולהבא ולמפרע.

[פרי יהושע]

יש בגמרא בכ"מ "כל הנודרת - על דעת בעלה היא נודרת" ועל סמך זה הקילו לפעמים שהנדר מופר למרות שהקידושין או הנישואין אינם מושלמים.
ואולי שייך גם לעניננו.

ואחת שהיתה סבורה [בטעות] שפלוני הוא בעלה, וכי על סמך דינא דכל הנודרת יוכל להפר לה, הדבר פשוט שזה אינו.
ואולי יש להמליץ בזה את יסוד האחרונים דמכאן ולהבא ולמפרע.

בשביל נא' שזה רק בגדר של התורה של נשואין אבל הפקעה למפרע עכ"פ הייתה בגדר הנשואין [וזה גם בלי להזדקק למכאן ולהבא ולמפרע].

[יתן חן]

פלאי פלאים!
רבינו החת"ס כותב "לא נסתפק בזה אדם מעולם", וחתנו הגאון רעק"א נסתפק בזה, וז"ל בכתובות קא, א תד"ה ובהפרת נדריה כו':
מסתפקנא אם אחר שהפיר לה מיאנה אם חוזרת ונאסרת כיון דהמיאון עוקר הנשואין מעיקרו בטל ההפרה למפרע ולא מהני בזה ע"ד בעלה נודרת דהוא רק בסוף דהוי בעל מדרבנן אף בזה למפרע לא הוי בעל כלל, ויהיה באמת הדין דעד שתגדל צריכה ליזהר בנדרה דשמא תמאן ובטלה ההפרה למפרע.

[עזריאל ברגר]

ומאי שנא הפקעה דחשיב עדיין תחתיו גם אחר ההפקעה?

הלא מדובר על הפקעה למפרע כשהייתה תחתיו, ואמרינן דעיקר דין הפרה אינו תלוי בקידושין אלא בהיותם יחד חיים כזוג ע"פ הגדר של נודרת ע"ד בעלה, ועכ"פ הקידושין בשעתו בודאי יכולים להועיל לזה.

הבנתי, שכוח
עוד איזה מ"מ בענין?

אולי יש להמליץ על זה לשון הכתוב "ואם בית אישה נדרה", ולומר שכל שהיא בבית אישה - יש לו כוח להפר.
ברור שזה לא פשט, כי קדם לזה "ואם היו תהיה לאיש" והווייה היינו קידושין.

[פרי יהושע]

פלאי פלאים!
רבינו החת"ס כותב "לא נסתפק בזה אדם מעולם", וחתנו הגאון רעק"א נסתפק בזה, וז"ל בכתובות קא, א תד"ה ובהפרת נדריה כו':
מסתפקנא אם אחר שהפיר לה מיאנה אם חוזרת ונאסרת כיון דהמיאון עוקר הנשואין מעיקרו בטל ההפרה למפרע ולא מהני בזה ע"ד בעלה נודרת דהוא רק בסוף דהוי בעל מדרבנן אף בזה למפרע לא הוי בעל כלל, ויהיה באמת הדין דעד שתגדל צריכה ליזהר בנדרה דשמא תמאן ובטלה ההפרה למפרע.

ורבינו החת"ס היה פשוט לו להתר?, יתכן שיש לחלק בין מיאון שהוא מלכתחילה קדושין מדרבנן וההפקעה היא באמת מלכתחילה, משא"כ באפקינהו רבנן לקידושין לא הוי אלא מכאן ולהבא ולמפרע.

[לוי יצחק]

הנה בנדה מ"ו ב' מבו' דבכח נשואין דאו' לעקור הנדר, כלומר הבעל מפר אף שאינו בעלה מן התורה [ויהיה הבי' בזה אשר יהי'], ומשכך נראה לומר לפי מה שכ' התומים ועוד דבאפקעינהו נעקרים הקדושין מהתורה, אך מדרבנן יש כאן נשואין מדבריהם ועקירתם, א"כ נדרים שהפר שפיר נעקרו.

[עושה חדשות]

ואולי יש להמליץ בזה את יסוד האחרונים דמכאן ולהבא ולמפרע.

כמדומני שיש מקורות לכך, (אולי בשטמ"ק כתובות?), דהפקעת הקידושין אינה למפרע לגמרי.

[ישנו]

לעניין ממאנת (שע"ז כת' הגר"ח את היסוד של מכאן ולהבא ולמפרע) כת' הרמב"ן בנדה שהפרת הבעל מתבטלת למפרע במיאון.

[בינוני]

לעניין ממאנת (שע"ז כת' הגר"ח את היסוד של מכאן ולהבא ולמפרע) כת' הרמב"ן בנדה שהפרת הבעל מתבטלת למפרע במיאון.

איני מכיר כלל את הסוגיא, אבל מעניין, איך הסתפק הגרעק"א אם יש רמב"ן מפורש?

[ישנו]

הרמב"ן בנדה מ"ו:
ברש"ש נדרים צ: כת' שבאפקעינהו אין ההפרות מתבטלות כדברי החת"ס שהובאו לעיל.

[אבןטובה]

עי' כתובות נג: בממאנת אי יש לה מזונות כיון דנעקרה הקדושין למפרע.
ועי' ח"ס יו"ד סי' רנג בגר בנתגייר בעודו קטן אם הגדילו יכולין למחות אם מיחו בגדלותן מהו עד זמן המחאתן אי הגירות נעקר למפרע ובמנ"ח מצוה תקלב

[רון]

הלא ידוע מה שחידש מרן הגרש"ש ויסודו הוא להדיא בדברי הרא"ש דעקירת נדר למפרע אינה למפרע כלא היתה, רק מכאן ולהבא דנים הדבר כאילו לא היה מעולם, וזה אותו הגדר שחידש מרן הגר"ח בדין ממאנת שהקידושין נעקרים מכאן ולהבא למפרע.

ורשום אצלי שר' שלמה איגר דן בגליון שו"ע שלו לענין מי שהיפר את התענית שקיבל על עצמו, שלכאורה מה שאמר עננו בתפילה הרי הוא הפסק למפרע, ולפי הגרש"ש ודאי שאינו כן.

[אש משמים]

החתם סופר בחידושיו לנדרים (דף צ' ע"ב) כותב 'וזה פשוט שע"י הפקעת הקידושין לא יחזר לאיתנם כל הנדרים שהפר לה בעלה כל ימיה מקדמת דנא לא נסתפק בזה אדם מעולם'
הנה חידוש נפלא, שאף שהכח ביד רבנן להפקיע הקידושין מיניה למפרע וכאילו לא היתה אשת איש מעולם, עם כל זה הנדרים - שכבר הפיר אותם הבעל - אינם חוזרים למפרע, והפרת הבעל במקומו עומדת
מה ההסבר? ואם יש עוד מראי מקומות בנידון?

פשוט וברור כשמש בצהריים שהפקעת הקידושין הם מכאן ולהבא למפרע וכמו שכתבו קודמי. וזה מוכרח מסברא, שלא יתכן שכל ילדיו יהיו פגומים ועבר עבירות חמורות כל חייו !