יש לי הרבה מקורות שהרא"ש מכריע מסברת עצמו בש"ס. יש עוד ראשונים כאלו? זה פשוט שאפשר?
רא"ש ב"ק פרק ח' סימן ה'- מכריע מסברא בתיקו שנשאר בגמרא וראה פלפולא חריפתא (המביא ברטנורא בזבחים פרק י, ו וע"ש וכן פשט שם בתפארת ישראל וכן הביא הט"ז או"ח תרפא ועיין בתיו"ט שתמה עליו ובקול הרמ"ז הסביר כוונת הרע"ב שכיוון שלא אפשיטא ויכול להקדים איזה שרוצה עדיף שיקדים תדיר) ויש"ש י"ג (ולעומת זאת עיין שך חו"מ שצז שמביא מהרש"ל שמכריע מסברא נגד אמוראים ותמה עליו). ועיין בחידושי הרי"מ שם שרצה ליישב דברי הרא"ש.
כמו"כ הרא"ש בשבועות פרק ו סימן יג מכריע כאחד מהאמוראים נגד חלק מהתנאים על פי סברא.
כך גם הרא"ש ב"מ ז, יא מכריע מסברא במחלוקת תנאים.
רא"ש מו"ק ג, ב מכריע מסברא בין לישנות נגד הכללים.
רא"ש ב"מ ב, ה מכריע מסברא במחלוקת אמוראים ("דמיסתבר טעמיה"). וכן ברא"ש כתובות ח, ז במחלוקת תנאים. מופיע גם ברי"ף ב"ב ח, ב בשם רבוותא (הביאו ברא"ש שם א, נ) והקשה על כך שם בר"י קרקושא "לית לן לאכרועי טעמא דיחידאה מסברא דנפשין", אך עיין בש"ך חו"מ קעא, ט שבאר שהרי"ף כתב (ב"ב פא, א) לגבי הדין של "כל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו" "דאיכא טעמא".
הרא"ש ב"ב י, ג מכריע מסברא במחלוקת אמוראים.
הרא"ש נידה ח, ב מוסיף סברא בגמרא (בלימוד מברייתא) להכריע נגד דחיית הגמרא ע"ש.
רא"ש ב"מ ז, יא מכריע כחכמים נגד סתם משנה מכיוון שהם רבים "ועוד דמיסתבר טעמייהו דנכון הוא וטוב הוא וישר...". ובהמשך סימן יב משמע שמפרש את המחלוקת אחרת כדי שיפסוק לפי הסברא.
רא"ש ב"מ י, ב מכריע בבעיות הגמרא ע"פ סברא "דטעמא דמסתברא נינהו" (אמנם בצירוף הכלל של את"ל). (עוד בסוף המסכת תמה על תיקו בגמרא מדוע נשאר בתיקו והרי יש סברא להיפך).