אופן אחד של ספק: שני אתרוגים לפניו, אחד כשר ואחד פסול. כשיטול את שניהם בוודאי יצא יד"ח.
אופן שני: אתרוג אחד לפניו ספק כשר ספק פסול. אף לאחר שיטלנו עודנו בספק אם יצא. [אפשר זה כמו ישיבה בסוכה בבין השמשות ספק שביעי ספק שמיני.]
(אולי אופן שלישי: פרי לפניו שמסופק אם הוא אתרוג בכלל. ובזה גופא - 1 יש לו צד שהוא אתרוג, 2 לא ראה אתרוג מימיו וחושב שמא זה הוא.)
היש נפק"מ ביניהם לענין חיוב נטילתם?
בלשון אחר, האם יש בספק מצוה גדר דומה ל"איקבע איסורא"?