נדה וטומאת נדה לעת"ל

[ירושלמי]

ראיתי מובא בשם ס' מעבר יבק לר' ברכיה מודינא, שלעתיד לבוא כשיבוא משיח "לא תהיה יותר אשה דווה".

מזה ניתן ללמוד, לכאורה, שענין הנדה וטומאתה הוא פגם וחסר, שלעת"ל יתוקן. והנה בפשטות כוונתו שהאשה לא תהא דווה כלל, ולא רק שלא תהא טומאת נדה. וצ"ע, וכי דמי האשה הם פגם? הלא אך ענין טבעי הוא כנודע, ואדרבה, דמי האשה הינם חלק מתהליך ההריון וכו' (עי' נדה לא,ב ותוס' שם י,ב, ועי"ש עוד ח,ב כל אשה שדמיה מרובין בניה מרובין), וא"כ איזה טעם יש ב'שלמות' שלא תהא האשה דווה?

ויש להוכיח שכונת המעב"י הוא שלא יהא דם כלל, דהא אי נימא דיהיה דם ורק לא תהא טומאת נדה, א"כ נמצאת לכאורה עוקר דבר מן התורה.

[ובשם חכ"א שמעתי ע"ד הסוד, שכל ענין דמי האשה הוא תולדה מפגם אדה"ר, ולעת"ל שנבוא למצב של אדה"ר קודם החטא אזי ממילא יתוקן הפגם. למישהו יש מקור לענין?]

ברם, לפי"ד המעבק יבק הא ישוב מרווח בידינו למה שנתקשו רבים באמור בגמ' (שבת ל,ב) עתידה אשה שתלד בכל יום, והקשו, הא לא משכח"ל שתלד בכל יום דהא טמאה לבעלה ז' או י"ד לבן או לבת.
[וידוע תירוץ הגר"א דתלד כמה ילדים מביא' א'. ובגליון התוספות למסכת שבת (מהדורת רמ"י בלוי נ"י תשל"ט) מובא דבר פלא בשם ר"ת, דלעתיד לבוא תהיה תורה חדשה!

2010-06-09_223842.jpg (9.65 KiB) נצפה 8110 פעמים

ולהמבואר בשם המעבר יבק הא ודאי קושיא מעיקרא ליתא.

[איש_ספר]

הא שטומאת נדה היא מקללת חוה בגין עצה"ד הרי זה מבואר בחז"ל וכבר נזכר כאן.

ואגב בפרד"א פי"ג נמנו הקללות שנגזרו גם על אדם וכך אמרו:

והוציא דומיס לאדם מט' קללות ומות, וקצר כחו, וקצר קומתו, טומאת הזב, טומאת הקרי, טומאת תשמיש המטה וכו'.

וזה תמוה שהרי היינו תשה"מ היינו בע"ק.

והגאון רד"ל כתב שם העיר בזה וכ' 'ודקחשיב הכא קרי ות"ה לשני טומאות אע"ג דליכא בינהו לענין טומאה (...) מ"מ חשיב להו בתרתי, אפשר דבא לומר דשניהם לקללה, דסד"א דוקא קרי דחזי לאונסיה הוא דמטמא שהוא מין קללה וכמ"ש והוכחתיו בנגע בני אדם, אבל תשמיש המיטה שאף קודם החטא היה עולם כמנהגו נוהג סד"א דלית ביה טומאה, לכן מניה לה בקללה בפני עצמו שאף בזה לאחר שנכנס בו יצה"ר נתחדש בו טומאה ג"כ, עכ"ל.

ודבריו דחוקים, ורשום אצלי ביאור נכון לדבר.

[זקן ששכח]

איני יודע למה טענת כי דבריו דחוקים.
ניטול לדוגמא בהמה. אם נשחטה הרי היא מותרת באכילה, אבל אם מאליה נתפגרה אסורה באכילה. ומאי שנא? אלא ודאי תלוי באיזה אופן יצאה נפשה. ובדומה לכך בנידו"ד, כמובן בדימוי רחוק מעט אבל הענין מובן. אם נעשה תשה"מ כמצווה ועושה אין בו טומאה (כן, לפני חטא אדה"ר), אולם כאשר מוציא קרי באיסור יש בו טומאה.
ודומה כי פשוטים הם הדברים.

[איש_ספר]

היטבת להבהיר את הדברים, אבל הקושי הוא בלשון 'טומאת תשמיש המיטה' שלכאורה לא התשמיש הוא המטמא. ואין כאן טומאת תשמיש, לכאורה.
אא"כ לדעתך אין לדקדק כ"כ בלשון.

ומעניין מה שראיתי פעם בהנהגות הר"י סרוק שנדפסו בספר ארחות יושר מולכו פט"ז וז"ל שם, אות ס"ד: כלל גדול לטבול בכל עת הצורך תמיד. וטבילת בעל קרי מצוה. והרב [האר"י ז"ל] היה מחמיר דוקא בקרי ח"ו אך לא בזווג.

למיעוט ידיעתי הדברים מוזרים מאד. יש שיכול להוסיף?

[ירושלמי]

<<<נוהג מגונה נשתרש כאן, לפיו טרם חלפו להן הודעה או שתים, והנה סטה האשכול והלך לו למחוזות שלא שיערום פותחיו. וממנהלי האתר ואנשי הספר הרינו מצפים לדוגמא אישית..>>>

[אדג]

בספר לקוטי אמרים - תניא, אגרת הקודש סכ"ו, וזלה"ק: "עוד יש להפליא הפלא ופלא איך אפשר שלימות המשיח לא יצטרכו לידע הלכות איסור והיתר וטומאה וטהרה כי איך ישחטו הקרבנות וגם חולין אם לא ידעו הלכות דרסה וחלדה ושהי' הפוסלים השחיטה ופגימת הסכין וכי יולד איש בטבעו שיהא שוחט בלי שהי' ודרסה וגם הסכין תהי' בריאה ועומדת בלי פגימה לעולם ועוד הרבה הלכות חלב ודם ושאר איסורין וגם טומאת המת יהי' צריכין לידע כדכתיב הנער בן מאה שנה ימות וגם טומאת יולדת צריך לידע כדכתיב הרה ויולדת יחדיו אם תלד אשה בכל יום מביאה אחת אעפ"כ דין איסור טומאתה לא ישתנה ", עכ"ל.
ולכאו' הוא הוא לעניין נידה, ולע שמעתי שחילקו.

[מבי מדרשא]

נראה להעמיס דברי ספר מעב"י לדברי התוס' הנזכרים דתהיה תורה אחרת. דלכאורה מה שייך תורה אחרת, הלא אחד מעיקרי האמונה הוא ש'זאת התורה לא תהא מוחלפת ולא תהא תורה אחרת'. (ואמנם יש לישב בפשטות דבתורה עצמה ניתן הכלל שלעת"ל תהא תורה אחרת וממילא אין זו תורה חדשה ממש). ולכאורה היא היא כוונת הדברים, דכיוון שלא תהא נדה הרי שהמציאות תשתנה וממילא היא כתורה אחרת.

[מבי מדרשא]

לכאורה מדברי התניא יש לדייק ההיפך, דמה שנזקק לטומאת יולדת ולא לטומאת נדה, שהיא לכאורה מצויה הרבה יותר, גם בנשים שאינן נשואות, הרי שטומאת נדה תפסק. אך אם נבואה לחלק בין יולדת לנדה, הדרא קושיא לדוכתא גבי טמאה לבעלה.

[img770]

עיינו ב"ימות המשיח בהלכה", ע' רמ"ט.

[מור]

עיינו ב"ימות המשיח בהלכה", ע' רמ"ט.

שמא תחכימנו באמור שם? (במהדורת בני תורה הספר לא נפתח)

[img770]

הנה קובץ pdf.

[מור]

ייש"כ! המובאה הנ"ל עשירה במראי מקומות, ואי"ה אולי אעלם בהמשך.

והנה בגמ' עירובין ק,ב כבר אמרו "והאמר רב יצחק בר אבדימי עשר קללות נתקללה חוה דכתיב (בראשית ג) אל האשה אמר הרבה ארבה אלו שני טפי דמים אחת דם נדה ואחת דם בתולים", והרי לך, ירושלמי, מקור מד' חז"ל להא דענינא דנדה מחמת חטא אדה"ר.

ברם, הדעת נוטה להסכים עם הערתך שענין דמי האשה הוא לטובתה ולטובת הריונה, ובאמת מצאתי באבות דר"נ (פ"א) שם הלשון "דם צער נדה ודם צער בתולים", ולפי"ז הא י"ל דענין הדם היה מאז ומעולם (כמה שכבר היה עולם עד אז...), אך הקללה היתה על צער יציאת הדם, וכהנודע לכל אודות כאב בוא הוסת. דיקא נמי, דצירפו לפונדק א' דם נדה ודם בתולים, והשתא תקשי איזה קללה יש בדם בתולים. וביותר תקשי, דהא כידוע כל דם בתולים מטמא רק מגזירה דאתי לאחלופי בדם נדה (דלהכי סגי ליה בד' ימים להפס"ט), וא"כ נמצא דם בתולים בכלל דם נדה ומהן ב' קללות דנשנו כאן? ומה שייך דהקללה היתה על גזירה דרבנן? וע"כ (וז"פ), דהמכוון הוא לצער שבפקיעת הבתולים, וא"כ ה"ה לנדה דהמכוון לצער זיבת הדם.
ואשר לפי"ז נמצא, דענין הקללה הוא לצער שבדם הנדה, ולא לעיקר קיומו.

[מור]

ייש"כ! המובאה הנ"ל עשירה במראי מקומות, ואי"ה אולי אעלם בהמשך.

אשר נדרתי אשלמה. להלן המקורות החשובים (לענ"ד) והקדומים ששליתי מהמאמר הנ"ל:

2010-06-10_014105.jpg (26.29 KiB) נצפה 7984 פעמים

מה הפשט 'הוא מתירה'? משמע שיש טומאה, והקב"ה מתיר. איך? או שהכונה (וה"נ מסתברא) שלא יהיה כלל טומאה, והפירוש 'מתירה' הוא שאינו אוסרה מחמת ראיית דם.

2010-06-10_014344.jpg (46.28 KiB) נצפה 7984 פעמים

2010-06-10_014506.jpg (27.98 KiB) נצפה 7984 פעמים

[איש_ספר]

ומעניין מה שראיתי פעם בהנהגות הר"י סרוק שנדפסו בספר ארחות יושר מולכו פט"ז וז"ל שם, אות ס"ד: כלל גדול לטבול בכל עת הצורך תמיד. וטבילת בעל קרי מצוה. והרב [האר"י ז"ל] היה מחמיר דוקא בקרי ח"ו אך לא בזווג. למיעוט ידיעתי הדברים מוזרים מאד. יש שיכול להוסיף?

[אברך כולל]

למר ירושלמי פותח האשכול. כבודו פתח בכד וסיים בחבית, דדברי המעבר יבק שלא יהיה דם נדה לעת"ל, אינם מועילים ליישב השאלה על הגמ' בשבת, שהרי טומאת לידה אינה קשורה כלל לדם נדה שאפי' לידה יבישתא מטמאה, ותמהני על כל חכמי האשכול כאן שלא עלו על זה.

[ירושלמי]

למר ירושלמי פותח האשכול. כבודו פתח בכד וסיים בחבית, דדברי המעבר יבק שלא יהיה דם נדה לעת"ל, אינם מועילים ליישב השאלה על הגמ' בשבת, שהרי טומאת לידה אינה קשורה כלל לדם נדה שאפי' לידה יבישתא מטמאה, ותמהני על כל חכמי האשכול כאן שלא עלו על זה.

ראשית אודה כי (לצערי כי רב) אין לי יד ורגל בסוגיות חמורות אלו, ובפשטות נראית הערתך כצודקת, וייש"כ.

ברם, יש להשיב עליה. אני ממליץ לך לטרוח ולעיין במאמר שהביא 770 לעיל, שם מובאים דברי הר"מ בפיה"מ בהקדמה לס' טהרות, דענין יולדת וענין נדה א' הוא, ומוכיח כן מל' הכתוב. ויעו"ש נפק"מ בזה אי מחזיקין מאיסור לאיסור. וא"כ י"ל דכשם שבטל ענין הנידה, כן בטל ענין טומאת יולדת, ועי' במאמר הנ"ל שהרחיב בנקודה זו גופא.

ועדיין לבי נוטה להסכים עם דבריך בכל הנוגע לרמת ה'נגלה' וההלכה, וכמו שהבאת דגם לידה ללא דם מטמאת. ברם שים לב, שמדברי האגרא דכלה שהביא מור לעיל, הלא מבואר להדיא - אם כי ע"ד הסוד והקבלה - כעיקר דברי בישוב הקו', דנקט דגם צער וטומאת הלידה באו מזוהמת נחש, ולהכי לעת"ל שתיבטל זוהמתו ונשוב למדרגתנו הראשונה, אזי לא תטמא אישה בלידה כלל ועיקר. וכאמור, אם עניני קבלה חביבים עליך (ובפרט תורת נשיאי חב"ד לדורותיהם בהאי עניניא), אמליצך לעיין במאמר הנ"ל. אבל מה ל'אברך כולל' ולאלו... כלך אצל נגעים ואהלות... ;)

[img770]

וכאמור, אם עניני קבלה חביבים עליך (ובפרט תורת נשיאי חב"ד לדורותיהם בהאי עניניא), אמליצך לעיין במאמר הנ"ל. אבל מה ל'אברך כולל' ולאלו... כלך אצל נגעים ואהלות...

מאי סתירה איכא הכא? כרוך הא בהא ותני. ולהעיר מעניין "כל שלא עירב קב חומטין" וכו'.
ויש להאריך עוד הרבה בזה, וזמני קצר.

[סעדיה]

היטבת להבהיר את הדברים, אבל הקושי הוא בלשון 'טומאת תשמיש המיטה' שלכאורה לא התשמיש הוא המטמא. ואין כאן טומאת תשמיש, לכאורה.
אא"כ לדעתך אין לדקדק כ"כ בלשון.

ומעניין מה שראיתי פעם בהנהגות הר"י סרוק שנדפסו בספר ארחות יושר מולכו פט"ז וז"ל שם, אות ס"ד: כלל גדול לטבול בכל עת הצורך תמיד. וטבילת בעל קרי מצוה. והרב [האר"י ז"ל] היה מחמיר דוקא בקרי ח"ו אך לא בזווג.

למיעוט ידיעתי הדברים מוזרים מאד. יש שיכול להוסיף?

ראיתי עכשיו בתשובות רנ"ג סי' כ"ב שיש קולא בטבילה לאחר תשמיש מבע"ק בעלמא.