התחיל מנחה בתנאי ונזכר שהיום ראש חודש

[כדכד]

אם התחיל לפני השקיעה כפי שכתוב בסיפור בתחילת האשכול יש עוד יותר סברה שעדיין זמן מנחה ויאמר יעו"י לכתחלה

[מיכאל1]

מצאתי בפירוש רבנו יהונתן עירובין לט,א שמבואר שיכול לומר הזכרה בספק ולהתנות ושאין בכה"ג חשש משקר.
וצל"ע ברש"ש שם שלכאורה נראה דלא ניחא ליה בזה.

[כדכד]

אם כך רבנו יהונתן הוא המקור לדברי הרב אש משמים שבהזכרה מספק אין חשש של דובר שקר על הצד שמזכיר ביום הלא נכון?

[מיכאל1]

אם כך רבנו יהונתן הוא המקור לדברי הרב אש משמים שבהזכרה מספק אין חשש של דובר שקר על הצד שמזכיר ביום הלא נכון?

לכאורה כן. עד כמה שאפשר להוציא הלכה מאחד מן הראשונים שלא הוזכרה באף אחד מהפוסקים לפי מיעוט ידיעתי בתורה.
קצת סתירה לזה אני חושב, שיש מחלוקת בר"ח שחל במוצ"ש האם יאמר רצה או יעו"י או שניהם ולא מצאנו מי שיאמר שיעשה תנאי.

[כדכד]

אי מהא לא קשיא כיוון שיכול להיות שאפשר להתנות על אותה תפלה אם זה ר"ח או לא אבל להתנות שאם זה בת אז רצה ואם ר"ח יעלה ויבוא זה כבר לא שייך

[כדכד]

מצאתי בפירוש רבנו יהונתן עירובין לט,א שמבואר שיכול לומר הזכרה בספק ולהתנות ושאין בכה"ג חשש משקר.
וצל"ע ברש"ש שם שלכאורה נראה דלא ניחא ליה בזה.

איפה מצאת ברבינו יהונתן שם משמעות כזו יותר מבגמרא עצמה?

[כדכד]

אם המקור ברבנו יהונתן מדבר בפרוש על הזכרה מספק ולהתנות אז הם בעצם מקור לדברי הרב פרי יהושע לעיל באשכול זה שניתן להתנות מספק ושלא כדבריי שם שחייבים להזכיר באופן ודאי.
אולי הרב מיכאל 1 יוכל להעלות את דברי רבנו יהונתן הנ"ל?

[מיכאל1]

זה לשונו של רבנו יהונתן י,ב מדפי הרי"ף בעירובין
"והיתה כוונתו של רבי דוסא לומר בפירוש זה אם היום אם אמש כדי שלא יראה בתפילתו כשקרן"
ומבואר מדבריו כשאשר אומר הזכרה בתנאי הרי אינו נראה כשקרן.

ולכאורה רואים שאין צורך להזכיר דווקא בודאי, אלא הזכרה בספק מועילה.

[כדכד]

לכאורה רואים שכשמזכיר בתנאי אז הוא איננו שקרן אבל אם מזכיר בספק ללא תנאי אז לר' דוסא לא מהני ובודאי שאם מזכיר בלשון ודאית כשהוא מסופק זה אינו טוב לדעת ר' דוסא.
אמנם חכמים חולקים על ר' דוסא בזה אבל זה לכאורה משום דלא אתו לזלזולי ביה ולכן לשיטתם מזכירים בשני הימים בלשון ודאית

[מיכאל1]

לכאורה רבנן לא חולקים על רבי דוסא בעיקר דינו אלא ס"ל שאין מזכירים כלל של ראש חודש בראש השנה ולכן לא עושים הזכרה בתנאי או משום שסוברים שיום א' של ר"ה הוא ר"ח והיום השני ודאי אינו ר"ח.
אך לכאורה בעיקר חידושו של רבי דוסא שמועילה הזכרה מספק בלשון תנאי לא מצינו שרבנן יחלקו על זה.

הרש"ש נשאר בצ"ע אמאי חילק רבי דוסא והזכיר לשון תנאי רק בשל ראש חודש ולא בשל ר"ה. ולכאורה חשבתי שיש מקום לחלק שהזכרה בתנאי תועיל רק לדבר שהוא הזכרה כמו יעלה ויבוא של ר"ח, אבל ראש השנה שהזכרתו היא חלק מהתפילה לא יועיל בה תנאי, כמו שלא יועיל תנאי לכאורה בהזכרת גשם.
האם זה נכון?

אבל באמת פלא לי שלא הוזכר, למיעוט ערכי, באיזה פוסק מן הפוסקים עצה זו של תנאי, ולא זכורני שמישהו יתייחס לסוגיא זו בדיני הזכרות שבתפילה.
כמו שהזכרתי לעיל גבי עלה ויבוא בר"ח שחל במוצ"ש לא הזכירו הפסוקים מאומה את ההזכרה של תנאי, וגם בסי' שד"מ גבי מהלך בדרך ואינו יודע אימתי שבת לא הוזכרה עצה זו גבי תפילה שיזכיר בתנאי.

[מה שנכון נכון]

יש חילוק בין היכא שיש ספק אמיתי לכו"ע על היום כהתם, ומכיון שא"א בע"א כך תקנו חכמים להזכיר בר"ה אליבא דר"ד, לבין יום שהוא ברור וידוע, ורק לאדם זה המתפלל יש ספק האם הוא נמצא בזמנו של יום זה, דבזה ל"מ שתועיל הזכרה בספק (גם בלי ענין חשש משקר).

[מיכאל1]

יש חילוק בין היכא שיש ספק אמיתי לכו"ע על היום כהתם, ומכיון שא"א בע"א כך תקנו חכמים להזכיר בר"ה אליבא דר"ד, לבין יום שהוא ברור וידוע, ורק לאדם זה המתפלל יש ספק האם הוא נמצא בזמנו של יום זה, דבזה ל"מ שתועיל הזכרה בספק (גם בלי ענין חשש משקר).

חושבני שיש באופן זה גם מקרים שהספק הוא אמיתי כמו זמן בין השמשות לדוג'.

[מה שנכון נכון]

יש חילוק בין היכא שיש ספק אמיתי לכו"ע על היום כהתם, ומכיון שא"א בע"א כך תקנו חכמים להזכיר בר"ה אליבא דר"ד, לבין יום שהוא ברור וידוע, ורק לאדם זה המתפלל יש ספק האם הוא נמצא בזמנו של יום זה, דבזה ל"מ שתועיל הזכרה בספק (גם בלי ענין חשש משקר).

חושבני שיש באופן זה גם מקרים שהספק הוא אמיתי כמו זמן בין השמשות לדוג'.

זה לא משנה, כי עיקר היום הוא קבוע ואין בו ספק, וע"כ גם אזכרתו נתקנה בלשון זו, ושאני היכא דא"א כר"ה שהיום מסופק, ובכה"ג תקנת התפלה לר"ד להזכיר בלשון ספק.
(לא באתי לחלק בין חסרון ידיעה לספק ממש).

[מיכאל1]

יש חילוק בין היכא שיש ספק אמיתי לכו"ע על היום כהתם, ומכיון שא"א בע"א כך תקנו חכמים להזכיר בר"ה אליבא דר"ד, לבין יום שהוא ברור וידוע, ורק לאדם זה המתפלל יש ספק האם הוא נמצא בזמנו של יום זה, דבזה ל"מ שתועיל הזכרה בספק (גם בלי ענין חשש משקר).

חושבני שיש באופן זה גם מקרים שהספק הוא אמיתי כמו זמן בין השמשות לדוג'.

זה לא משנה, כי עיקר היום הוא קבוע ואין בו ספק, וע"כ גם אזכרתו נתקנה בלשון זו, ושאני היכא דא"א כר"ה שהיום מסופק, ובכה"ג תקנת התפלה לר"ד להזכיר בלשון ספק.
(לא באתי לחלק בין חסרון ידיעה לספק ממש).

עדיין נראה לענ"ד שיש מקום לומר כיוון שחזינן מהתם שהזכרה בלשון ספק מועילה, חזינן שאין ההזכרה צריכה להיות בודאי [ דומיא דחידושו של הדבר אברהם גבי ספירת העומר] וא"כ יש ללמוד שבכל מקום שמתעורר ספק אפשר לעשות הזכרה באופן זה ולא ייחשב לא כדובר שקר ולא כמפסיק בתפילתו?
האם זה נכון?
ומה לגבי החילוק ליישוב קו' הרש"ש בין ראש חודש לראש השנה?

[כדכד]

יש חילוק בין היכא שיש ספק אמיתי לכו"ע על היום כהתם, ומכיון שא"א בע"א כך תקנו חכמים להזכיר בר"ה אליבא דר"ד, לבין יום שהוא ברור וידוע, ורק לאדם זה המתפלל יש ספק האם הוא נמצא בזמנו של יום זה, דבזה ל"מ שתועיל הזכרה בספק (גם בלי ענין חשש משקר).

מה הם ראשי התבות "ל"מ"? ומה החילוק? האם מפני שאין דרך אחרת בר"ה? אז מה ההבדל? גם כאן אין דרך אחרת לאדם זה