אורח לרגע. כתב:יאיר כתב:שאלת תם וסליחה על הבורות: היכן כתוב שהשמחה היא על כך שפסקו למות? סה"כ נפסקת ה"אבילות" משום שפסקו מלמות.
השמחה היא לא על הילולת הרשב"י בלבד?
אדרבה! היכן מצאת
בהלכה שהשמחה על הילולת רשב"י?
אכן, בהלכה לא נזכר אלא שהשמחה היא על כך שפסקו מלמות, והילולא דרשב"י לא נזכרה כלל בהלכה כידוע, עד תקופת האר"י.
שו"ע או"ח סי' תצ"ג
סעיף א
נוהגים שלא לישא אשה בין פסח לעצרת עד ל"ג לעומר,
מפני שבאותו זמן מתו תלמידי רבי עקיבא... הגה: מיהו מל"ג בעומר ואילך הכל שרי (אבודרהם ב"י ומנהגים)
סעיף ב
נוהגים שלא להסתפר עד ל"ג לעומר,
שאומרים שאז פסקו מלמות, ואין להסתפר עד יום ל"ד בבקר אלא א"כ חל יום ל"ג ערב שבת שאז מסתפרין בו מפני כבוד השבת. הגה: ובמדינות אלו אין נוהגין כדבריו, אלא מסתפרין ביום ל"ג
ומרבים בו קצת שמחה ואין אומרים בו תחנון (מהרי"ל ומנהגים).
ב"י שם
ומה שכתב ויש מסתפרין מל"ג בעומר ואילך. כ"כ ה"ר דוד אבודרהם בשם אבן הירחי משמו של הרז"ה וכ"כ ג"כ הר"י ן' שועיב וז"ל שמעתי שיש במדרש
שמתו מפסח עד פרוס העצרת והוא ט"ו יום קודם העצרת כאמרם [עד] פרוס הפסח פרוס החג שהם חמשה עשר יום בניסן ובתשרי וכשתסיר חמשה עשר יום מארבעים ותשעה יום נשארו שלשים וארבעה והנה הם שלשים ושלשה שלמים ומגלחים ביום ל"ד בבוקר כי מקצת היום ככולו עכ"ל.
ודע דכשם שמותר להסתפר מל"ג ואילך כך מותר לישא אשה
דכיון שפסקו אז מלמות.וכו' וכו' בספרי ההלכה והמנהג, הכל סביב ה"פסקו מלמות", וצ"ע כנ"ל מה מקום יש לשמחה (עד כדי אי אמירת תחנון ודין להרבות שמחה), אם הסיבה שבשלה פסקו מלמות היא שהתלמידים כלו ונגמרו.