השאלות לדיון
א. מעמדם ההלכתי של "יוצר הנאמנות" (המשקיע בפרוייקט ובחברה, המבקש להשאר בעלום שם) ושל "הנהנה" (שעל שמו רשום הפרוייקט והחברה).
ב. מעמדו ההלכתי של "הנאמן".
ג. אפוטרופוס של יחיד, סילוקו.
תשובה
א. בדרך כלל מינוי של "נהנה" בחברה נעשה מסיבה שיוצר הנאמנות מבקש להוריש לנהנה את נכסי החברה לאחר מותו, והרישום של הנהנה מקנה לו מעין קנין הגוף בחברה מעת הרישום, ואילו קנין הפירות נשאר של יוצר הנאמנות עד ליום מותו.
בנידון דידן מינוי הנהנה ע"י יוצר הנאמנות נעשה מסיבה שונה לגמרי, וזאת כדי להעלים את שמו האמיתי של בעל החברה, ולפיכך מסתבר שהמינוי הוא כל זמן שבעל החברה האמיתי יהיה מעונין להעלים את שמו, ובאותו זמן קנין הגוף יהיה של הנהנה וקנין פירות של יוצר הנאמנות (ומכיון שכך אין תימה ממכתבו של הנהנה ליוצר הנאמנות ביום 28.12.09 הנ"ל בנושא הדיון כי "למרות שהנני מוגדר כנהנה מול הנאמן, הרי הנהנה האמיתי הינו אתה עצמך, והנאמנות המהותית (להבדיל מהנאמנות הפורמאלית) של ג' הינה לטובתך. אוסיף כי ג' מודע לכך שאתה הנהנה האמיתי בענין זה. אני אפעל בחברה ובמניותיה ככל שתורה לי לפעול", כלומר, שכל עוד יוצר הנאמנות חפץ להיות עלום שם, הרי לנהנה יש אמנם את קנין הגוף של החברה, אך קנין הפירות ו"ההנאה" שייך ליוצר הנאמנות), אבל משעה שיוצר הנאמנות ירצה לחשוף את שמו כבעל החברה, יבוטל מינויו של הנהנה, וגם קנין הגוף יחזור אליו.
ב. נראה שמעמדו ההלכתי של "הנאמן" דומה לאפוטרופוס שנתמנה ע"י יחיד על נכסיו, שיש לו גדר בעלות על הנכסים בכל מה שנוגע לניהול הנכסים (אך לא בעלות ממונית בעצם הנכסים), וכמו אשה הנושאת ונותנת בבית, עי' "ירושה וחזקה בשררה" עמ' 24 ואילך, ופס"ד ירושלים כרך י עמ' נ מידידי הדיין הגר"י ווייס שליט"א מה שהביא מזרע אברהם ועוד אחרונים, ועי' עין יצחק ח"א אבהע"ז סי' עט אות ב, ובית יחזקאל להגר"י סרנא גיטין סי' י, ושיעורי מו"ר ר' שמואל ב"ב ח"ב עמ' רנו, ופד"ר כרך ח עמ' 244 ממרן הגרי"ש אלישיב (שליט"א), ורשימות שיעורים ב"ק לט ב עמ' רעח והלאה, ועוד.
בנידון דידן, לפי המסמכים שהוצגו בבית הדין, מינוי הנאמן נעשה ע"י הנהנה ובעבורו, ולא ע"י יוצר הנאמנות, דבר בלתי אפשרי, כי איך ימנה הנהנה - שאין לו קנין פירות בחברה אלא קנין הגוף - את הנאמן לבעלים במנית החברה? ובע"כ צ"ל שהנהנה קבל יפוי כח מיוצר הנאמנות למנות נאמן עבורו, ובגדר "קני ע"מ להקנות" (לפי פי' הר"ן בנדרים מח ב, עי' "תורת ראשי הישיבות לנדרים עמ' תתלא מהגר"ח מטעלז), וא"כ הכח שקבל הנאמן - כאפוטרופוס - הוא מכוחו של יוצר הנאמנות הנעלם, ומכוחו זה תובע יוצר הנאמנות להחליף את הנאמן, אך מאחר שהמינוי שלו נעשה בפועל ע"י הנהנה, לכן דורש שגם הנהנה יצטרף להדיח את הנאמן.
אלא שבדין אפוטרופוס לגדולים שאמרו בגמ' ב"מ לט א אפוטרופא לדיקנני לא מוקמינן נחלקו ראשונים אם אין ממנים משום שלא נמצא מי שיכנס להיות להם אפוטרופוס בחינם, כפרש"י שם, או מפני שלא חייבים למנות להם אפוטרופוס, כמו שכתב הרמב"ם נחלות פ"ז ה"ה, אל אם נמצא מי שיסכים להיות אפוטרופוס מעמידים אותו אפוטרופוס, וכמו שכתב המ"מ נחלות שם בשם הרשב"א, ועי' ב"י סי' רב סעי' ד דיש אפוטרופוס לגדולים אלא אורחא דמילתא הוא דלא מוקמינן אפוטרופוס לגדולים. אך הנ"י ב"מ שם כתב שהרא"ה סובר דאפילו אשכחינן שרוצה לפקח בהם לא סמכינן עליה דכיון דאין דרכם של בני אדם לטרוח בנכסי גדולים חוששין שמא להפסיד מתכוין.
ויש מהאחרונים שכתבו עפ"י הירושלמי גיטין פ"ה ה"ד שלא שייך דין אפוטרופוס לגדול, ודינו של אותו אפוטרופוס כשליח בעלמא ואינו נשבע שבועת אפוטרופסין, עי' פד"ר כרך ה עמ' 90 (בהרכב שבו ישב הגר"י וילנסקי) בדעת הנתה"מ סי' רלה ס"ק יד, וכעין מש"כ בנובי"ת חו"מ סי' נ מבן המחבר, עיי"ש, וא"כ בנידון דידן דינו של הנאמן כשליחו של מי שמינה אותו, ולא היה לו מעולם קנין בגוף החברה (ולהבדיל, בדיניהם קיים חוק הנאמנות המסדיר את כוחו ותוקפו של הנאמן (עי' דברי שר המשפטים דאז בדברי ימי הכנסת כרך 73 עמ' 2895 שבחוק הנאמנות זכותו של הנהנה כלפי הנאמן חוזקה וקבלה תוקף משפטי ברור ומחייב, ויסודות הנאמנות מצויים במוסד ההרשאה שבמשפט העברי), אך שופטיהם לא הגיעו להסכמה האם יש לנאמן קנין בממון או לא, עי' "נאמנות בנכסים" עמ' 6 והלאה).
ג. בגמ' גיטין נב ב אמר רב הונא חברין משמיה דרב אפוטרופוס דמפסיד מסלקינן ליה, דאיתמר אפוטרופא דמפסיד רב הונא אמר רב מסלקינן ליה, דבי רבי שילא אמרי לא מסלקינן ליה. והלכתא מסלקינן ליה. ופסק הרמב"ם נחלות פ"י ה"ז, ושו"ע סי' רצ סעי' ה שאם מינהו לאפוטרופוס אבי יתומים ושמעו עליו שהוא אוכל ושותה ומוציא הוצאות יותר מדבר שהיה אמוד בו, אין מסלקין אותו שמא מציאה מצא, אבל אם באו עדים שהוא מפסיד נכסי היתומים מסלקין אותו ומשביעים אותו הואיל והוא מפסיד. וכתב הרמ"א בשם תשובות מיימוניות סוף ספר משפטים שאם הלווה האפוטרופוס מעות יתומים לאחרים, בי"ד מוציאין מיד הלוה ומחזירין ליתומים, דמאחר דיכולין לסלק האפוטרופוס כ"ש הלוה שבא מחמתו. ע"כ.
ונראה שאם מינה בעל הממון אפוטרופוס על נכסיו בעודו בחיים, או שמינהו "נאמן" על נכסיו - אם נאמר שדינו כאפוטרופוס, וכמו אלו הסוברים ששייך אפוטרופוס לגדולים, עי' לעיל אות ב - ומצא שהוא מפסיד את הנכסים, זכותו לסלקו ולהשביעו, ואם יודע היכן יצא הכסף יכול להוציאו משם, וכמו שפסק הרמ"א, אך אם נאמר שדינו של הנאמן כשליח בעלמא, יכול הממנה לבטל את שליחותו אך אינו יכול להשביעו שבועת האפוטרופסין.
הוה אמינא כתב:א"כ לגבי קופ"ג בכלליות יש כאן צד ריבית, אבל לגבי קטנים (קופות החסכון של הביטו"ל), לכו"ע נחשב הנאמן לאפוטרופוס שהוא כבעלים לענין הפעולות, ולא מתייחס לבעל הממון. עיי"ש.
אבי עזרי כתב:אין כל איסור להשתמש בכסף שנתרבה ע"י רבית. יש חיוב השבה על מי שהלווה ברבית.
אגב, יישר כח על העלאת דברי הגרא"ד לוין.
בברכה המשולשת כתב:אג"ח ממשלתיות הם הלוואה של קונה האג"ח למנפיק האג"ח
יושב ירושלים כתב:בברכה המשולשת כתב:אג"ח ממשלתיות הם הלוואה של קונה האג"ח למנפיק האג"ח
'מנפיק האג"ח' [במקרה דידן: מדינת ישראל] בהגדרה ההלכתית הוא לווה הכותב שטר חוב, 'קונה האג"ח' הראשון [דהיינו מי שקנה ישירות מ'המנפיק', במקרה דידן: טורקיה] הוא אכן מלווה, אבל מי שקנה את האג"ח הנ"ל מ'קונה האג"ח' [במקרה דידן: המפקידים בקופ"ג] הם קנו את השט"ח.
יושב ירושלים כתב:כעת שמעתי שמועה משמי'ה דהרד"א מורגנשטרן שליט"א שכל ההסתמכות של 'גלאט הון' על האג"ח הממשלתיות לא פשוטה כלל, כיוון שהאג"ח נקנים ממדינות זרות שכמובן אין בינם לבין מדינת ישראל שום 'היתר עיסקא' [דהיינו, לדוגמא: טורקיה הלוותה למדינת ישראל כסף בריבית וכעת מוכרת את שטר ההלוואה הנ"ל לך], ומאידך שמעתי מח"א שליט"א דאם באמת כן הוא הרי אין כאן איסור כלל, כיוון שהקונה את השט"ח לא הלווה בריבית ורק קונה מהמלווה הגוי [שהלווה בהיתר] את זכות הגבייה [ואף שהכא אינו כמכירת שטרות שהחוב נשאר של בעל השטר, שהרי כאן הוא שטר לכל המוכ"ז, אבל עדיין הקונה נהיה רק בעל החוב ולא נהיה המלווה], האם מישהו יודע בירור על המציאות הנ"ל, האם באמת כן הוא? והאם יש למישהו ראיה על סברת החכם הנ"ל [לי אישית סברא זו צ"ע]?
יושב ירושלים כתב:בשורה משמחת לכל המדקדקין במצוות ולא מעוניינים להסתמך על 'היתר עיסקא', במדריך החדש שי"ל ע"י הבד"ץ נתבשרנו על מסלול חדש בהשגחתם שצובר את הכספים ללא שום תשואות, המסלול הוא: אינטרגמל מסלול הלכה מס' 9113 [מבירור טלפוני עם הבד"ץ עולה כי העניין עדיין לא סודר לגמרי ויסתדר בשבוע הקרוב]. לבד מהשמחה הגדולה על האפשרות לא להזדקק להיתרים הדחוקים שב'היתר עיסקא', יש בכך גם תיקון לחילול השם שהוזכר לעיל בזה שיראי ה' המעוניינים לא להסתמך על 'היתר עיסקא' ייאלצו להפקיד את הכסף למסלול המנוהל ע"י בית הדין השרעי שכביכול מקפיד על מצוותיו יותר מאיתנו.
לעומקו של דבר כתב:יושב ירושלים כתב:בשורה משמחת לכל המדקדקין במצוות ולא מעוניינים להסתמך על 'היתר עיסקא', במדריך החדש שי"ל ע"י הבד"ץ נתבשרנו על מסלול חדש בהשגחתם שצובר את הכספים ללא שום תשואות, המסלול הוא: אינטרגמל מסלול הלכה מס' 9113 [מבירור טלפוני עם הבד"ץ עולה כי העניין עדיין לא סודר לגמרי ויסתדר בשבוע הקרוב]. לבד מהשמחה הגדולה על האפשרות לא להזדקק להיתרים הדחוקים שב'היתר עיסקא', יש בכך גם תיקון לחילול השם שהוזכר לעיל בזה שיראי ה' המעוניינים לא להסתמך על 'היתר עיסקא' ייאלצו להפקיד את הכסף למסלול המנוהל ע"י בית הדין השרעי שכביכול מקפיד על מצוותיו יותר מאיתנו.
יש חדש בעניי"ז?
דודי צח כתב:ראיתי לפעמים הורים או מחנכים נותנים "מתנה" לילד לקראת יום ההולדת או לקראת החג, ומתנים עמו שלא יפתח את המתנה עד הגיע התאריך המסוים.
כלומר, זה לגמרי של הילד, אבל מתנים עמו שלא יפתח וישתמש עמו בפועל עד זמן פלוני.
כך גם המדינה עושה.
א' היא נפרדת חוקית ומשפטית "לגמרי" מהכסף, והיא מעבירה אותו ברשות שלישית - הבנק או קופת הגמל. והם מחשיבים בוודאי משפטית שהוא הכסף של הילד.
ב' הראיה הברורה לזה, כי יש מקרים חריגים שאפשר לפדות הכסף תוך 18 שנה, כגון באירועי רפואה חריגים, וכן במקרה פטירה, אז הכסף משוחרר תוך 3 חודשים. אילו לא היה הכסף של הילד, לא היה מקבל אותו במקרה פטירה.
בינוני כתב:היום התפרסם שאלטשולר שחם קיבלו הכשר מגוף חדש "תשואה כהלכה", הנה (פורום נתיב):
http://forum.enativ.com/viewtopic.php?f=24&t=14716&p=158459#p158459
מישהו יודע על זה משהו? מה הגליק הגדול?
מאיר סובל כתב:ביררתי באותו יום שהתפרסם הדבר אצל רב גדול בעניני ריבית שבעל החברה נשמע לו ומשום כך יודע את הנושא שגרם להחלפת ההכשר, ואמר לי שאין חשש ריבית כלל, אבל להעדה"ח יש עקרונות מסויימים בצורת ההשגחה שהיו עד אז מקובלים על בעל החברה, וכאשר החליט הבעלים שרוצה לשנות נזקק להחליף קודם הכשר. זה לא הוסר על חוסר נאמנות וכדומה. וגם כעת לא מדובר חלילה על שינוי בהשקעות לדברים שיש בהם חששות ריבית. עכת"ד.
בברכה המשולשת כתב:מאיר סובל כתב:ביררתי באותו יום שהתפרסם הדבר אצל רב גדול בעניני ריבית שבעל החברה נשמע לו ומשום כך יודע את הנושא שגרם להחלפת ההכשר, ואמר לי שאין חשש ריבית כלל, אבל להעדה"ח יש עקרונות מסויימים בצורת ההשגחה שהיו עד אז מקובלים על בעל החברה, וכאשר החליט הבעלים שרוצה לשנות נזקק להחליף קודם הכשר. זה לא הוסר על חוסר נאמנות וכדומה. וגם כעת לא מדובר חלילה על שינוי בהשקעות לדברים שיש בהם חששות ריבית. עכת"ד.
אין חשש ריבית לדעת הרה"ג שליט"א של ההכשר החדש (שהם אכן בקיאים בהלכות ריבית וירא"ש בתכלית)
יש בהחלט חששות לדעת הרה"ג שליט"א של הבד"ץ (שגם הם בקיאים בהלכות ריבית וירא"ש בתכלית)
מאיר סובל כתב:בברכה המשולשת כתב:מאיר סובל כתב:ביררתי באותו יום שהתפרסם הדבר אצל רב גדול בעניני ריבית שבעל החברה נשמע לו ומשום כך יודע את הנושא שגרם להחלפת ההכשר, ואמר לי שאין חשש ריבית כלל, אבל להעדה"ח יש עקרונות מסויימים בצורת ההשגחה שהיו עד אז מקובלים על בעל החברה, וכאשר החליט הבעלים שרוצה לשנות נזקק להחליף קודם הכשר. זה לא הוסר על חוסר נאמנות וכדומה. וגם כעת לא מדובר חלילה על שינוי בהשקעות לדברים שיש בהם חששות ריבית. עכת"ד.
אין חשש ריבית לדעת הרה"ג שליט"א של ההכשר החדש (שהם אכן בקיאים בהלכות ריבית וירא"ש בתכלית)
יש בהחלט חששות לדעת הרה"ג שליט"א של הבד"ץ (שגם הם בקיאים בהלכות ריבית וירא"ש בתכלית)
ביררת שכך?
היא שיחתי כתב:מה רמת המודעות בציונות הדתית לעניין זה של כשרות פנסיות וכו'?
נעשית תעמולה לפרסם העניין?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 354 אורחים