ב'כתב וקבלה' כתב בפר' אמור שאיסור גרושה לכהן זה אף בגרושה לרצונה, והוכיח כן מדכתיב גבי יציאת מצרים "כי גרש יגרש אתכם" אף שהיה לרצונם, והוסיף שזה לא כאותו חכם שטעה בזה.
ויש לציין שבשו"ת חת"ס (אה"ע ח"ב סי' קע"ד, הובא בפרדס יוסף בפר' אמור) הביא שפעם אחת כפו בי"ד לגרש אשה משום אחד מהסיבות שכופין ע"ז, וגביר אחד שהיה כהן רצה לישאה בטענה שכל מה שגרושה אסורה לכהן זה למעלתו שלא ישא אשה שבעלה גירשה אבל בכה"ג שהגירושין היה מצדה מותרת לכהן, והגיעו הדברים לקיסר וביקש לשמוע דעת חכם יהודי, ואמר אחד החכמים שממ"נ היא אסורה, דאם לא שומע לדברי חכמים א"כ גירושיה אינם כולם, דהרי הם כפו אותו לגרשה, ואם שומע לדברי חכמים הם לא חילקו בין גרושה מרצונה לגרושה לא מרצונה.
ואולי שי' זו הזכיר ה'כתב והקבלה'.