האי צורבא מרבנן וע"ה דאית להו דינא בהדי הדדי

[שש ושמח]

גרסי' בשבועות ל' ב':

אמר רבה בר רב הונא האי צורבא מרבנן ועם הארץ דאית להו דינא בהדי הדדי מותבינן ליה לצורבא מרבנן ולעם הארץ נמי אמרינן ליה תיב ואי קאי לית לן בה

ומבו' ברמב"ן וברשב"א שם שגם בשעת גמר דין שמדאו' צריך עמידה יכולים להושיב את שניהם.
וראיתי מובא בשם הגר"א גנחובסקי בשם "כתבי גאון אחד" (הגרד"ל?) שהקשה כך:

פנינים משולחן רבינו במדבר א.png (33.48 KiB) נצפה 1498 פעמים

פנינים משולחן רבינו במדבר ב.png (19.17 KiB) נצפה 1498 פעמים

ולענ"ד הקושיא אינה מובנת כלל, הגע עצמך אם אותו הע"ה יודע דין זה שצריך לעמוד וישאל את הבי"ד: האם באמת מותר לי לעמוד? הרי בודאי יאמרו לו שמותר לו, דאל"כ הרי לא אמרו כלום. והיינו שיש כאן היתר אמיתי לשבת בשעת גמר דין. וא"כ מה שייך לדון כאן משום לפנ"ע?

[בור ריק]

לכאורה מהא דמצינו דדוחה מצות כבוד ת"ח עשה דועמדו מבואר דהעשה של ועמדו הוא על הדיינים וא"כ אין מקום כלל לקושיא הנ"ל

[ביליצר]

רמבם סנהדרין
לא יהיה אחד יושב ואחד עומד אלא שניהם עומדים. ואם רצו בית דין להושיב את שניהם מושיבין. ולא ישב אחד למעלה ואחד למטה אלא זה בצד זה. במה דברים אמורים בשעת משא ומתן. אבל בשעת גמר דין שניהם בעמידה שנאמר ויעמוד העם על משה. ואי זהו גמר דין איש פלוני אתה זכאי איש פלוני אתה חייב. במה דברים אמורים בבעלי דינין. אבל העדים לעולם בעמידה שנאמר ועמדו שני האנשים: