כבר אמרתי, שלדעת הרמב"ן כשאין בית אין גם בית דין הגדול. אמנם, עדיין שייך לומר שמי שחולק על הסכמת כל חכמי ישראל, הוא דוגמת זק"מ לפי שאם היה בית והיה דין סנהדרין, היה נעשה זק"מ, ולכן צריך לנדותו.למה זה תשאל לשמי כתב:לא זכיתי להבין כיצד שייך להבין כן, הרי הרמב"ן מסביר את גודל הקלקול במח' ר"א ורבנן שלכך הוצרכו להחרימו הואיל ותקע עצמו להורות באופן שבפני הבית היה נעשה זקן ממרא, כלומר שמה שבפועל לא נעשה זקן ממרא זה בגלל בעיה פורמלית שלא היה בית , אם באמת כדברי כת"ר לא חלק ר"א על ב"ד הגדול הרי שאין שום רבבותא והוספת טעם בדברי הרמב"ן מה היה קורה אילו כן היה חולק ר"א על ב"ד הגדול, הרי זה בערך כמו שאני אטען לכת"ר כיצד אתה חולק עלי הרי אם הייתי בית דין הגדול היית זקן ממרא.....ברזילי כתב:אני מבין את דבריו להפך - שאילו היתה הכרעה כנגדו והיה מורה לעשות היה זקן ממרא, ולכן כשהורה למעשה כאשר לא היתה הכרעת ביה"ד הגדול כנגדו, ברכוהו.למה זה תשאל לשמי כתב:כבוד תורתו העלים עיניו, ואשתמיטתיה לפי שעה דברי הרמב"ן בסו"פ הזהב [דף נט] שאם רבי אליעזר היה בזמן הבית והיה מורה לעשות כדעתו היו סוקלים אותו כדין זקן ממרא, ומבואר שהיה שם כבר פסק של בית דין הגדול, וכמו שכתבתי בפשיטות.
בפשטות, מה שתלה הדבר בזמן הבית, כוונתו לגלות הסנהדרין מלשכת הגזית שאז כבר לא דנו ד"נ. אמנם, לעיל הזכרנו את דברי הרמב"ן בסהמ"צ קנג, שלדעתו מאז גלתה סנהדרין מלשכת הגזית בטלו ממנה כל דיני ביה"ד הגדול. אם כן לא רק שאי אפשר להרגו מדין זק"מ, אלא שעצם כח ההכרעה של בית הדין הגדול בטל ובעצם אין כאן המראה כלל. מדברי הרמב"ן הללו ברור כשמש שלדעתו במחלוקת ר"א וחכמים לא היתה הכרעת ביה"ד הגדול, כי כבר לא היה כזה בתקופתם. לדעתו אם כן שאלתי מצטמצמת אך ורק לתקופה שעד גלות הסנהדרין מלה"ג, אבל ראה לעיל שברמב"ם מבואר שלא כל דיני בי"ד הגדול בטלו, ויש מקום להסתפק אם לשיטת הרמב"ם היה דין הכרעת ביה"ד הגדול גם כשגלתה סנהדרין. קצת משמע מדבריו בממרים שהיה דין כזה (אבל דבריו שם אינם מובנים מצד עצמם).
ומה שהביא כת"ר מהרמב"ן בסהמ"צ, כנראה שצריך לחלק בין שררת בית דין הגדול שזה בטל בגלות הסנהדרין מלשכת הגזית ולכן לא דנים ד"נ, ובזה תלוי לדעתו גם קידוש החדש שהוא ענין של שררה, אולם ההכרעה התורתית של ב"ד הגדול שמבטלת את דעת החולק זה תלוי בכח התורה שלהם, שקיים בכל אסיפת כלל חכמי ישראל כידוע שכך חתמו את התלמוד בבלי [וכמ"ש המרכה"מ על הקדמת הרמב"ם, וד' חזו"א תמוהין] גם לאחר החורבן.
וראה באמת שמנין החכמים בזמן יבנה היה כמנין בית דין של שבעים וא' [ומה שכתוב במשנה בזבחים דף יא ב אמר שמעון בן עזאי מקובל אני מפי שבעים ושנים זקן ביום שהושיבו את רבי אליעזר בישיבה וכו' עיין ברש"ש סנהדרין דף יז מה שביאר מיהו הא' הנוסף אם זהו הנשיא שאינו מכלל שבעים וא' או דהיינו רבן גמליאל לאחר שהדיחוהו ומינו את ראב"ע].
לשון הרמב"ן בסהמ"צ "ומאותה שעה בטלו כל הדינים התלויים בבית הדין הגדול", ודבריך בשיטתו אינם עולים יפה בלשונו.