ישעיהו לוריא כתב:בברכה המשולשת כתב:יש על זה תשובה מהמשנ"ה זצ"ל (ואוסר)
איה התשובה?
שו"ת משנה הלכות
חלק ז סימן קפג
עתונים שמדפיסים ד"ת ונזרקים לאשפה
בדבר השאלה שהציע לפנינו במה שקצת עתונים חרדים התירו לעצמם להדפיס ד"ת בעיתוניהם וידוע דהעיתונים נזרקים לאשפה אחר שקראו אותם ועי"ז גורמים שיבואו ד"ת לידי בזיון וכת"ר כל יקר ראתה עינו בתשובה שלמה מרבותינו שצווחו ככרוכיא על דבר זה והביא דברי הרב באר שבע דכתבי קדש בין בכתב בין בדפוס אסור לאבדם וצריכין גניזה ואפילו כתובים בכל לשון ובכל כתב וכ"כ הט"ז דדברי דפוס הוא כתב גמור והביא שו"ת לב יהודה (צירעלסאהן) סימן ס"ד ושו"ת מהרשד"ם יו"ד סימן קפ"ד ושד"ח השלם (דפוס תשכ"ב) בפאת השדה כללים מערכת כ' כלל י"ב שהביא תוכחת מגילה על זה מס' הגיון לב עברי (נדפס תרס"ג) לרב זקן מופלג בתוי"ש שהוכיח לרבנים הגאונים ולגדולי עמינו המכניסים בעיתונים יומיים שאלותיהם ומאמריהם שהוא עון פלילי וכ"ת האריך הרבה בפלפולא דאורייתא לאמתה ואין דבריו בזה צריכין חזוק שהוא פשוט שהוא איסור גמור להדפיס דברי תורה ואח"כ לזורקם באשפה בין בכתב ובין בדפוס.
ואף להמתירים לזרוק הקארעקטאן של ספרים משום שלא נתקדשו עדיין באמת רובם גם בזה החמירו וצווחו על חילול הקודש שהרי גם בדפוס יש קדושה רק משום עת לעשות הניחו להם ועי' מג"א סימן ל"ב סקנ"ו ומשאת בנימין סימן צ"ט ועי' שו"ת מהרש"ם סימן שנ"ז ח"ג שהביא דעת הרוקח דמלאכת הדפוס לא מקרי כתב מ"מ פשוט דלהדפיס תורה בעיתונים חלוניים ולגרום לזרוק דברי תורה אין לך בזיון גדול מזה וקצת יש להביא ג"כ מהא דנדחקו האחרונים ז"ל אי מותר להכניס ספר או תפילין בביה"ח למי שיש חולי מדבקת ר"ל שאח"ז שורפין כל כליו וכ"ש הוא מהתם דהתם הרי אין לו ברירה והוא רוצה לקיים המצוה ואפ"ה כמה פוסקים החליטו ששב ואל תעשה עדיף ולא ח"ו להביא כתבי קודש לשריפה ועי' גמרא שבת קט"ו כותבי ברכות כשורפי תורה ואף על פי שהוא דבר שאינו מצוי שיפול דליקה וישרפו ועי' ע"ז י"ח ע"א תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת ס"ת באש ובגמרא ברכות בר"ע שהיה מקהיל קהילות ברבים ופפוס בן יהודה שנתפס על דברים בטלים ועי' ספרי משנה הלכות ח"ה סימן קכ"א.
אלא דמה שנראה לפענ"ד להוסיף על דברי כת"ר שכותבי העתונות הנ"ל יש בהן עוד איסור במה שגורמין להכניס עיתונים אלו בבית הכסא וגורמים לבזיון כתבי הקודש וגם להמעיינים בהם שמהרהר בד"ת וידוע כי רוב העולם מכניסים העיתונים לביה"כ ויש בזה איסור נוסף על הזריקה שמעיינים בד"ת ומהרהרים או קוראים בביה"כ בדברי תורה ובפרט ע"ה שאין יודעין אפילו שאסור ללמוד בביה"כ.
איברא דהרמב"ם בפאר הדור סימן ז' כתב וז"ל, ומן הראוי לן שתדע כי הכתיבה הזאת הנקראת כתיבה אשורית כיון שנתנה בה תורה ובה נכתבו הלוחות הברית הרי מגונה מאד להשתמש בה רק בכתבי קודש ומימי קדם היו ישראל נזהרין בזאת והיו כתביהן וחיבורי חכמותיהן וכתבי חול שלהם בכתב עברי לכן תמצא חרות על שקלי הקודש דברים של חול כתובים בכתב עברי ולא נמצא מעולם אות אחת מזה כתב אשורית בדבר שנמצא משארית ישראל לא במטבע ולא באבן אלא הכל בכתב עברי ועל כן שינו הספרדים כתיבתם ושמו אותותם אותיות אחרות עד שנעשה ככתב אחר להתיר להשתמש בו בדברי חול וכו' ע"ש. ועי' שו"ת רדב"ז בישנות סימן מ"ד וכתב ומה שנראה דאפילו דברים של חול אסור לרקום אותם בכתב אשורי שהרי הכתב בעצמו יש בו קדושה רבה ותלויין בו ובצורות האותיות כמה סודות עמוקים אסור להשתמש בו בדברים של חול כל שכן הכא שאם בלה הטלית מתיך את הזהב ונמצא מאבד את הכתב בידים. ותשובה זו הובאה ברבינו ירוחם ובב"י סי' רפ"ג ביו"ד והרמ"א בהג"ה שם כתב וי"א דאין לכתוב דברים של חול בכתב אשורית שכותבין בו התורה ע"ש, ועי' שו"ת רב פעלים ח"ד יו"ד סימן לב שהביא דעת האחרונים שיש לפסוק כן. והנה דהני פוסקים אסרו אפילו דברי חול בכתב אשורית וכ"ש דברי תורה ולאבדם בידים ולזורקם שודאי הוא איסור גמור לכ"ע.
ובאמת כי מהאי טעמא היו רבותינו הצדיקים שהדפיסו ספריהם לא הדפיסו בכתב אשורית אלא בכתב רש"י שברוב ענותנותם לא חשבו שראוים הם להשתמש אפילו בספריהם בכתב אשורית. וז"ל רבינו ירוחם נתיב ב' ח"ב, ומן הראוי לך שתדע כי הכתיבה הזאת הנקראת כתב אשורית כיון שנתנה בו תורה ובו נכתבו לוחות הברית כי הוא מגונה מאד להשתמש בו רק בכתבי קודש ומימי קדם ישראל נזהרים בזאת והיו כתביהם וחיבורי חכמותיהם וכתבי חול שלהם בכתב עברי לכן תמצא חרות על שקלי הקדש דברים של חול בכתב עברי ולא נמצא מעולם אות אחת מזה הכתב אשורית בדבר שנמצא משארית ישראל לא במטבע ולא באבן אלא הכל בכתב עברי וע"כ שינו הספרדים כתובתם ושמו אותותם אותיות אחרות עד שנעשה הכתב ככתב אחר להתיר להשתמש בו דברי חול. והר' יוסף מנע לכתוב הגט בכתיבה התלויה וכו' וחזרו הסופרים לכתוב הגט בכתיבה מיושבת בכתב אשורית כס"ת וגם זה עכב על ידם ואמר להם ואיך נשתמש בזה מכתב אלקים ויבא לזלזול אבל נכתוב בכתיבה אחרת הנקרא בלשון ערבי מדבדב וכל אשר יעשה כזה הוא בכלל מכבדי התורה וכו' ע"ש.
אלא שבעונ"ה לא אכשיר דרא וכעת הכל מדפיסים אפילו בתגין וכיוצא בו ואפילו שיינע אידען ואינן יודעין שיש בזה איסור וכ"ש בכתב סופרות ממש עם תגין עליו שודאי אין לעשות כן.
ומה נעמו דברי כת"ר שהביא דברי בעל עבודת הגרשוני ריש סימן י"ז שכתב לבנו מהר"ם ז"ל שאסור לכתוב ד"ת ודברי חול על נייר א' משום בזיון ד"ת והני אדווערטייזמענטס ודאי בכלל הם, ובעניותי הבאתי ראיה גדולה לדבר עבה"ג הנ"ל מדברי הא"ע עה"ת עה"פ לא תבנה אתהן גזית כתב ז"ל, טעם הדבר וז"ל ועל דרך הסברא אולי היה כן כדרך פגול בעבור שהיה קרב לגבי המזבח אין ראוי להיות הנשאר פגול כי יחלל קדש שהקדיש אם ישאר ממנו עד שיהיה פגול וככה זה אם יכרתו האבנים לבנות המזבח אולי יחול הנכרת מן האבנים לע"ז או למקום המטונף וזה אינו כבוד ע"ש הנה אפילו האבן הנחצב מאדמה אם יחתוך החצי למזבח וחציה השני לדבר אחר אינו מדרך כבוד וכ"ש לכתוב על נייר אחד מצד אחד דבר תורה ומצד שני אדוועטייזמענט או דבר חול סתם ודאי שהוא בזיון גדול וראיה גדולה לבעל עבה"ג ז"ל.
אלא שמה שיש להעיר עוד שגם בעיתוני תורה הירחונים אשר מדפיסים בספריהם אדווערטייזינג בעל דפוס וכשר פלייש ובאס קאמפאני וכיוצא בזה ועוד ועוד כמה מיני מודעות ומיני מאכלים והם כותבים בצדם שאינם אחראים עבור הכשרות אבל מה זה מועיל כתיבתו בצדו עם [אם] מבפנים הוא מדפיס מודעה גדולה שזה כשר ובאיזה מקום באותיות קטנטנות כותב אין המערכת אחראית לתוכן המודעות גם הפארווערטס אינו אחראי. אבל פשוט שהקורא בעיתון ירחון תורני אשר מוצא שם דברי גאונים וצדיקים חשובים זה די להקורא לומר שההכשר שראה שם ודאי מהימן וזה מלבד שגם הם אינם מדקדקים שלא להדפיס על נייר אחד קודש וחול ובזיון לתורה הוא. וזה רבות בשנים שאין אני מדפיס מחידושי תורה בשום ירחון או עיתון רק מה שהישיבה מוציאה מידי פעם בפעם בלתי תערובות אחרות. עכ"פ גם ידי תכון עמו ויפה העיר והלואי שאליו ישמעו והיה זכות הרבים תלוי בו. ועכ"פ אותם שמדפיסים באמרם שהוא בכלל עת לעשות, יזהירו על הקוראים שיגנזו את הדברי תורה וכולי האי ואולי, והרבה יש לדבר מזה.
חלק טז סימן קכג
ג') בשאלה המציקה והמכאיבה בא"י (ובכל העולם שנמצאים מאחינו בנ"י שומרי דת וחרדים לדבר ה') שבכל שבוע עש"ק מדפיסים דפים וגליונות למאות בפרשת השבוע המופצים ומציפים את בתי הכנסת ובתי המדרש בהמוניהם. בדרך כלל מקובל שיש לגנזם וזו מלאכה שכמעט א"א לעמוד בה, ועלה בדעתו שאולי בשעת הדחק זו לחשוב להתיר באמצעות לביעור לאבדם במכשיר לגריסת ניירות המצוי בכל משרד ויניח קודם סתם ניירות של חול החייבים כליה ואח"כ על אלו הניירות הדפים והניירות מספרי קודש והמכונה תפעל בניירות מתחילה בהשמדת ניירות חול ואח"כ ממילא יבא לידי כליון גם הדפים ויהי' בגדר גרמא והו"ל כסוף חמה לבא או סוף גשמים לבא, ואפשר להסדיר בגרמא רחוקה יותר. ב) שהמדפיסים יחשבו בשעת ההדפסה ויכתבו על הגליונות מבורר באופן בולט שהגליונות לא נדפסו למעלת קדושה אלא ע"מ להימחק (בדרך גרמא) בתוך מספר ימים, ושמא זה ייחשב כעלי הגה"ה בדפוסים שיש שהתירו שלא לגנזם.
הנה כאן נגע בשאלה גדולה ומכאיבה כי באמת לא רק על הגליונות של ע"ש אנו מצטערים אלא גם על דפי גמר' ותוס' וכל הש"ס וגם המקרא וכל כ"ד ספרים שנעשה כהיתר "ומצוה" לצלם דפי גמרא ומקרא ופוסקים ללומדי דף היומי או בישיבות וחדרים. וגם בעתונים שאכשיר דרא והעתונים כותבים דברי תורה לכבוד שבת או בכלל לכל אירוע ומדפיסים עותקים לרבבות, והגם כי על כמה מהעתונים נדפס מלמעלה על הגליון הזהרו בכבוד הגליון שהם דברי תורה אבל המציאות שע"פ רוב לא שומעין להאזהרה והעתונים נזרקים לאשפה עם שאר פסולת ודברי תורה נזרקים ומתבזים ח"ו ואפי' אם מי שהוא הי' רוצה ליזהר בכל אלו ולגנוז כמעט הי' בלתי אפשר, וידוע ממרן הגה"ק מבעלזא זי"ע ועכ"י שאם ראה אפי' דבר חול נכתב באותיות לשון הי' מצוה לגנוז כי הא"ב הלשון קודש נמי יש בו קדושה, (וראי' לדבריו מדברי הרמ"א יו"ד סי' רפ"ג בהג"ה שם וי"א דאין לכתוב דברים של חול בכתב אשורית שכותבין בו התורה ע"כ).
והנה בנדון העתונים שמדפיסים ד"ת נשאלתי בזה לפני כ"ח שנה מהרב הגאון מהרמ"א זצ"ל וכבר נדפסו הדברים בספרי שו"ת משנה הלכות ח"ז סי' קפ"ג ע"ש קצת באריכות, ומאז נשאלתי בענין הצילומים שעושים מגמ' או מתורה או משאר ספרי קודש ונזרקים אח"כ ח"ו באשפה גם כשמביאין אותן בבתי כנסיות מפזרין אותן על השלחנות כמין כתב פרסומת בלי דרך כבוד כלל, גם כבר מחלקין באוירנים דפי גמ' ואח"כ נזרקים בתוך שאר הנזרק ונכנס לאשפה ונתבזה שם. ומאז כבר נשאלתי גם על הטייפס שעושים עליהם ד"ת אם מותר לשמוע הטייפ בכל מקום וכן אם מותר לזרקן ולמחות אותם, וגם לשלוח במכתבים ברכות של מינין או ספירה וכיוצא בו והדברים נזרקין ולפני שנים בקרתי אצל כ"ק אדמו"ר מבלוזשעוו זצ"ל ומאד התרעם על זה.
ויש עוד בדבר לבד הבזיון להכתבי קודש הרי מביאין את זה לבתי כנסיות ובתי מדרשות לעיין בהם בשעת התפילה וכן ראיתי שבא בעה"ב חשוב לביהכ"נ ולוקח ג' או ד' דפים ומניחם בכיס ועולה לביהכ"נ ומעיין בהם עד שכבר הגיע הש"צ באמצע התפילה ושוב לוקח שכינו הקרוב אליו ומעיין בו וכן בחזרת הש"ץ ובקריאת התורה וכשרואה מה שהוא אצלו חדש מיד מראהו גם לחבירו ובמקום לשמוע ולכוין דעתו להתפילה ולש"ץ הרי הוא מעיין ומכוין מה שכתוב שם וח"ו מבטל כל התפילה בציבור, ואם יבא מי שהוא ויגיד לו שמתפללין מראה לו נא תורה ועוד יש לו פסוק מסיר אזנו משמוע תורה גם תפילתו תועבה הרבה יש לדבר מזה, ואצלי אני בקשתי מהשמש שלא יקבל העלים הללו ואם ימצא יגנז ובכל זאת הם באים וד"ל.
עוד יש בזה שע"פ רוב קוראין העתון בבית הכסא שאז ליכא ביטול תורה ואדרבה אסור להרהר בדברי תורה וא"כ עתון שאין לו ד"ת קורא שם מהיכי תיתי אבל אם מכניס עתון שיש בו ד"ת הרי יש כאן, חדא בזיון ד"ת שמכניסו למקום אינו טהור והשנית שכיון שקורא העתון אתי כבר להרהר גם בד"ת בעיונו אל העתון ובגמ' (זבחים ק"ב ע"ב) פריך ארבי אלעזר בר' שמעון שדן הלכה בבית הכסא בא טבול יום ואמר תן לי מנחה וכו' ואמרה רבא בשמי' ופריך שם והאמר רבה בב"ח א"ר יוחנן בכל מקום מותר להרהר חוץ ממרחץ ומבית הכסא, ומשני לאונסו שאני, אבל לכתחילה יש בזה משום בזיון ד"ת וגם איסור הרהור.
ומה שכתב לעשות ביעור בגרמא במכשיר לגריסת ניירות, לפענ"ד כי אין זה היתר כי גרמא חייב בידי שמים וכ"ש כגון זו שלכתחילה עושה כן, וגם מביא ומניח שם הניירות והרי הוא עושה מעשה בידים וגם מפעיל את המכשיר להשחית ולא מקרי דיעבד כה"ג, וכבר כתב הרשב"א ז"ל גדולה מזו דמי שסומך על דיעבד בכל שעה אז נעשה לו לכתחילה ואסור אפי' בדיעבד.