דברים פרק כג פסוק ב
לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה'
רש"י
פצוע דכה - שנפצעו או שנדכאו ביצים שלו: וכרות שפכה - שנכרת הגיד ושוב אינו יורה קילוח זרע אלא שופך ושותת ואינו מוליד:
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף עה עמוד ב
אמר רבא פצוע בכולן דך בכולן כרות בכולן, פצוע בכולן בין שנפצע הגיד בין שנפצעו ביצים בין שנפצעו חוטי ביצים, דך בכולן בין שנידך הגיד בין שנידכו ביצים בין שנידכו חוטי ביצים, כרות [בכולן] בין שנכרת הגיד בין שנכרתו ביצים בין שנכרתו חוטי ביצים.
האיסור הוא הביאה (לאחר קידושין לדעת הרמב"ם)
רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק טז הלכה א
פצוע דכא וכרות שפכה שנשאו בת ישראל ובעלו לוקין שנאמר לא יבוא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל י"י...
לכאורה לא הבנתי, איך משכח"ל ביאה בנכרת הגיד?
לכאורה התירוץ הפשוט הוא שנכרתה העטרה או למעלה ממנה (כרמב"ם שם הל' ד), אבל נשאר חלק מהגיד הראוי לביאה.
יוצא לפי זה שיש מציאות של ביאה ללא עטרה!
אין לי קושיא על כך, אבל כמדומה שזה גדר מחודש של ביאה. ונפק"מ לגבי ביאה על ידי חציצה כמבואר באוצה"פ סי' כ' ס"ק יא אות ג.