ש. ספראי כתב:הפנ"י בסוף כתובות כותב שרק אלו ששמחים בישיבת א"י ומקיימים מצוותיה, נחשבים לבני עוה"ב, בהא דכל הדר בא"י הרי הוא בן עוה"ב
לשם הדיוק אביא את לשון הפני יהושע מסכת כתובות דף קיא עמוד א
שם אמר ר"א כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון כו'. נראה דהיינו דווקא במי שדר בה לשם מצות ישיבת ארץ ישראל שהיא מקום קדושה וכדי שתגין עליו זכות ארץ ישראל שלא יבא לידי חטא ואז אף אם לפעמים חטא בא לידו או אפילו עון שהוא מזיד ע"י שתקף עליו יצרו מ"מ מסתמא גורם לו זכות ישיבת ארץ ישראל שלא לן ועבירה בידו דלאחר שחטא ומצא עצמו עומד במקום קדוש ודאי תוהה על הראשונות ושב ורפא לו מה שאין כן מי שדר שם דרך מקרה או מפני שהוא מקום מולדתו או מפני שבח פירותיה וכיוצא בו ומכל שכן במי שהוא מבעט בה ומזלזל בקדושת הארץ לילך אחר יצרו הרע לא דברה תורה במתים אדרבה עליו נאמר ותבואו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה ומפני כך מצינו כשגברו עונות אבותינו גלינו מארצינו ושמם מקום מקדשינו ואיה הבטחת העם היושב בה נשוא עון אלא על כרחך כדפרישית ובלא"ה נמי מסתברא דהכי הוא שאף אם נאמר דארץ ישראל מכפר לגמרי אפ"ה לא עדיף מיום הכפורים שמכפר כפרה גמורה ואפ"ה מי שאומר אחטא ויוה"כ מכפר אין יוה"כ מכפר הרי דעל כרחך הא דאמרינן דהיושב בארץ ישראל שרוי בלא עון היינו דאף שעשה איזה עון מבלי שם על לב קדושת הארץ בשעת יצרו בכה"ג זכות ארץ ישראל גורם שיתחרט לעשיית עון, כן נראה לי:
קו ירוק כתב:ייש"כ. זה חידוש גדול של הפנ"י.
ולייישב קושייתו סגי במשכ"ש שאם הולך אחר יצרו הרע, אינו ניצול משא"כ במי שחטא על דרך מקרה. ולמאי הוכרח לו שצריך לכוין.
כוונתו כשחוטא בקביעות זה לא בגלל חומרת החטא שעל זה א"י לא מכפרת אלא שבזה מגלה דעתו שמבעט ומזלזל בקדושת הארץ כמעשה לסתור לישוב משום קדושת הארץ
מבואר בדבריו כמה נקודות, א שמצווה זו גורמת לתשובה ב שרק כשדר לשם מצווה ג כשהולך אחר יצרו הרע הוא מבעט ומזלזל בקדושת הארץ וגרע מדר בה שלא לשמה
ד שלא יתכן שעדיף מאחטא ויוה"כ מכפר...
ועוד שהרי הביא לפני כן דברי הרשב"א בתשובה על הענין של הישיבה בא"י שמצוותיו עולים לשמים ללא אמצעי, וזה הזכות הגדולה של ישיבת א"י, מלבד המצוה, וזה מקיים עכ"פ[/size][/quote]
לענ"ד גם בדבריו וגם בדברי הרשב"א מדובר על כך שההנהגה בא"י מעל המזלות והשרים ולא מצאתי רמז שבחו"ל מצוות עוברות דרך אמצעי
פני יהושע מסכת כתובות דף קי עמוד ב
שם תנו רבנן לעולם ידור אדם בארץ ישראל שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה כו'. טעמו מבואר לפי שבחו"ל אפשר שיטה לבו שהעולם מתנהג עפ"י המזלות ח"ו משא"כ מי שדר בארץ ישראל שהיא בלתי לה' לבדו כדכתיב ארץ אשר עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה וא"כ ודאי אין בלבו אלא אחד שאין לו להשען כ"א על אבינו שבשמים ותיקון כל העבודות לשם המיוחד, כן נראה לי ועיין בתשובה להרשב"א (סי' קל"ד):
דהיינו בא"י ההנהגה יותר גלויה ולא יטעה אחר המזלות.
שו"ת הרשב"א חלק א סימן קלד
שאלת מה שאמרו כל הדר בחוצה לארץ כמי שאין לו אלוה.
תשובה לפי שארץ ישראל נקראת נחלת ה' דכתיב (שמואל א' כ"ו) כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה'. והוא יתברך נקרא אלהי הארץ ומיוחדת לו ולא לשרי מעלה כדכתיב בכותיים (מלכים ב י"ז) כי לא ידעו את משפט אלהי הארץ. ועל כן קרא לע"ז אלהי נכר הארץ. וכתיב (דברים יא) תמיד עיני ה' אלהיך בה. ועיקר מצות התורה כולן בארץ הן עד כי כמה מצות אין נוהגות כלל אלא בארץ. כמו שאמרו במדרש הציבי לך ציונים (ירמיה ל"א). ועל כן כשבירך יצחק את יעקב שלא מדעתו ונתן לו את הברכות דכתי' (בראשית כ"ז) ויתן לך האלהים מטל השמים וגו' מיד זכה יעקב בברכת אברהם שהיא ירושת הארץ. ולא היה יכול ליתנה לעשו והוא אמרו (שם /בראשית כ"ז/) ולך איפוא מה אעשה בני.
הרשב"א מביא את מעלות ארץ ישראל שתמיד עיני ה' א-לוקיך ואין הנהגת השרים לכאורה הנהגת שרים הכוונה להנהגה עם יותר הסתר, בה ומפני זה יש מצוות ששייכות רק בארץ ישראל ובגלל זה (שהיא נקראת נחלת ה') עיקר המצוות בא"י. דהיינו שמעלת הדר בא"י הוא שא"י היא נחלת ה' וקדושה תמיד, וכתוצאה מקדושתה, יש בה מצוות מיוחדות ומעלתם גדולה.