פסק השו"ע יו"ד רמ:
סעיף כא "חייב אדם לכבד אשת אביו אף על פי אינה אמו,כל זמן שאביו קיים.וחייב לכבד בעל אמו,כל זמן שאמו קיימת,אבל לאחר מיתה אינו חייב בכבודם,ומכל מקום דבר הגון לכבדם אף לאחר מיתה." עכ"ל והוא מן הטור והטעם נראה בלשונם שחיוב הכיבוד הוא רק משום שמשמח בזה את אביו או אמו ולכן אינו בכלל לאחר מיתתם והמקור בסוגיא מ"את" "את",ובסעיף שלאחר מכן כתב "חייב אדם בכבוד אחיו הגדול בין שהוא אחיו מאביו בין שהוא אחיו מאמו" שנתרבה מ"ו" ד"את",וא"כ מסתימת לשונו משמע דלאחר מיתתם עדיין חייב בכבודו וקשה,ומ"מ בלשון הטור הוסיף "ככבוד אביו" ונראה כוונתו לענין שלאחר מיתת ההורים שוב אין חייב בכבודו ולא שיהא ממש כהאב שהרי כל כבודו מכח האבא או האימא וכעין שהזכיר הרמ"א עוד בד"מ ומפורש בהגהתו על סעיף כד דלא כמהרי"ק.
ובסעיף כג "אח גדול שחירף וביזה לאחיו,שהוא תלמיד חכם וקטן ממנו בשנים ונידה הקטן לגדול יפה עשה שנידהו,דכיון שאינו נושא פנים לתורה אינו עושה מעשה עמך ואינו חייב לכבדו" לכאורה בהשקפה ראשונה הייתי אומר כל שאביו עושה מעשה עמך אע"פ שאחיו אינו צריך לכבדו אך אינו כן ותלוי כנראה במה שהתקשתי לעיל,אך בכל אופן מקור פסק זה של המחבר הוא מדברי הרא"ש בתשובה כלל טו' סימן ו' ונראה שכתב כן הרא"ש דאזיל לשיטתו כדביאר הטור כבר לפני כן ועל כן שוב אין לפסוק כמותו שהרי השו"ע אזיל כשיטת הרמב"ם כמבואר בסעיף יח "ממזר חייב בכבוד אביו ובמוראו אפילו היה אביו רשע ובעל עבירות מכבדו ומתיירא ממנו" עכ"ד ומקורו הוא מן הרמב"ם וחילק מראית הטור שלא נזכר בגמ' גזל כלל וכל הדיון אינו אלא על מעות ריבית וכן פירש"י שם דאיירי בריבית שהיא כעין גזל כמדומני בלשונו,אלא שאעפ"כ מי שעבר והלקה אביו רשע אינו חייב מיתת בי"ד.
תודה רבה לכבוד מעלת חברי הפורום הנפלא והייתי שמח להיעזר בכם בהלכות חמורות אלו להמציא פתרון.שבת שלום אני הק'