ידידינו ש. ספראי פרסם בעבר בעלון של דרשו מעשה מכלי ראשון בגאון ר"מ שפירא זצ"ל.
וזה תוכנו:
בצומת אחת בה עצר הכרב ניגש לבקש צדקה אדם שלפי מראהו משתמש בחומרים מסוכנים (א.ה. סמים בלע"ז), הגרמ"ש פתח את חלון הרכב ונתן לו נתינה הגונה. וכנשאל על כך השיב בלשון כעין זו: מה אכפת לי מה עושה בכסף מקבל הצדקה אני מקיים את מצוות בוראי בלי לבדוק בציציות המבקש, ובאותה מידה אני מתפלל להקב"ה ומייחל שלא יבדוק בציציותיי.
זכורני כעין מעשים אלו מעוד גדול"י.
עפר ואפר אני תחת כפות רגליהם של החכמים, האך אני תוהה לעצמי בקול, האם זה רצון ה', ומה עם לפני עיוור, וכי לא עדיף לייחד כסף זה וליתנו לעני בן טובים?