יבנה כתב:יצויין כי זו הפעם הרביעית שהזוג הנ"ל מקדש, משום שגם בחופה ביום שני ערכו פעמיים טקס של "הרי את מקודש לי בטבעת זו" מאחר והעדים לא שמעו וכהוראת ר"י זכרון יעקב הגאון רבי מיכאל בן דוב.
שמש כתב:יבנה כתב:יצויין כי זו הפעם הרביעית שהזוג הנ"ל מקדש, משום שגם בחופה ביום שני ערכו פעמיים טקס של "הרי את מקודש לי בטבעת זו" מאחר והעדים לא שמעו וכהוראת ר"י זכרון יעקב הגאון רבי מיכאל בן דוב.
אם נתקדשה פעמיים בחופה ופעם א' בשבת איך הגיעו לארבע פעמים?
ומ"מ כמ"ש לעיל אם בשעת החופה הסכימה פעמיים(!) לקבל את הטבעת בקידושיה נראה שאין צורך בקדושין נוספים. אם כי נראה שפשוט במתקדשים סדרתיים עסקינן (נערווין?) הא ותו לא מידי.
מאיר סובל כתב:במחילת כבוד התורה ק"ק פעמים: אבל מסברא ואומדנא ניתן לומר כמעט בוודאות של אנן סהדי שבחתונה הזו הקפידו לא לאכול עופות המקובלים, אלא דוקא בראקל או הודו. דוק ותשכח.
כך או כך, מסתמא בקרב המדקדקים במצוות מזן הבראקל עוד ישמע בערי יהודה וחוצות ירושלים המוני זוגות שקידשו כפל וארבעה וחמשה מרוב שאלות שיתעוררו להם. והיחודיות של הסיפור הזה, הוא רק מפני שזה עדיין ראשוני.
יבנה כתב:שמש כתב:יבנה כתב:יצויין כי זו הפעם הרביעית שהזוג הנ"ל מקדש, משום שגם בחופה ביום שני ערכו פעמיים טקס של "הרי את מקודש לי בטבעת זו" מאחר והעדים לא שמעו וכהוראת ר"י זכרון יעקב הגאון רבי מיכאל בן דוב.
אם נתקדשה פעמיים בחופה ופעם א' בשבת איך הגיעו לארבע פעמים?
ומ"מ כמ"ש לעיל אם בשעת החופה הסכימה פעמיים(!) לקבל את הטבעת בקידושיה נראה שאין צורך בקדושין נוספים. אם כי נראה שפשוט במתקדשים סדרתיים עסקינן (נערווין?) הא ותו לא מידי.
ידעתי גם ידעתי ש2 ועוד 1 הם 3 ולא 4, מה שהובא הוא סה"כ ציטוט של הכתבה וכך יצא לכותב המלומד. גם יש לשאול למה עשו חופה ולא קידושין ושאר שאלות.
מה שחזרה ביום שני להתקדש היה לפני גילוי שאינו אותו טבעת.
שמש כתב:ומ"מ כמ"ש לעיל אם בשעת החופה הסכימה פעמיים(!) לקבל את הטבעת בקידושיה נראה שאין צורך בקדושין נוספים. אם כי נראה שפשוט במתקדשים סדרתיים עסקינן (נערווין?) הא ותו לא מידי.
לא רוצה להשבית את השמחה אבל אשה לא ידעה לאקנויי וא"כ יש להצריכם קידושין בפעם הד' (ככה הסיפור גם יהיה יותר מוצלח).אפרקסתא דעניא כתב:החתן קידש את הכלה בטבעת ישנה שלה והקידושין חלו לשמחת כולם.
אני סברתי שהשאלה מצד החנות שטעו ונתנו לו טבעת שלא הזמין ולא שילם עליה.יבנה כתב:ומצד החתן הרי הוא רצה טבעת שיעשו קידושין, וכיון שהיא מסכימה אינו מקח טעות.
מיכאל1 כתב:שמעתי פעם מהגרמ"מ פרבשטיין שליט"א שהתקשר אליו גיסו הגר"ר שמואלביץ זצ"ל עם שאלה על חתן שקידש בטבעת זהב והתברר שהיא רק מצופה זהב, והגרממ"פ אמר לו מיד שהחתן לא יטען מקח טעות, אבל זה כבר היה מאוחר מדי, כי החתן כבר טען שהיה מק"ט.
ואז היה עוד מו"מ שלצערי אינני זוכר.
בכל מקרה נלמד מזה לנידו"ד שאם החתן שהוא קונה הטבעת סבר וקיבל ואינו טוען מק"ט אזי שפיר הקידושין חלים גם אם לא התכוון לקנות טבעת זו.
אם כי בצורה שבה סופר הסיפור לכאורה כבר הכלה טוענת שאין רצונה להתקדש בטבעת זו וא"כ היא טוענת מק"ט, אמנם אם היא ידעה מלכתחילה וקיבלה לכאורה מחלה ואין לה טענה.
[ולפו"ר יש הבדל בין מום בטבעת ובין חיטים ונמצאו שעורים ששם לא חל המקח כלל, ובסכרוני מונח שדברו בזה כבר רעק"א הבית הלוי ור' שמואל]
ליטוואק פון בודאפעסט כתב:החתן לקח את הטבעת ושילם עליה והסכים לה. זה לא היה סיפור של לוקח כלי מבית האומן על מנת לבקרו. החתן לא יכול לטעון על החנות מקח טעות, מאחר שאין שום מום בהמקח בזה שהכלה לא התרצה לה. והוא קידש אותה, והיא קיבלה, וחסל.
אוהב אוצר כתב:איני מבין: הלא מסתמא (יותר ממסתמא) מדובר כנראה שלא היתה דעתה של הכלה נוחה מהטבעת, לא מחמת שוויה [כמו טבעת של 'הכל בשקל'] אלא רק מצד היופי או הדוגמא/הצורה, ולכן נראה שהנידון לא אמור להתחיל כלל, וכמו שהובא כבר לעיל שנהגו העולם לקדש בטבעת שאין בה אבן, כדי שלא תטעה לומר שהוא שווה יותר ולא סמכה דעתה. הא לנו שהעיקר שיהיה ברור לה שווי הטבעת וגם אם היה מתברר בעוד חודש, בסה"כ היתה הולכת להחליף לצורה אשר תאווה נפשה, ותשקוט הארץ.
ליטוואק פון בודאפעסט כתב:הנכנס למסעדה ומזמין מרק, ומביאים לו חתיכת קוגל, והוא רואה אותו ומשלם עבורו, וכאשר מגיע הביתה נזכר שהזמין מרק, או שתפס שקוגל זה לא מרק, האם נאמר שיש בזה מקח טעות? המקח היתה בשעת הקנייה, ואז ראה בדיוק מה שקנה. וכ"ה בעת הקידושין.
אני לא יודע מי הוא הרב שם, ולא שמעתי שום שמות ואיני מכיר הראשי תיבות
ליטוואק פון בודאפעסט כתב:הנכנס למסעדה ומזמין מרק, ומביאים לו חתיכת קוגל, והוא רואה אותו ומשלם עבורו, וכאשר מגיע הביתה תפס שקוגל זה לא מרק, האם נאמר שיש בזה מקח טעות?
אפרקסתא דעניא כתב:הלא המסדר קידושין שואל את העדים: "האם הטבעת שו"פ?", כדי שתשמע הכלה ותתקדש בשו"פ שבה. לפי הסיפור אין בזה תועלת?
חשבונות רבים כתב:לא רוצה להשבית את השמחה אבל אשה לא ידעה לאקנויי וא"כ יש להצריכם קידושין בפעם הד' (ככה הסיפור גם יהיה יותר מוצלח).אפרקסתא דעניא כתב:החתן קידש את הכלה בטבעת ישנה שלה והקידושין חלו לשמחת כולם.
אני סברתי שהשאלה מצד החנות שטעו ונתנו לו טבעת שלא הזמין ולא שילם עליה.יבנה כתב:ומצד החתן הרי הוא רצה טבעת שיעשו קידושין, וכיון שהיא מסכימה אינו מקח טעות.
והאמת שגם מצד החתן לכאורה מאחר שסיכם בדווקא על טבעת מסויימת אין מועיל מה שמתרצה אחר שנודע לו שהוחלף אלא צריך לעשות קניין מחדש.
ליטוואק פון בודאפעסט כתב:האם יש לה עדים שאמרה כן? איך נאמין להם בזה? הרי נתקדשה בפני עדים, ואין בכוחה להכחיש הדברים בפיה גרידא.
דעת_האברך כתב:מיכאל1 כתב:שמעתי פעם מהגרמ"מ פרבשטיין שליט"א שהתקשר אליו גיסו הגר"ר שמואלביץ זצ"ל עם שאלה על חתן שקידש בטבעת זהב והתברר שהיא רק מצופה זהב, והגרממ"פ אמר לו מיד שהחתן לא יטען מקח טעות, אבל זה כבר היה מאוחר מדי, כי החתן כבר טען שהיה מק"ט.
ואז היה עוד מו"מ שלצערי אינני זוכר.
בכל מקרה נלמד מזה לנידו"ד שאם החתן שהוא קונה הטבעת סבר וקיבל ואינו טוען מק"ט אזי שפיר הקידושין חלים גם אם לא התכוון לקנות טבעת זו.
אם כי בצורה שבה סופר הסיפור לכאורה כבר הכלה טוענת שאין רצונה להתקדש בטבעת זו וא"כ היא טוענת מק"ט, אמנם אם היא ידעה מלכתחילה וקיבלה לכאורה מחלה ואין לה טענה.
[ולפו"ר יש הבדל בין מום בטבעת ובין חיטים ונמצאו שעורים ששם לא חל המקח כלל, ובסכרוני מונח שדברו בזה כבר רעק"א הבית הלוי ור' שמואל]
לא לגמרי הבינותי סברת הגרממ"פ שליט"א, אם אנן סהדי שבדעתו מצטער האדם על הקניה ואוחז שזה מקח טעות, איך מהני מה שאחר כך אינו אומר בפיו שזה מקח טעות, וכי בנדרים עסקינן דבעינן שיוציא בשפתיו? האם סבר וקיבל מהני למפרע? האם כדי לבטל מקח משום מקח טעות בעינן לביטול בפועל או שמא המקח בטל ממילא? אינני בקי כל כך בדינים אלו ואשמח להפניות.
לעניות דעתי סברת מקח טעות כאן היא חזקה מאד ולא כפי שכתבו כאן רבים שדי בזה שהכלה ידעה שהטבעת שווה פרוטה וכו', הלוא כאן התברר שטבעת זו אינה הטבעת שהזמינו, ודרך כל העולם להקפיד דוקא על מה שמזמינים, ובפרט בתכשיטים, ואם קבלו מהחנות טבעת אחרת אינם מעוניינים בה אלא בטבעת שהזמינו דווקא, וגם אם החתן ראה את הטבעת והסכים, לא הסכים אלא משום שחשב שזו הטבעת שהזמין [אלא אם כן נאמר שכדי לא לפגוע בכשרות הקידושין אנן סהדי שהיו מסכימים גם לקנין של טבעת אחרת, באופן שיוכלו להחליף אחר כך בחנות לטבעת שהזמינו].
אגב אשאל, אם אכן נכונה הוראתו של הרש"ג שליט"א שצריך לערוך קידושין וחופה מחדש בשבת, האם סופרים מחדש את ימי השבע ברכות או שזו כבר נחשבת חופת בעולה שאין לה אלא ג' ימים?
אכן. בו"כ תכסה את פני ותודה שהעמדתני על הטעות.יבנה כתב:חשבונות רבים כתב:לא רוצה להשבית את השמחה אבל אשה לא ידעה לאקנויי וא"כ יש להצריכם קידושין בפעם הד' (ככה הסיפור גם יהיה יותר מוצלח).אפרקסתא דעניא כתב:החתן קידש את הכלה בטבעת ישנה שלה והקידושין חלו לשמחת כולם.
מנין לך שלא יודעת לאקנויי, והרי בגיטין כא. פשטו שיודעת. וע"ע שו"ת בית יצחק אבה"ע א' סי' ק"ד שכתב שיודעת להקנות ע"ש.
בזה איני יודע מה אתה סח. כפי שהסבירו כאן יש הבדל בין מום שבמקח שאז יש לקונה זכות לבטל כפי שכתבת ובין מקום שקנה דבר אחר ממה שסיכמו שאז המקח בטל מעיקרו וצריך קניין חדש.יבנה כתב:מקח טעות הוא זכות לקונה לבטל כשמקפיד, אבל אם שני הדברים שווים ואין קפידא לא מצד המוכר ולא מצד הקונה המקח קיים ולא צריך ללכת אל המוכר ולבקש את הסכמתו שהמכר יתקיים.
למה?מיכאל1 כתב:אבל לכאורה טבעת עם דוגמא אחת לעומת חברתה עם דוגמה אחרת לכארוה הוי כמום במקח ולא כחיטים ונמצאו שעורים וממילא המקח קיים כל עוד לא טענו לבטלו משום מק"ט
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 461 אורחים