ליטוואק פון בודאפעסט כתב:שו"ע אה"ע סימן ל"ח סעיף כ"ד
או שאמר: התקדשי לי בכוס זה של יין ונמצא של דבש, או דבש ונמצא מים כגון שהיה מכוסה ולא הכירה בו עד אחר כך, בכל אלו והדומה להם, אפילו אמרה: בלבי היה להתקדש לו אפילו לא יתקיים התנאי, אינה מקודשת
השו"ע לא קשור לנידון, אני מדבר באופן שאנן סהדי [מראש] שכל אשה במצב זה אינה מקפידה על זה, והשו"ע מדבר באופן שאין אנן סהדי ע"ז אלא שבמקרה היא אינה מקפידה.
כיסוי פני הכלה, למיטב ידיעתי, איננה סבה שלא תוכל לראות דוגמת הטבעת שקבלה.
הרי עיקר הכיסוי הוא כדי שלא תראה במה מקדשת כמבו' ברמ"א ל"א ס"ב. ומ"מ בנידו"ד במציאות כך היה, מה הענין להתווכח על זה שוב ושוב, ולהתקיף את אלו שיודעים "קצת" יותר טוב ממך מה היה במציאות?
[ובאמת יש להעיר שלא ראוי לתת לכלה לבחור דוגמא וכנידו"ד, שמעקרים את מנהג הרמ"א מכל תוכן]
וחוץ מזה, הרי כל הדינים האלו דיני תנאי הם, ובסעיף ב' מבואר שצריך הלכות תנאים לזה. אלא דבסעי' ד' הביא י"א דמשפטי התנאים אינם אלא לחומרא ולא לקולא. ומ"מ בנידון דידן שלא אמרו כלום בשעת הקידושין, אלא שהיא חשבה שתקבל מה שבקשה והזמינה (אם אכן כך היה המעשה), איך נאמר שיש כאן איזה תנאי בקידושין?
למה לא?