כך נראה קצת מסידור דבריו אבל אין לזה מובן כי המעיד נגד יהודי בערכאות אין בזה צד של תועלת כי על פי דין תורה אין היתר להוציא ממנו שום ממון. ועוד שהמעיד הוא מזיק וחמיר טפי מ"סתם" לשון הרע (ובזה תשובה גם להראיה ממסירה).עזריאל ברגר כתב:שמא מקור דבריו ממי שהעיד נגד יהודי בערכאות?
חשבונות רבים כתב:אם אתה מעמיד את איסור לשון הרע כאיסור גרימת נזק לחבירו, אתה צודק (וגם אז במקרה שאני בא למנוע את המסופר מלעשות עוולה יש לדון בזה). אבל הרי החפץ חיים הוא שהעמיד את איסור לשון הרע על עצם הדיבור רעה על חבירו וממילא ההיתר דלתועלת אינו משום שאני מעמיד ע"י הלשון הרע את דין התורה אלא משום שבמקום שאיני בא לגנות אלא לתועלת אין איסור לשון הרע וא"כ מאי נפק"מ אם יגרם מזה, שלא בכוונתי, נזק יותר גדול למסופר.
אתה יכול לבוא מצד איסור אחר, דגם בלא דיני לשון הרע אסור לאדם לעשות מעשה שיגרם כתוצאה מכך נזק לחבירו. אבל זה לשון הרע ויש לדין הזה גדרים משלו.
עבד הזמן כתב:בלי לעיין כעת בדברי קדשו של הח"ח.
יש לי מקום ספק מאי שנא איסור לשון הרע מאיסור להזיק שמותר לאדם לעשות כן לתועלתו (עביד איניש דינא לנפשיה במקום פסידא) אע"פ שהנזק שייגרם יהיה יותר גדול מן התועלת?
אא"כ יימצא מקום שלא הותר דין זה אלא דווקא במקום שהתועלת רבה מן הנזק, אך לענ"ד אינו ידוע כן.
איני מפרש שהאיסור הוא בכוונה לגנות, הרי הח"ח מוכיח שגם שלא כוונת גנאי יש איסור, אלא שהאיסור הוא הדיבור בגנות חבירו ואם האמירה לתועלת אין כאן עיסוק בגנות חבירו אלא דיבור הנצרך לתועלת מסוימת שיוצא ממנו גנות.סגי נהור כתב:אתה מפרש שהאיסור בלשון הרע הוא הכוונה לגנות, וממילא כשאין כוונה לגנות אלא לתועלת אין איסור. אבל לכאורה פשוט שהאיסור הוא עצם הדיבור רעה על חברו גם אם מתוך כוונה אחרת. אלא שכשהדבר הוא לתועלת התירה אותו התורה, כיון שתועלת הרבים (לאו דוקא רבים כמובן) גוברת. וא"כ ברור שדבר זה ניתן לשיעורין, עד איזו רמה של נזק ניתן לומר שתועלת הרבים גוברת.
חשבונות רבים כתב:איני מפרש שהאיסור הוא בכוונה לגנות, הרי הח"ח מוכיח שגם שלא כוונת גנאי יש איסור, אלא שהאיסור הוא הדיבור בגנות חבירו ואם האמירה לתועלת אין כאן עיסוק בגנות חבירו אלא דיבור הנצרך לתועלת מסוימת שיוצא ממנו גנות.סגי נהור כתב:אתה מפרש שהאיסור בלשון הרע הוא הכוונה לגנות, וממילא כשאין כוונה לגנות אלא לתועלת אין איסור. אבל לכאורה פשוט שהאיסור הוא עצם הדיבור רעה על חברו גם אם מתוך כוונה אחרת. אלא שכשהדבר הוא לתועלת התירה אותו התורה, כיון שתועלת הרבים (לאו דוקא רבים כמובן) גוברת. וא"כ ברור שדבר זה ניתן לשיעורין, עד איזו רמה של נזק ניתן לומר שתועלת הרבים גוברת.
את ההסבר שכתבת אתה אינני מבין. מאי חזית דדמא דהאי סומק טפי מהאי? איך הותר איסור לאחד לצורך תועלת לאחר?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 292 אורחים