בביאורי אגדות על דרך הפשט להג"ר אלחנן וסרמן זצ"ל (סי' יב,ז) כתב, וז"ל: כתב הרמב"ם סוף הלכות טומאת צרעת, ומה מרים שלא דברה בגנות אחיה אלא שהשותה אותו לשאר הנביאים וכו' ק"ו וכו', עיי"ש, ומקורו בספרי.
והנה בעיקרי הדת שמנה הרמב"ם מנה עיקר אחד שכל דברי הנביאים אמת, ועוד עיקר אחד שנבואת מרע"ה היתה למעלה מנבואת כל הנביאים. ולפי"ז האומר כי נבואת מרע"ה שוה לנבואת כל הנביאים ה"ז כופר באחד מעיקרי הדת ודינו כמומר לכל התורה ואין לו חלק לעוה"ב.
וקשה איך אפשר ללמוד ק"ו ממרים לענין איסור לשה"ר שהמספר לא יצא מכלל ישראל. וגם איך אפשר לאמר על מרים הנביאה שיצתה מכלל ישראל ח"ו.
וי"ל שהעיקר הזה למדנו מפרשת מרים שאמר להם הקב"ה 'לא כן עבדי משה וגו' פה אל פה אדבר בו במראה ולא בחידות וגו', אבל בשעה שדברה מרים עדיין לא נאמרה הפרשה ההיא ולא נודע עדיין העיקר הזה, ודיבורה אז לא היה בו כפירה בעיקר מעיקרי הדת, אלא לשון הרע שמיעטה מדרגת משה רבינו עליו השלום מכפי שהיה באמת, אבל עכשיו אם יאמר אדם כמו שאמרה מרים שנבואת מרע"ה איננה גדולה מנבואת שאר הנביאים, ה"ז כופר באחד מעיקרי הדת, עכ"ד.
ומטו להקשות בזה על תירוצו, מדברי הרמב"ן בפר' יתרו (שמות יט,ט) עה"פ וגם בך יאמינו לעולם, וז"ל: וגם בך יאמינו לנצח בכל הדורות, ואם יקום בקרבכם נביא או חולם חלום כנגד דבריך, יכחישוהו מיד שכבר ראו בעיניהם ושמעו באזניהם שהגעת למעלה העליונה בנבואה יתברר להם ממך מה שכתוב אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו, לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא, פה אל פה אדבר בו, ולכך אמר בעבור ישמע העם בדברי עמך, כי ישמע דברי מתוך האש וידעו שאני ה' מדבר עמך ויאמינו בדברי וגם בך לעולם, עכ"ל.
הרי מבואר להדיא שנתברר עיקר זה שנבואת משה גדולה משאר נביאים כבר במעמד הר סיני.