ברור שהראוי ביותר שישטוף פניו, יישב דעתו (ואפילו מקווה, גרטל, כובע) ויברך אשר יצר בכוונה.
הבעיה שמצוי הרבה פעמים שאדם קם באמצע הלילה אפוף לגמרי, וחוזר מיד למיטתו.
האם יש איזה היתר לדחות את אשר יצר לבוקר?
יש אומרים דאם השתין בלילה יוכל לסמוך לענין ברכת אשר יצר על אשר יצר דשחרית [מא"ר הובא בפמ"ג]. וצ"ע לדינא.
גם פעמים רבות יקרה שבבוקר משתוקק עוד הפעם להטלת מי רגלים ולא יוכל לחול עוד הברכת אשר יצר דבבוקר ע"ז הטלה דלילה וכדלקמן בסי' ז' במ"ב ס"ק א'. וי"ש יחמיר על עצמו ויטול ידיו וילבוש מכנסים או יחגור בשאר דבר להפסיק בין לבו לערוה ויברך אשר יצר. אך יראה בעת הברכה להרחיק מהעביט של המ"ר וכו.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 270 אורחים