הודעהעל ידי ישראל הר כסף » ה' יוני 23, 2011 1:59 pm
ז"ל [רבינו] בחיי "אבל יש לשאול ולתמוה תימה גדול בענין פרשה זאת על שני דברים: האחד, משה שהיה רועה נאמן שהתפלל על ישראל כמה פעמים על כמה עבירות שעשו, כענין מעשה העגל וחטא המרגלים וזולתם, איך לא התפלל עליהם בכאן ואיך לא היה מחזירן למוטב, והרי התשובה עולה על הכל, ואין לך עבירה בכל התורה כלה חמורה שבחמורות שלא תהא לה תקנה בתשובה, והלא ימינו פשוטה לקבל שבים ואפילו אל המורדים והפושעים בו, ואם היו מסופקים בדברי משה והיתה מחשבתם בו שהיה מחלק מנויי המעלות והשררות כרצונו, ולא מאת ה' יתעלה היתה לו, היה אפשר למשה לתת להם אות שיאמינו בדבריו כי פקחים וחכמים גדולים היו, ומתוך האות ההוא היה מתברר אצלם כי אהרן הוא הקדוש הנבחר למעלה הכהונה, והוא הדין שיאמינו בשאר מנויי המעלות שהכל נאמר לו מפי הגבורה ואין משה בודא אותה מלבו. ועוד אם חטאו ומרדו בה' ובמשה עבדו והם המסבבים לעצמן כל העונש הזה, מה חטאו הקטנים המוטלים בעריסה שהיו בכלל העונש הזה, כענין שכתוב: "נשיהם ובניהם וטפם", והטף מתי חטאו, והשם צדיק לא יעשה עולה.
ואמנם אם בקשנו להלום פרשה זו בדרך הפשט יקשה עלינו כל זאת, אבל אי אפשר להולמה כי אם בדרך הקבלה הנאמנה. והנני רומז רמזים, שמענה ואתה דע לך. תמצא בדור הפלגה: (בראשית יא, ד) "הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם", וכתיב: בהם "וזה החלם לעשות", ותמצא באנשי סדום: (בראשית יט, ד) "ואנשי העיר אנשי סדום נסבו על הבית", ובאר הכתוב כי אנשי העיר והמגדל הם אנשי סדום, ואמר עליהם: (בראשית יט, יא) "ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנורים", ותמצא באנשי סדום, "ואנשי העיר", ובפרשה זו בעדת קרח: "ויקומו לפני משה", והיה ראוי לומר "על משה", אבל רמז כי היו לפני משה, ומפני זה קראם "אנשי שם", ותרגם אונקלוס: "ויקח" ואתפליג, רמז על דור הפלגה, והזכיר בכאן בענשם: "העיני האנשים ההם תנקר", כמי שמפחיד חברו במכה שכבר באה לו, ומשל למה הדבר דומה, לאב רחמן שהיה לו בן כסיל ואינו נוהג כשורה, בתחלה גער בו, שניה מכהו ומיסרו, שלישית מתיאש ממנו ומשלחו ביד פשעו. כן דור הפלגה שכתוב בהם: "וזה החלם לעשות", מה עשה, "הפיצם", ואנשי סדום "הכם בסנורים", ועדת קרח "נאבדו מן העולם" כי היו ראוין שיעקרו מן העולם, והנה כוונת הש"י שהוא עושה חסד לאלפים היתה בטלה בהם. ועל סוד הענין הזה אמר: (קהלת ד, ט) "טובים השנים מן האחד", והזכיר אחריו: "והחוט המשולש", שהוא הפעם השלישית. וממה שאמר: "לא במהרה ינתק", אתה למד כי לפעמים ינתק אפילו בשלישית, אבל רחוק הוא ואינו דבר מצוי, ולכך אמר: "לא במהרה ינתק".
ומעתה תתבאר לך הפרשה באר היטב ונסתלקה הקושיא לגמרי ממה שלא התפלל משה עליהם, וממה שחל העונש גם בטף, והבן זה. ואולי כי לזה רמזו רז"ל שאמרו במדרש: תהלים (תהלים מו, א) "למנצח לבני קרח על עלמות שיר", כך אמרו בני קרח: מעולמין הן הדברים שראינו ואין אנו יודעין מה ראינו.
ובמדרש: (תנחומא ג. ובמ"ר יח, ג) אמר רבי ברכיה, בא וראה כמה קשה המחלוקת, שהרי בית דין של מטה אין עונשין עד שיביא שתי שערות, והוא בן שלש עשרה שנה ויום אחד, ובית דין של מעלה עד עשרים שנה, וכאן אבדו אף יונקי שדים, שנאמר: "ותבלע אותם ואת בתיהם ואת כל האדם אשר לקרח, וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה". ומלת "אותם" חוזרת לדתן ואבירם שהזכיר למעלה ונשיהם ובניהם וטפם, שהיו כלם נצבים גדולים וקטנים באותו מעמד. עכ"ל.
ביאר את כוונתו הגר"מ שפירא שליט"א כי אנשי דור הפלגה השתמשו בכח האחדות שהיא צורת אדם כללית שאותה הבטיח הקב"ה לא למחות מהעולם וע"כ הקב"ה אמר שבאמת 'לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות', ורק בכח הפצתם ופיזורם יכל להם. אבל כל זה רק לכל אומות העולם אבל עם ישראל לא פגעה בהם קללת הפיזור וע"כ הם משתמשים בלשון הקודש. וקורח ועדתו באו להשתמש בכח זה ולא היה מונע מהם וע"כ היה צריך למחותם לגמרי, שלא כדרכו של משה רבינו תמיד. בלי שום רחמנות. כי הם סכנה לכל הכלל.
ובדרך אגב שמענו שמה שתמיד אומרים מח' קורח ועדתו שהם עצמם נחלקו עם עצמם אינו מוסכם על הכל אלא בדיוק להיפך.
ורעיון זה הובא במלבי"ם ולחיבת ומתיקות הדברים אצרפנו ז"ל "יקח קרח, הנה אמרו חז"ל באבות כל מחלוקת שהיא לש"ש סופה להתקיים וכל מחלוקת שאינה לש"ש אין סופה להתקיים איזו היא מחלוקת שהיא לש"ש זו מחלוקת הלל ושמאי ואיזו היא מחלוקת שהיא שלא לש"ש זו מחלוקת קרח ועדתו, והיה ראוי לאמר זו מחלוקת קרח ומשה, כמ"ש זו מחלוקת הלל ושמאי, אולם חז"ל למדונו שמחלוקת שהיא לש"ש, כל כת משני צדדי החולקים מתאחדת בעצמה כי כלם מתכונים לתכלית אחת לש"ש, אולם מחלוקת שאינה לש"ש רק מפני אהבת הכבוד ואהבת עצמו, אז יש מחלוקת ונגוד גם בין האנשים שהתאחדו לעמוד בצד אחד, כי כל אחד מן היחידים מכוין תועלת עצמו ומתנגד לכונת חברו שהוא ג"כ מכוין תועלת עצמו, כענין שהי' מחלוקת גם בין קרח ועדתו, כי כל אחד מהעדה הרעה הזאת התכוין כוונה אחרת מתנגדת לזולתו, שהנה קרח רצה בכהונה גדולה שמ"ש שהתקנא על נשיאותו של אליצפן פי' שזה עורר אותו לחלוק על משה אבל אחר שנכנס בריב הי' מחלוקתו על כהונת אהרן, שלדעתו אחר שעמרם שהוא הבכור לקהת נטל חלקו במה שמשה היה מלך ראוי שהכהונה הגדולה תנתן לבן יצהר שהוא בן השני לקהת, אמנם מחלוקת דתן ואבירם ואון בן פלת, היה ענין אחר שהם התלוננו על שנטלה הבכורה מראובן, שלפי מה שהיה ראובן הבכור ראוי שתצא ממנו המלוכה והכהונה כמ"ש ראובן בכורי אתה יתר שאת ויתר עז ששאת הוא הכהונה ועוז הוא המלוכה, והתלוננו על שנתנה הכהונה ועבודת ה' לשבט לוי והמלוכה והקדימה בדגלים ליהודה וגם על שנתנה הבכורה ליוסף, וז"ש ויקח קרח [קיחה זו היינו קיחת דברים וטענות כמו קחו עמכם דברים] שקרח לקח לו טענות למחלוקתו מה שהוא בן יצהר בן קהת בן לוי, שאחר שיצהר הוא בן השני לקהת מגיע לו הכהונה הגדולה, ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת הם לקחו טענות אל מחלוקתם מפני שהם בני ראובן, שחשבו שהכהונה והלויה מגיע לשבט ראובן שהוא הבכור ליעקב אחר שנפסלו הבכורות פטרי רחם ע"י חטא העגל. עכ"ל.
נערך לאחרונה על ידי
ישראל הר כסף ב ה' יוני 23, 2011 2:03 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.