הלל עד צאה"כ - דברים ככתבן?

[דרומי]

בשועה"ר סי' תפח ס"ג:

"וכל היום כשר לקריאת ההלל, מעמוד השחר עד צאת הכוכבים, שאם לא קרא מיד אחר תפלת שחרית - יכול לקרות כל היום עד צאת הכוכבים. ולכתחילה לא יקראו אותו קודם הנץ החמה, לפני שעדיין הוא כלילה בעיני הבריות; ואם עבר וקרא - יצא".

ומסגנון לשונו נראה שכן הוא לכתחילה - שאפשר לקרוא (ולברך) מהנץ החמה עד צאת הכוכבים ממש!

האמנם דברים ככתבן?

[משה שריפי]

דומני שדברי שוע"ה מפורשים הם במשנה במגילה (כ:) כל היום כשר לקריאת המגילה ולקריאת ההלל".

אם התרגשת מהלכתחילה שבדבר, אני לא רואה בדברי שוע"ה יותר מציטוט לשון המשנה, וודאי שלשניהם יש דין של זריזים מקדימין למצוות, וכמו שציין רש"י שם על המשנה.

ואם התרגשת מצאה"כ הרי זה דיון עתיק לכל הדינים שבמשנה אם זמנם עד שקיעה"ח או עד צאה"כ.