לא ידעתי איזה כותרת לכתוב כאן כי סתם התלהבתי כשראיתי את זה. אין לי כוונה לעורר על ענין מסויים.
ספר חסידים (מרגליות) סימן שסב
יש דברים אם תחמיר על האדם לא יעשה המצות כמו זה: מעשה בחסיד אחד שלא היה רוצה ליגע בבשרו כשקורצתו כינה או פרעוש שלא ימצא לו כינה או פרעוש והיה לו מאוס והיה חולץ תפילין ואח"כ נוגע ולקח המאכולת ורוחץ ידו ומניח תפילין, וכשהיה הולך לפני זקנים לא היה כופף קומתו כי אמר איך אשתחוה בעוד תפילין עלי, ועוד אמר איך אראה באשתי או איך אדבר עמה בעוד שם שמים עלי ואמרו האחרים מאחר שצריכים התפילין כל כך פרישות לא נוכל לסבול ולא הניחו תפילין, אמרו לאותו חסיד הרי בטלת אותם מן המצות בחסידות שלך א"כ לא תשליך הרוק מחוטמך בעוד התפילין עליך, הלא לא נתנה תורה למלאכי השרת, ועוד אם רצית להיות פרוש בהם לא היה לך לגלות לאחרים, ואותו חסיד לא היה מנשק את בניו אלא כשהיה שמח לדבר מצוה ולבו שמח באהבת הקדוש ברוך הוא היה מנשקם בפיהם כדי שמחשבתו תכנס בלבם אמרו לו לפי דבריך תהרהר ביראת שמים בשעת ביאה שיהיו בניך צדיקים, אמר להם ברבות התאוה יהיו הבנים צדיקים לפי שהרהור התורה מבטלת התאוה. ובניו מנשקים ידיו ורגליו וברכיו על שם גשה נא ושקה לי בני (בראשית כ"ז כ"ו).
בלי קשר ממש, אבל כך אמר רבי וועלועל איידלמן זצ"ל שאדם צריך לשבור את מידותיו אבל להיזהר שלא כולם ישמעו את ה'קנעק'...
והיו שאמרו שאם אדם שובר את מידותיו אז יש לו שתי מידות רעות אלא צריך לתקן אותם ולהפנות אותם לטוב.