שאלה כזאת לא רשומה בזכרוני שראיתי אי פעם, ויתכן מהסיבה הפשוטה שקשה למצוא מצב שהספק הוא לא רק לחזן אלא לכל הציבור שהיה בבית הכנסת. עכ"פ למעשה נראה לי לומר מסברא, שכיון שקדיש תתקבל הוא דבר חשוב ומהותי בתפילת הציבור (ראה שוע"ר סי' קכג ס"ז) ואין מקום להחסיר אותו, ומכיון שיש דעה בהלכה שיש מקום לומר עוד פעם "תתקבל" אחרי בקשה נוספת שאמרו אחרי שמונה עשרה (אליה רבה סי' תרצג ס"ק ה), יש לצרף זאת ולומר שגם המג"א שחולק (שם) לא דיבר אלא כשבוודאי אמרו תתקבל אחרי שמונה עשרה שאז לדעתו אין לומר שוב על בקשה נוספת, אבל בנידון דידן שיש ספק שמא לא אמרו אפילו פעם אחת יתכן שאף הוא מודה שמותר לומר מספק אחרי בקשה נוספת. והרי בעלינו לשבח יש בקשה "ועל כן נקוה לך וכו'".
לענין כתב:ומה תאמרו על עובדא שבאה לפנינו
באדם מבוגר שניגש כש"ץ, סיים 'שומר עמו ישראל עד', וכששמע את הציבור עונה עליו אמן, היה בטוח במאה אחוז שהוא כבר אמר את הקדיש, ואמן זו - של דאמירן בעלמא היא.
רמזו לו, דפקו לו, גערו בו, אך הוא בשלו, מסמן לציבור בסידורו שכבר אמר קדיש, והם אלו שטועים...
מה היה עליהם לעשות?
האם היה אחד מהציבור צריך לומר חצי קדיש, או שמא קשה הלבנת פנים וחמורה היא לדחות מחמתה את הקדיש.
מעשה שהיה באמת
משתמשים הגולשים בפורום זה: Google [Bot] ו־ 645 אורחים