התרת נדר - בעל לאשתו

[נסיך]

נדר שנדרה אישה - גדר רוחני, שאינו נוגע לבעלה,
ורוצה להפר אותו בגלל הקושי - שלא אמדה אותו מראש,
האם יכול הבעל להפר נדר אשתו? האם נדרשים שלושה?

[איש אשכולות]

יש כאן שתי נושאים שקצת התערבבו.
הפרת בעל לאשתו אי"צ בפני שלשה.
והתרת נדרים יכולה להתיר גם לא בינו לבינה וחיי נפש.
ואם בעל יכול להיות שליח לאשתו יעוי' בפוסקים.

[מורה צדק]

דבר שאינו נוגע לבעלה אינו יכול להפר,
ולגבי אם יכול להצטרף לג', עדיין לא ראיתי מקור למי שאוסר זאת, אבל בעבר התרתי למישהי כשהבעל היה בין המתירים, ולאחר מכן רב אחד אמר לו שזה לא טוב ושתעשה התרה בלעדיו.

[תולעת ספרים07]

בעבר שמעתי סיפור שאשה כל שהיא הגיעה להרב אלישיב לבקש להתיר לה נדר
ושאל אותה הרב אלישיב שליט"א האם אמרת כל נדרי והשיבה הן
אם כן יכולה את ללכת הביתה
שהרי כשמוסרים מודעה בריש שעתא אין הנדר חל אלא במידה ותוך כדי הנדר הוא זוכר ממסירת המודעה...
דעת הרבנים דכאן.

[מורה צדק]

אם כן ביטלת תורת נדרים בישראל.

[תולעת ספרים07]

אכן כך ואני כרגיל שואל לפני כן אם מסר מודעה בריש שתא ובמידה ואכן מסר אין צריך לשום התרת נדרים.
יש בזה קצת בעייה לגבי נדרי מצווה...
כמו כן יש בזה עוד בעיה קטנה שהרי הלכה היא כי במידה וידע מהמסירת מודעה תוך כדי הנדר המסירה אינו מועיל, ואם נפיץ דבר זה ברבים דרך האנשים להעלות מחשבה זו דווקא לראש בשעת הנדר.
והרי זה כאילו אני אומר למישהו על תחשוב על פיל לדוגמא הרי לא ימלט שלא יחשוב על פיל ולכן יש להיזהר מפרסום הדבר.

[מורה צדק]

מסירת המודעה, לענ"ד מועילה רק בדיעבד אם שכח וכיו"ב,
מלבד זאת, רוב נשים אינן מבינות מה שאומרים בכל נדרי, ובהיות וכך זה לא עוזר כלל לנדרים שיבואו.

[אוצר החכמה]

עבר שמעתי סיפור שאשה כל שהיא הגיעה להרב אלישיב לבקש להתיר לה נדר
ושאל אותה הרב אלישיב שליט"א האם אמרת כל נדרי והשיבה הן
אם כן יכולה את ללכת הביתה
שהרי כשמוסרים מודעה בריש שעתא אין הנדר חל אלא במידה ותוך כדי הנדר הוא זוכר ממסירת המודעה...
דעת הרבנים דכאן.

ע"ז נאמר אין למדים הלכה מפי מעשה אין שום פרטים מה היה ובאיזה אופן נדרה

[תולעת ספרים07]

צודק אוצר החכמה שאין למדים מן הסיפור – ואכן אין זה להלכה אלא למעש'לה....

ואספר דברים כהוויתם - הסיפור עם הרב אלישיב באמת איני יודע פרטים ויתכן בהחלט שהרב אלישיב שליט"א רצה להוציא לה את העצבים עם הנדרים בכל אופן הוא התפרסם אז והיה לנייעס....

ולעצם העניין אם ניתן לסמוך על מסירת המודעה ועל התרת נדרים שעושים בימים נוראים אעתיק ממה שמצאתי באתר כל שהוא למרות שלא בדקתי את הפרטים אך פטור בלא כלום אי אפשר וכדי שלא ייראה דברי אלו חוכא ואיטלולא אביאם ותן לחכם ויחכם....

כל נדרי
גדרי מסירת "מודעה" לביטול נדרים והיתר נדרים בערב ראש השנה
א. אמרו בגמרא: "הרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה, יעמוד בראש השנה ויאמר - כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל", ודנו בסוגיא אימתי מועילה מסירת ה"מודעה" לביטול נדרים.
ב. דברי הראשונים והאחרונים בגדר מסירת "מודעה" לבטל נדרים [אם מועילה מדין "נדרי טעות", מדין "התרת נדרים" או מדין "אתי דיבור ומבטל דיבור"].
ג. הכללים שנתבארו בדברי השו"ע והפוסקים, אימתי ניתן לסמוך על ה"מודעה" למעשה. היתר נדרים בערב ראש השנה
ד. טעם המנהג להתיר נדרים בערב ראש השנה [ומדוע לא מסתמכים על ההיתר ב"כל נדרי"]
ה. גדר ההיתר: מדין "פתח" או "חרטה", והאם למתירים יש גדר של "בית דין".
ו. דיני ההתרה: על מה מועילה התרת הנדרים ומסירת ה"מודעה" • התרת נדרים לנשים וקטנים • בפני קרובים ופסולים לדון או בפני "בית דין שקול".
ז. מחלוקת הגאונים והראשונים האם "כל נדרי" עניינו התרת נדרים לשעבר [וזה צ"ב, שהרי לכאורה אין כאן חרטה, ולא פירוט הנדר ולא שלושה מתירים], או ביטול נדרים מכאן ולהבא במסירת "מודעה".
ח. נפקא מינה: לנוסח אמירת "כל נדרי" • מדוע נהגו לאומרו שלוש פעמים • זמן אמירת "כל נדרי" מבעוד יום • אמירת הפסוק "ונסלח" לאחר "כל נדרי".
---
א. אמרו בגמרא [1] "הרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה, יעמוד בראש השנה ויאמר - כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל", אמנם תנאי נאמר בדבר: "ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר". הקשתה הגמרא: "אי זכור, עקריה לתנאיה וקיים לנדריה". כלומר, אם בשעה שנדר זכר את ה"מודעה" שמסר קודם לכן לבטל את נדריו, ואף על פי כן נדר, פירושו של דבר שהוא חפץ בנדרו למרות ה"מודעה", ומדוע הנדר בטל. ותירץ אביי, שבאמת צריך לומר שרק אם אינו זוכר את המודעה בשעת הנדר, בטל הנדר בגלל מסירת המודעה. ורבא אמר: "לעולם כדאמרינן מעיקרא, הכא במאי עסקינן כגון שהתנה בראש השנה ולא ידע במה התנה, והשתא קא נדר: אי זכור בשעת הנדר ואמר על דעת הראשונה אני נודר, נדריה לית ביה ממשא. לא אמר על דעת הראשונה אני נודר, עקריה לתנאיה וקיים לנדריה". ופירש הר"ן בנדרים [1] כי רבא אינו חולק על אביי, ולכולי עלמא אם בשעה שנדר לא זכר את ה"מודעה" שמסר קודם לכן, נדרו בטל. אלא שיש חילוקי דינים במידה וזכר את המודעה, כאמור בדברי רבא. וכתב הר"ן: "ולענין הלכה קיימא לן כרבא, הלכך נקטינן דכל שהתנה מתחילה [דהיינו מסר "מודעה" לביטול נדריו] ובשעת נדרו שכח תנאו, נדרו בטל". ועי' בשו"ע [4] שפסק להלכה כדברי אביי (סע' ב) ורבא (סע' ג), והיינו כשיטת הר"ן שאין מחלוקת ביניהם לדינא.

בסיום הסוגיא מובא כי "רב הונא בר חיננא סבר למידרשיה בפירקא". דהיינו, לפרסם את ההלכה שיש אפשרות למסור "מודעה" לביטול נדרים מכאן ולהבא. "אמר ליה רבא, תנא קא מסתים לה סתומי, כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים, ואת דרשת ליה בפירקא"?! כלומר, הלכה זו שניתן לבטל נדרים נאמרה על ידי התנא של המשנה באופן סתום, כדי שלא תגרם על ידי פרסום האפשרות למסור מודעה לבטל נדרים, קלות ראש בנדרים, ואשר על כן אין זה מן הראוי לדרוש וללמד זאת ברבים.

וראה בהרחבה בספר ספר כל נדרי [[9] דיני ומנהגי קבלת והתרת נדרים, מאת רבי יצחק אליהו שטסמן, ירושלים, תשס"ח] שהביא ארבע דרכים בדברי הראשונים והאחרונים בביאור גדר מסירת 'מודעה' לבטל נדרים: [א] לדברי הר"ן בנדרים [2] המודעה מועילה מדין "נדרי טעות". ופירשו האחרונים, שנתחדש במסירת המודעה, שאדם יכול להתיר נדרי עצמו כמו התרת חכם. [ב] דעת החזון איש, שהאדם שולט בעצמו על דיבורו שלאחר מכן, ויכול לבטל דיבור של אחר כך. [ג] מדין "אתי דיבור ומבטל דיבור" [ד] מדין חזרה בתוך כדי דיבור.

להלן, יבוארו כללים ופרטים נוספים, אימתי ניתן לסמוך על ה'מודעה' למעשה.
דברי הגמרא "הרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה, יעמוד בראש השנה ויאמר וכו'", עומדים בשורש מנהגי התרת נדרים ומסירת המודעה, בערב ראש השנה ובתפילת 'כל נדרי', כדלקמן.
ב. התוספות והר"ן במסכת נדרים [1] והרא"ש במסכת יומא [2] הביאו את דברי רבנו תם, שמתוך סוגיית הגמרא בנדרים [1] תיקן את נוסח שהופיע במחזורים בתפילת 'כל נדרי' [בשיטה מקובצת [3] מובא, כי אמירת 'כל נדרי' נתקנה על ידי אנשי כנסת הגדולה] למשמעות של ביטול נדרים מכאן ולהבא במסירת 'מודעה' [וסמך לכך דברי הגמרא "הרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה, יעמוד בראש השנה ויאמר וכו'", וגם יום הכיפורים נקרא "ראש השנה", עי"ש בדבריו]. שכן לדעת רבינו תם לא יתכן שב'כל נדרי' מתירים את הנדרים לשעבר, שהרי לכאורה [א] אין כאן חרטה על נדר. [ב] ולא פירוט הנדר [ג] ולא ג' מתירים. ולפיכך צריך לומר ב'כל נדרי' "מיום כיפורים זה עד יום הכיפורים הבא עלינו לטובה", והיינו מסירת המודעה.
והנה אם 'כל נדרי' עניינו התרת נדרים לשעבר, מובן מדוע אומרים 'כל נדרי' ג' פעמים - שהרי כך היא ההלכה בהיתר נדרים ש"יאמר לו ג' פעמים מותר לך" [לשון השו"ע [5] יו"ד סימן רכח סע' ג], וכן מובן המנהג לומר את הפסוק "ונסלח" לאחר 'כל נדרי', משום שצריכים כפרה על הנדרים שעברו עליהם. אבל לשיטת רבנו תם הדבר צ"ע, ועי' ברא"ש [2] במה שיישב קושיות אלו לשיטת רבנו תם.
ג. אמנם הרא"ש עצמו כתב כי "נראה כמנהג הקדמונים, ולשון 'כל נדרי' מוכיח שנתקן על הנדרים שעברו עליהם השנה שעברה, ומתירין אותם כדי להציל מן העונש, וכך אומר אותו שלשה פעמים וגם אומר ונסלח לכל עדת בני ישראל כי צריכין כפרה אותן שעברו. [ואת הקושיות שהקשה רבנו תם, מיישב הרא"ש] ומה שהקשה דבעי חרטה, אנן סהדי כל מי שעבר נדרו הוא מתחרט מעיקרו כדי להנצל מן העונש. ומה שהקשה דבעיא שלשה הדיוטות, הרי כל הקהל אומרים אותו איש איש בלחש, וגם החזן הקהל מתירין אותו. והא דאמר רב פפא צריך לפרט הנדר, היינו כשהנודר בא לפני החכם להתיר לו נדרו אולי נדר על דבר מצוה ולא יתיר לו החכם נדרו" [אבל בליל יום הכיפורים אין דעת הקהל להתיר נדר על דבר מצוה, קרבן נתנאל על הרא"ש, שם אות ח]. והוסיף הרא"ש, כי לפי שיטה זו, ש'כל נדרי' עניינו התרת נדרים לשעבר "נהגו לאומרו קודם ברכו, משום דאמרינן דאין נשאלין לנדרים בשבת אלא לצורך השבת" [אבל לפי רבנו תם, אפילו לאחר ברכו יוכל להתנות, קרבן נתנאל על הרא"ש, שם אות ט].
ועי' בדברי הרא"ש כי יש מרבותינו הגאונים שלא נהגו לומר כלל 'כל נדרי' [וטעמם, כי סברו להלכה כרבא [1] , והיינו שלדעתם רבא חולק על אביי, דלא כהר"ן [1], קרבן נתנאל על הרא"ש, שם אות כ]. וכן כתב המאירי [3] "ואחרי שגאוני עולם נסתפקו בעניינות האלו, מה אנו מה חיינו להכניס עצמו במחלוקת, ואנו אין לנו אלא להניח מקום לשלום ולברוח מן הספקות. ומפני זה נהגנו שלא לומר נוסח כל נדרי כלל, שלא לזלזל בנדרים". ובדבריו מבואר, שהטעם להימנע מאמירת כל נדרי הוא בגלל החשש שמתוך כך יבואו להקל ראש בנדרים, כדברי הגמרא [1] "תנא קא מסתים לה סתומי, כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים, ואת דרשת ליה בפירקא". וכן נקט הריב"ש [3] שציין כי מטעם זה "בכל קטלוניא אין אומרים אותו", והרדב"ז שהוסיף: "וכן ראיתי מנהג המוסתערבים במצרים שאין אומרים אותו, וגם הרמב"ם לא ראיתי שהזכירו" [ואילו לפי הרא"ש, ש'כל נדרי' הוא התרת נדרי העבר, ודאי אין מקום לחשש זלזול, שהרי אין מדובר על מסירת מודעה. וגם לפי רבנו תם, פירשו התוספות בנדרים [1] שמכיון ואומרים אותו בלשון תרגום ואין רוב העולם מבין, אין חשש שיקלו ראש בנדרים [קרבן נתנאל על הרא"ש, שם אות ל]. וכעין זה כתב הרדב"ז [3] שאין חשש לזלזל בנדרים כי חושבים "שהוא מכלל סדר התפילה"].

להלכה: הביא מרן השו"ע [6] את מנהג אמירת כל נדרי, והמשנה ברורה [6] הוסיף שנוהגים כרבנו תם [בענין נוסח אמירת 'כל נדרי']. ומכל מקום רבים נוהג לצרף את שתי הנוסחאות ביחד ולומר ב'כל נדרי' בלשון עבר ועתיד [מיום כיפורים שעבר עד יום כיפורים זה ומיום כיפורים זה עד יום כיפורים הבא עלינו לטובה]. ויסוד לדבריהם בשו"ת הרדב"ז [3] .

וראה סיכום השיטות ופרטים נוספים בדיני 'כל נדרי' - בספר פסקי תשובות? [8] ובספר כל נדרי
היתר נדרים בערב ראש השנה
ד. כתב השל"ה הקדוש [הובא בפסקי תשובות 81] סימן תקפא אות טז] כי "זריזין מקדימים למצוות" לעשות התרת נדרים בערב ראש השנה, ומנהג זה מובא גם בחיי אדם [6]. והוסיף המנחת יצחק [הובא בפסקי תשובות [8] סימן תקפא הערה 99, ובספר כל נדרי [11] פרק פא בהערה ו] שטעם מסירת המודעה בערב ראש השנה, מלבד מה שאומרים כל נדרי הוא, כי חוששים שמא מתוך שאומרים כל נדרי בלחש, לא ישמיע לאוזנו, וב"דברים שבלב" אין התרה, כפי שנפסק בשו"ע [4] יו"ד סי' ריא סע' א).

בענין גדר ההיתר - יעו' בספר כל נדרי [11] פרק עח סע' ז) שהביא מחלוקת הפוסקים אם הוא מדין 'פתח' או 'חרטה'.

ובדיני ההתרה - האם למתירים יש גדר של 'בית דין', ונפקא מינא לענין היתר נדרים בפני קטנים, קרובים ופסולים לדון, או בפני "בית דין שקול", ראה בפסקי תשובות [8] ובספר רץ כצבי [10].

התרת נדרים לנשים וקטנים - בשו"ת תשובות והנהגות [7] כתב שמעיקר הדין יכולה האשה למסור מודעה בעצמה בביתה, אך ראוי שהבעל יהיה שליח לבקש התרה גם עבור נדרי אשתו. ובפסקי תשובות [8] כתב שכנראה סומכות הנשים שאינן מתירות נדרים בערב ראש השנה, על אמירת 'כל נדרי', שמבטלים כל נדריהן מכאן ולהבא. אלא שלפי זה צריך ללמדן שיאמרו בפה את נוסח כל נדרי יחד עם הש"ץ.

על מה מועילה התרת הנדרים ומסירת ה'מודעה' - בדברי הרמ"א [4] יו"ד סי' ריא סע' א) מפורש שאין לסמוך למעשה על אמירת כל נדרי בלא שאלת חכם, אלא "לצורך גדול". אמנם הגרש"ז אויערבך נקט בשו"ת מנחת שלמה 71] שמסירת המודעה מועילה לענין הנהגות טובות שנהג בסתם ובזמן שקיימם לא התנה "בלי נדר", וכן לענין קבלה לתת צדקה וקבל לדבר מצוה. ועי' עוד בזה בספר פסקי תשובות 81], וכן בהרחבה בספר כל נדרי
---
ועתה שעיינתי בשו"ע שם יו"ד רי"א הנראה לכאו' שכותב מאמר זה עשה קצת סלאט בין מסירת מודעה לבין התרת נדרים כללית, ורוב הפוסקים דיברו על התרת נדרים כללית שלא לסמוך על זה, אך על מסירת מודעה בריש שתא לא מצאתי כל כך טעם מדוע שלא לסמוך על זה, שהרי דיבור מבטל דיבור וכפי שהביא בשם החזו"א, ודברי הרמ"א שם יש לפרש משום שלא רצה לסמוך על כל נדרי דווקא, אך על מסירת מודעה ממש אין בזה כל חשש ולא השכלתי ליישב על נכונה כוונת הפוסקים שם.

[מורה צדק]

ראיתי שבשו"ת זרע אמת או"ח סי' צ' הקשה על הנוסח שאומרים בהתרת נדרים,
"ואם נשכח לתנאי מודעה זו, ונדור עוד או נשבע עוד, ולא נזכור לתנאי מודעה זו בתוך כדי דיבור של הנדר או השבועה, או אם בשעה שאנו זוכרים תנאי מודעה זו נחזור לנדור או להשבע עוד מחמת איזו סיבה שתהיה, הרינו מתנים עליהם שיהיו כולם בטלים ומבוטלים". ולכאו' הוא נגד התלמוד (נדרים כג.) דאם זוכר את התנאי בשעת הנדר או השבועה קיימיה לנדריה ועקריה לתנאיה, וכ"פ בשלחן ערוך סי' רי"א ס"ב.
ועי' שו"ת מהר"ם אלשיך סי' קג ד"ה איברא דהב"ד מהר"י טאוס דבדברי הרמב"ם נראה דחולק על הסברא הנז"ל וסברתו הראשונה היא היפך המורה ההוא, וכל הפוסקים לא חילקו בזה, וגם הטור כתב עליה דאביו הרא"ש לא חילק, ומכיון שכל הפוסקים ראשונים ואחרונים לא חילקו בזה, אין לחוש לדברי המורה ההוא. וכיון שהתנה בר"ה שיהיו נדריו בטלים ואפילו נזירות שמשון, הרי מה שנדר בנזירות שמשון הוא בטל. וכ"כ בשו"ת הרדב"ז ח"ד סי' רעט דרוב פוסקים ס"ל דלא כהמורה הנז' ושאין לחוש לדבריו, והב"ד בארץ חיים יו"ד סי' ריא עמ' קנג. וכיו"ב כתב בכסף משנה פ"ב ה"ד דאין הכרע בדבריו והרא"ש לא חילק בכך ונראה שהוא דעת רבינו הרמב"ם. והגאון חזו"ע [ימים נוראים סוף עמ' מה] הב"ד שו"ת קול אליהו ח"א יו"ד סי' לג שעמדו כנגדו בנידונו, דברי מרן שסיים שיש לחוש לדבריו, ולכן הוצרך לצרף ספק נוסף בנידונו, והתיר מטעם ס"ס. אולם בתשו' רבני מצרים שהובאה בתשו' שם [יו"ד סי' לד] כתבו דמה שעמדו לפני כת"ר דברי מרן הש"ע שכתב שיש לחוש לדבריהם, הנה הרב הגדול מהר"ר יצחק יצחקי, אחיו ורבו של מהר"א יצחקי בעל זרע אברהם, סמך על טעם זה להתיר, והרב המג"ן סמך שתי ידיו להקל. וכ"כ בפרח שושן [דף לד רע"ב] בשם מהר"ם גלאנטי דסמכינן על ביטול שעושים בכל נדרי שבליל יוה"כ, ובחסד עליון אנהירנהו קב"ה לעיינין ואשכחנא מרגניתא בתשובה כ"י למרן ז"ל הלכה למעשה, שכתב דאף דכתב הרמב"ם [פ"ב מהל' נדרים ה"ב] בסוף דבריו דיש מי שמורה להחמיר שצריך שיזכירנו תכ"ד לנדר, ויחשוב בלבו שהוא סומך עליו, הנה אין זו דעתו של הרמב"ם, דאל"כ היה כותבו בלשון ויש מי שמורה וכו', ועוד שלא כתב אלא יש מי שמורה ולא כתב שיש שמורים, משמע דיחידאה הוא ולא חיישינן ליה, ועוד שלשון להחמיר משמע שחומרא בעלמא הוא ואינו מדינא. וכן שאר כל הפוסקים שלא חילקו בכך לא ס"ל הכי וכו', ומי הוא שראה דברי מרן אלו דאיהו גופיה עביד עובדא, ומעשה רב ויסתפק בדבר, ע"כ. ולכך העלו האחרונים דמעתה נראה שיש מקום להורות כסתם מרן, וכמסקנת מרן בתשובה להלכה ולמעשה, וכמו שהורו רבני מצרים.
מקור: ספר מועדי ה' - ראש השנה סי' ד' סעיף טז.