אוצר החכמה כתב:לאיזה מטרה הם לוקחים?
ולמה אתה סבור שאסור להם לקחת?
המטרה, כפי שצוין בספר 'תורת המחנה' אליו הפנה הרב חלמישצור, היא הגדלת כבוד התורה והאומה. מי שלא היה שם, או לכל הפחות שמע ממקור ראשון על הנעשה שם, לא יבין מהו 'כבוד התורה והאומה' המדוברת כאן, אך לענ"ד ברור שכבוד התורה גדל על ידי כך.
במצעד זה צעדו כמה גדולים, ביניהם גם הרב ישראל מאיר לאו.
הסיבה לאסור לכאורה, המבואר בשו"ע (קלה, יד) בעניין הוצאת ספר תורה מבית כנסת לצורך קריאת יחיד (שאינו 'אדם גדול'). אם כן, טלטול הספר בנידוננו, שאף אין עניינו לקריאה, אלא לנשיאה בלבד, לכאורה יש בכך בעיה.
חלמישצור כתב:הנה בקובץ מהרבנות הצבאית ששמו 'תורת המחנה' חלק א - סדר היום, תשע"א, עמ' 150...
ייש"כ על הדברים.
סברת בעל 'תורת המחנה', שהוא ככל הנראה הרב ריבלין, ידועה לי, ובהיות שלא ציין שאחד הגדולים סבר כמותו ולימד זכות על המנהג הנ"ל, התעניינתי אם ידועה התייחסות של גדול במקום אחר.
הוה אמינא כתב:אלא אם כן למקום שיהיה לו קביעות ויקראו בו לפחות ג"פ בציבור.
בעל סברא זו הוא ערוך השולחן, ולנכון העיר הגר"ש גורן בשו"ת משיב מלחמה (חלק ג' עמ' קלט) שלא לחינם הפוסקים שלפניו לא ציינו לפרט זה, שהרי לא סברו כך, ואכן באחרונים לא מצינו שציינו פרט זה כמעכב.
דרומי כתב:ראה ספר החינוך מצוה שעט
ייש"כ על ההפניה.
המצווה, כפי שצויין שם, היא 'שישאו הכהנים והלוים הארון בכתף... כגון
בעת המלחמה או לשום דבר אחר'.
אני סבור שמצווה זו אינה נוגעת לענייננו, שעיקרה במלחמה. (ואם תקשה מלשונו 'או לשום דבר אחר', נראה שבהמשך השלים את כוונתו, שכתב: 'מפני מלחמה או כאשר יצוה מלכם').
כך הסיק גם הגר"ש גורן בסוף התשובה שצויינה לעיל, שאין ללמוד ממצווה זו להתיר בסתמא הוצאת ספר תורה לשטח אימונים של חיילים, אלא רק בהצטרף התנאים ההלכתיים המוזכרים בשו"ע ורמ"א.