ברכת הנהנין מדרבנן

[לומד טהרות]

ידוע שכל ברכת הנהנין היא מדרבנן.
ואני תמה מאחר שבגמ' ריש פ' כיצד מברכין מפורש דיש ק"ו אם לאחריה מברך לפניה לא כ"ש, א"כ הרי גם הברכה שלפניה היא מדאורייתא בדברים שיש בהם ברכה אחרונה מדאורייתא, ואף שלמסקנת הגמ' דין ברכה לא נלמד מזה, היכן מצינו שהגמ' חזרה בה מהק"ו הנ"ל?
ואף שהתוס' שם כתבו להדיא דאין זה ק"ו אמיתי, מדברי שאר הראשונים לא נראה כן.

[עשוי לנחת]

דיש ק"ו אם לאחריה מברך לפניה לא כ"ש, א"כ הרי גם הברכה שלפניה היא מדאורייתא

"כבר בארנו בפתיחת חבורנו בפרוש המשנה (בריש ההקד') שרוב דיני התורה יוצאו בשלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן וכו' וכשהיה זה כן הנה לא כל מה שנמצא החכמים שהוציאו בהקש משלש עשרה מדות נאמר שהוא נאמר למשה בסיני ולא גם כן נאמר בכל מה שנמצאם בתלמוד יסמכוהו אל אחת משלש עשרה מדות שהוא דרבנן כי פעמים יהיה פירוש מקובל. לפיכך הראוי בזה שכל מה שלא תמצאהו כתוב בתורה ותמצאהו בתלמוד שלמדוהו באחת משלש עשרה מדות אם בארו הם בעצמם ואמרו שזה גוף תורה או שזה דאורייתא הנה ראוי למנותו, שהמקבלים אמרו שהוא דאורייתא. ואם לא יבארו זה ולא דברו בו הנה הוא דרבנן, שאין שם כתוב יורה עליו".
(ספר המצוות לרמב"ם השורש השני)

[לומד טהרות]

דיש ק"ו אם לאחריה מברך לפניה לא כ"ש, א"כ הרי גם הברכה שלפניה היא מדאורייתא

"כבר בארנו בפתיחת חבורנו בפרוש המשנה (בריש ההקד') שרוב דיני התורה יוצאו בשלש עשרה מדות שהתורה וכו' ואם לא יבארו זה ולא דברו בו הנה הוא דרבנן[/b], שאין שם כתוב יורה עליו".
(ספר המצוות לרמב"ם השורש השני)

זוהי רק שי' הרמב"ם, וגם היא אינה מובנת ומבוארת וכבר האריכו בה הרבה.

[חוקר]

אני דוקא רואה ראשונים הסוברים כתוס'
רשב"א ברכות לה א ד"ה ק"ו
רא"ש ברכות פ"ו סט"ז
או"ז ח"א הל' ברכת המוציא סי' קנא ד"ה פרק שלשה

[אורייתא!]

דיש ק"ו אם לאחריה מברך לפניה לא כ"ש, א"כ הרי גם הברכה שלפניה היא מדאורייתא

"כבר בארנו בפתיחת חבורנו בפרוש המשנה (בריש ההקד') שרוב דיני התורה יוצאו בשלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן וכו' וכשהיה זה כן הנה לא כל מה שנמצא החכמים שהוציאו בהקש משלש עשרה מדות נאמר שהוא נאמר למשה בסיני ולא גם כן נאמר בכל מה שנמצאם בתלמוד יסמכוהו אל אחת משלש עשרה מדות שהוא דרבנן כי פעמים יהיה פירוש מקובל. לפיכך הראוי בזה שכל מה שלא תמצאהו כתוב בתורה ותמצאהו בתלמוד שלמדוהו באחת משלש עשרה מדות אם בארו הם בעצמם ואמרו שזה גוף תורה או שזה דאורייתא הנה ראוי למנותו, שהמקבלים אמרו שהוא דאורייתא. ואם לא יבארו זה ולא דברו בו הנה הוא דרבנן, שאין שם כתוב יורה עליו".
(ספר המצוות לרמב"ם השורש השני)

מה יישוב הוא זה דכיון דנלמד בקל וחומר, הרי הוא מי"ג מידות, ולהרמב"ם ולכו"ע הווי מדרבנן.

וע"ע פני יהושע ברכות דף לה ע"א בתחילת פרק כ"מ בכל דבריו בעמוד זה
וע"ע בשו"ת בית שלמה חאו"ח סימן יד שהשיב לחכם אחד שרצה להסתייע מדברי הפנ"י ולומר שהוא דאו':
"הנה מה שנסתייע מדברי הפני יהושע לא הוטב בעיני. כי הפני יהושע עצמו לא אמר רק בדרך הערה בעלמא. אבל אי אפשר לספק נגד הסכמת כל הפוסקים ראשונים ואחרונים דכל ברכת הנהנין הם רק מדרבנן חוץ מברכת המזון. ובברכת מעין שלש יש מחלוקת, אלא שלפי דרכו ...".
ובשו"ת עטרת פז ח"א כרך א - אורח חיים, מילואים ריש סימן א כתב בזה"ל: והנה הרמב"ם (בפ"א, דברכות, ה"א וב') כתב, מצות עשה מן התורה לברך אחר אכילת מזון שנאמר ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך וכו', ומדברי סופרים לברך על כל מאכל תחילה ואח"כ יהנה ממנו וכו' וכן מדברי סופרים לברך אחר כל מה שיאכל וכל מה שישתה. ע"כ. וכתב מרן בכסף משנה שם, ומדברי סופרים לברך על כל מאכל וכו' ר"פ כיצד מברכין אמרו דילפינן לה מק"ו ומה כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא כ"ש, וכתבו התוספות דלאו ק"ו הוא אלא ברכה דלפניו הויא דרבנן ואכתוב בזה בפ"ג. עכ"ל. ובפרק ג' שם (הלכה יב) חזר מרן וציין ענין זה, דכל ענין זה דהק"ו שאמרה הגמ' ומה כשהוא שבע וכו' לאו ק"ו גמור הוא, אלא מדרבנן הוא שצריך לברך לפניו כדי שלא יהנה מן העולם הזה בלא ברכה, וכ"כ התוספות והרא"ש. עכ"ד, יעו"ש".
ומבואר יוצא דלאו ק"ו גמור הוא וכדברי מרן הכס"מ נ"ע.

[אליהוא]

אעתיק מהרשום:
ע' ברבינו חננאל הנדמ"ח דמ"מ בשבעת המינים או בכל מידי דבר נטיעה למ"ד נטע רבעי הוי דאוריתא, וע"ע בספר הבתים בשם יש מן הגדולים, וע"ע בסמ"ק שכתב דאיכא ק"ו כשהוא רעב לא כל שכן, ולפי"ז במה שיש ברכה אחרונה דאו' יש גם ברכה ראשונה, [וצע"ג מה יענו על קו' הראשונים ממתני' דלעיל כ' ע"ב וט"ז ע"א]. וכן הביאו מהש"ך דבפה"ג הוי דאוריתא וצ"ע.