יואל שילה כתב:'ידים עסקניות' הוא כשאין שימת לב מיוחדת, אך מי שמורגל בשמירתן - מדוע תהא לו חובת נטילה שנית? [מן הסתם כוונתך רק במי שנטל כבר בבוקר]
וכי תימא שמי שקיבל חברות לאכול חוליו בטהרה, ומורגל בשמירת ידיו - שיהא צריך ליטול ידיו לתפילה?
כדכד כתב:יואל שילה כתב:'ידים עסקניות' הוא כשאין שימת לב מיוחדת, אך מי שמורגל בשמירתן - מדוע תהא לו חובת נטילה שנית? [מן הסתם כוונתך רק במי שנטל כבר בבוקר]
וכי תימא שמי שקיבל חברות לאכול חוליו בטהרה, ומורגל בשמירת ידיו - שיהא צריך ליטול ידיו לתפילה?
מחלוקת ראשונים
לדעת הרמב"ם צריך ליטול ידים לפני כל תפלה ובברכה
מקדש מלך כתב:יגרד בראשו, ייגע במקום המכוסה, יחטט באף או באוזן (כשאף אחד לא רואה...)
יואל שילה כתב:מקדש מלך כתב:יגרד בראשו, ייגע במקום המכוסה, יחטט באף או באוזן (כשאף אחד לא רואה...)
יחטט באף או באוזן?
ראה מעשה רב שהגר"א הוכיח שצואת האף והאוזן אינן בכלל צואה, שהרי אין מרחיקין מהן ד' אמות.
אף שבעצמי אני נזהר מגירוד בראש ונגיעה במקומות המכוסין, אך לדידי מספקא טובא האם באמת מתחייבים בניקוי הידים מחמת זה.
יואל שילה כתב:יחטט באף או באוזן?
ראה מעשה רב שהגר"א הוכיח שצואת האף והאוזן אינן בכלל צואה, שהרי אין מרחיקין מהן ד' אמות.
אף שבעצמי אני נזהר מגירוד בראש ונגיעה במקומות המכוסין, אך לדידי מספקא טובא האם באמת מתחייבים בניקוי הידים מחמת זה.
אוצר החכמה כתב:החידושים שאתה מחדש הם עצומים לפטור מנט"י אחרי נגיעה במקומות המכוסים וחכוך בראש. אני לא חושב שאתה יכול לומר דבר כזה בלי ראיה.
אגב בזמן הגמרא היו מתרחצים הרבה מאד כמבואר בגמרא בשבת כמה שהיה קשה להם גזירה על הרחיצה.
וכל שנגע שלא במקום טנופת, אינו צריך כלום. ואיזה מקום הטנופת? לדבר זה, מסתברא, שלא במקום הטנופת ממש, אלא אפילו שוק, וירך, ומקומות המכוסים באדם: לפי שיש מלמולי זיעה. וכן מחכך בראשו. אבל מקומות מגולים בפניו, ומקומות מגולים שבזרועותיו, אין זה מקום הטנופת, שאין שם מלמולי זיעה וצואה. וכן אנו נוהגים
ונראה דבריו להצריך נטילה [באמצע סעודה (י.ש.)], אבל לברך לא מצינו בדברי חכמים שתקנו נטילת ידים על זה... וחיכוך הראש, או משום זיעה, או משום מיאוס בל תשקצו, וכל זה והדומה לו לא תיקנו נטילה, אלא דחמירא סכנתא מאיסורא, וחייב לרחצם
יואל שילה כתב:להצריך נט"י לאחר הכנסת היד לאוזן או האף נשמע מופקע, הרי כל מה שמצריך נטילה במקומות המכוסין הוא רק מחמת שנוגע שם במלמולי הזיעה, אך אם צואת האף והאוזן לא מחייבת בנט"י, אליבא דהגר"א - הרי שאין שום חיוב נט"י בהכנסת האצבע לשם. כמדומה לי שאין כזה חזו"א, ומשמועות אינני מוכן להיות ניזון ללא ראיה מכרעת.
ואפילו בש"ז רצה במג"א להקל (עיין לעיל סימן ע"ו [ס"ק ז]) אף על גב דמאיס טובא, כל שכן הני ליחות דאורחייהו דאנשי בהכי ולא מיגנו כולי האי. ואי משום דצואה מיקרו, הא אית להו שם ליווי, צואה סתמא לא איקרו, לכן בודאי אינן נכללין בדין הצואה. ונ"ל פשוט שלא נפסלו הידים אם נגעו בליחת החוטם בדרך השלכתה, כיון דאורחיהו בהכי ולא קפדי עלה אינשי כולי האי, א"צ להפסיק בתפלתו לחזר אחר מים לנקותן ממנה. אבל אם נגעו בצואת האוזן נ"ל דיש לחוש להצריכן נטילה לתפלה, ולא משום דשם צואה קגרים כנזכר, אלא דלא גרע מנגע במקום המכוסה שיש שם מלמולי זיעה, דמיקרי מקום הטנופת, כ"ש בצואה דאוזן דאיכא תרתי ומאיסא טובא (ודווקא כשהיא רכה ולחה, אבל יבשה ודאי לא חמירא מצואה ממש), משא"כ בחוטם דמיגלי, והוה כזיעה דפנים ושאר מקומות המגולים וכרוק הפה שאינו פוסל הידים כדלקמן סימן צ"ז.
יואל שילה כתב:עוד תמהתי על המחמירים ב'מקומות המכוסים' שבאף ובאוזן ומקילים בנגיעה בנזלת עצמה, שהרי לפי אותו הגיון היו אמורים ליטול ידים גם לאחר שנוגעים בחלל הפה...
שמואל דוד כתב:האם יש מקור למי שלימד זכות על הני דלא נוטלים ידיהם קודם מנחה ומעריב?
כדכד כתב:שמואל דוד כתב:האם יש מקור למי שלימד זכות על הני דלא נוטלים ידיהם קודם מנחה ומעריב?
שהם לא סברו כהרמב"ם אלא כהרא"ש שיש ליטל רק ידים מלוכלכות או כהרשב"א שיש נליטול רק בבקר משום התקדשות לעבודת היום ולא לכל תפלה
נטילת ידים לפי שידיו של אדם עסקניות הם ואי אפשר שלא ליגע בבשר המטונף בלילה. תיקנו ברכה קודם שיקרא ק"ש ויתפלל וראוי היה לברך על נקיות ידים אלא על שם שתיקנו בנטילת ידים לאכילה לברך ענט"י לפי שצריך ליטול מן הכלי והכלי שמו נטלא בלשון הגמרא לכך תיקנו נמי לברך על נטילת ידים. ונראה שאם אין לו מים ומנקה את ידיו בצרור ועפר שמברך על נקיות ידים דחייב אדם לנקות ידיו בשעת תפלה כדאמר לעיל דכתיב ארחץ בנקיון כפי. מזה יש ללמוד דהוא הדין בתפלת המנחה ובתפלת הערבית אם עשה צרכיו ונוטל ידיו מברך על נטילת ידים אבל כל היום כשעושה צרכיו אין צריך לברך כי אם אשר יצר דלא נתקנה ברכת על נטילת ידים כי אם לסעודה ולתפלה כי הך דהכא
כדכד כתב:ימחל מר ויבדוק את המקורות שציינתי
אין דבר כזה שתקנו נט"י בלי ברכה.
מי שסובר שצריך לברך צריך ליטול ומי שסובר שלא צריך לברך לא צריך ליטול.
המנהג ליטול בלי ברכה נובע מכך שיש מחלוקת על עצם הנטילה
יואל שילה כתב:כיצד ניתן להביא את הרא"ש (ברכות ט' כ"ג) כדוגמא לנטילה ללא ברכה?נטילת ידים לפי שידיו של אדם עסקניות הם ואי אפשר שלא ליגע בבשר המטונף בלילה. תיקנו ברכה קודם שיקרא ק"ש ויתפלל וראוי היה לברך על נקיות ידים אלא על שם שתיקנו בנטילת ידים לאכילה לברך ענט"י לפי שצריך ליטול מן הכלי והכלי שמו נטלא בלשון הגמרא לכך תיקנו נמי לברך על נטילת ידים. ונראה שאם אין לו מים ומנקה את ידיו בצרור ועפר שמברך על נקיות ידים דחייב אדם לנקות ידיו בשעת תפלה כדאמר לעיל דכתיב ארחץ בנקיון כפי. מזה יש ללמוד דהוא הדין בתפלת המנחה ובתפלת הערבית[b] אם עשה צרכיו ונוטל ידיו מברך על נטילת ידים אבל כל היום כשעושה צרכיו אין צריך לברך כי אם אשר יצר ד[b]לא נתקנה ברכת על נטילת ידים כי אם לסעודה ולתפלה כי הך דהכא
מקדש מלך כתב:כדכד כתב:ימחל מר ויבדוק את המקורות שציינתי
אין דבר כזה שתקנו נט"י בלי ברכה.
מי שסובר שצריך לברך צריך ליטול ומי שסובר שלא צריך לברך לא צריך ליטול.
המנהג ליטול בלי ברכה נובע מכך שיש מחלוקת על עצם הנטילה
ימחול מר ויצטט את המקור שמשמע דלא כדבריי.
ואיך יתכן לומר כך, והלוא המקור של מי שמחייב נטילה על מקומות מכוסים הוא שו"ת הרשב"א, כמבואר בב"י או"ח סימן ד (והובא לעיל באשכול), והרי הוא הסובר שברכת הנטילה נתקנה משום שנעשה ברייה חדשה?
ומה ששאלת במי שעומד בתפילה או בסעודה ונזכר שנגע במקום מטונף בשוגג. אם יתחייב קודם שיגמור תפילתו או סעודתו ליטול ידיו ולברך על נטילת ידים אם לא?
כבר נתברר מתוך מה שכתבתי שאין התפילה והסעודה שוין בדבר זה. שבתפילה אינו צריך נטילה אלא רחיצה. ואם באמצע תפילה די בנקיון בעפר או בצרורות או מחכך ידיו בכותל ואינו צריך לברך. ואם באמצע סעודה ודאי צריך נטילה וברכה אמצע סעודה כתחלתה. וכך אנו עושין בלילי פסחים נוטלין ומברכין לטבול ראשון וחוזרין ונוטלין ומברכין לטבול שני. וכל שנוגע שלא במקום טנופת אינו צריך כלום.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 335 אורחים