החלטנו לעשות לו הרחקה דרבינו תם, כמבואר בספר הישר (בחלק התשובות סי' כד) וז"ל: תגזרו באלה חמורה על כל איש ואשה מזרע ישראל הנלוים אליכם, שלא יהיו רשאים לדבר עמו ולא לארחו ולהאכילו ולהשקותו וללוותו ולבקרו בחוליו, ועוד תוסיפו חומרות על כל אדם אם לא יגרש את אשתו, עכת"ד. וכן כתב הרמ"א בהגה (סי' קנד סעיף כא) ע"פ מהר"י קולון (שרש קב) ע"ש. והסביר בביאורי הגר"א דבכה"ג לא חשיב כפיה לגט, כיון שיכול להנצל מזה שילך לעיר אחרת, וכל שאין עושים מעשה בגופו לאו עישוי מקרי. ע"ש. והן אמת כי המהריב"ל ח"ב (סי' יח) כתב, שאף שהסמ"ג ומהר"י קולון הסכימו לעשות הרחקה דרבינו תם, ולא מצאנו בהדיא למי שיחלוק עליהם, מ"מ לא ראינו לרבני דורנו שנהגו בכך, ואדרבה כשנועצו לב יחדיו רוב החכמים, וחשבו לעשות הרחקה דרבינו תם, עמד רב גדול ומובהק ומיחה בדבר, ואפשר דס"ל דחמירא טפי ההרחקה דרבינו תם יותר מגזרת נידוי, ואם הנידוי נחשב כפיה, כל שכן הרחקה זו.
ונראה כי גם אם הלך למקום אחר וגם שם עשו לו הרחקות אלו. עדיין יכול הבעל ללכת למקום נוסף או לקיים את דברי הרבנים, ולכן עדיין אין בזה כפיה. (ועי’ בשו”ת מעשה בי”ד סי’ כו שהביא מדברי הגר”ש קוק שליט”א כי אם בנוסף עושים לבעל צו עיכוב יציאה מהארץ, לכאו’ נופל טעם זה).
מקדש מלך כתב:אם עיקר יסוד ההיתר (או אחד מהיסודות) שיכול ללכת למקום אחר, אם כן זה לא יכול ללכת בד בבד עם צו עיכוב יציאה מהארץ.
ומישהו יכול להעלות משהו ביסוד ההיתר לעשות את הצוו הזה, שלמיעוט ידיעתי הוא הדבר הראשון שעושים בכל תהליך גט, אפילו כשאינו מסרב, עאכו"כ כשכן יש בעיות?
מקדש מלך כתב:נכון, אבל במציאות אין לך כפייה גדולה מזו. אלא אם כן לאחר שעמד בדין ונפסק שעליו לתת גט (רק בלי כפייה) ואינו מקיים זאת, מבטלים את הצו. זה אכן כך? קשה לי להאמין...
דיוניםבהלכה כתב:לדעתי דברי הגר"מ שטרנבוך שליט"א מאוד תמוהים מה החילוק, אם במאיים פסול, כשמבזהו כ"ש דפסול?
דיוניםבהלכה כתב:מה אתה אומר לפסק זה האם זה מחשב כפיה???
במסתרים כתב:דיוניםבהלכה כתב:מה אתה אומר לפסק זה האם זה מחשב כפיה???
במסתרים כתב:דיוניםבהלכה כתב:מה אתה אומר לפסק זה האם זה מחשב כפיה???
מקדש מלך כתב:האם יש מישהו שיכול להסביר בלשון קצרה את טענותיו על הסדר המקובל והטענות שנגדו?
אוצר החכמה כתב:כמדומני שהיה כאן דיון בספר כזה.
אוצר החכמה כתב:אבל זה לא מה שמקדש מלך כתב.
הוא כתב שאם לפני חמישים שנה כשמישהו אמר שהוא רוצה שלום בית היה סביר להניח שהוא אכן רוצה את זה היום ברור לו שאין לזה סיכוי וכל הסיבה שהוא אומר שהוא רוצה שלום בית היא להציק לאשה. זו הטענה שלו.
איך זה משפיע מבחינה הלכתית על פעילות בית הדין (כלומר על כפייה) איני יודע אבל אני מבין שזה יכול להשפיע על התנהלות בית הדין שלא מבחינה הלכתית גרידא. דהיינו שאם אין בעיה של גט בכפיה הרי שבעוד שפעם היו הדיינים מנסים לעשות שלום בית ודוחים את הגט הניתן בהסכמה היום אין טעם לעשות זאת לדעת מקדש מלך.
מקדש מלך כתב:לא הבנתי, שמרנים אינם מכירים במושג שעת הצורך או שעת הדחק?
אם כך הם כמובן אינם שמרנים, אלא מחדשים גדולים מאוד...
דיוניםבהלכה כתב:לאחרונה בארה"ב היה כמה פעמים שנתפרסם בשוק מודעות על איזה אברכם המעגנים נשותיהם ואינם מרוצים לגרשם ומבקשים מכל א' אשר יכולים להשפיע עליהם שיגרשו את אשתם שילך ויעשה כל מה שבידו - וכן מפרסים צילום מאברכים אלו - ויצאו ע"ז עירור מרבנים אשר זה נחשב לכפיה מאחר שמבזים אותם ואיתא ברשב"א הובא בב"י סימן קנד שזה נחב כפיה וממילא אף אם הגט יתבצע לבסוף הרי זה כפיה והגט פסול
הוה אמינא כתב:מקדש מלך כתב:לא הבנתי, שמרנים אינם מכירים במושג שעת הצורך או שעת הדחק?
אם כך הם כמובן אינם שמרנים, אלא מחדשים גדולים מאוד...
בבדיחותא אומרים ששעת הצורך זה משעה 12, שעת הדחק זה משעה 12:30, ושעת הדחק גדול זה משעה 1 בצהריים...
ברצינות יותר, אני לא למדתי לאחרונה סימן קנ"ד באבן העזר, אבל בזכרוני המעורפל לא מופיע שם שום נתון של דעת צורך או שעת הדחק בנוגע לכפיה.
יש נושאים אחרים בהלכה שזה כן מופיע השיקול הזה.
אני לא בטוח שיש כזה דבר בתחום הכפיה בגט. יש את הפרטים המסויימים שעל זה כתוב "כופין" ואת כל השאר שכתוב שלא כופין. ויש את מחלוקות הפוסקים, שעל זה כתוב להדיא שצריכים להחמיר ולא להקל בכל ספק ובכל מחלוקת הפוסקים משום חומר אשת איש. כך זכורני וכמובן יתכן מאוד שאני טועה לגמרי בזכרון.
גם אם יש כזה מושג כדבריך, זה יתכן ומובן רק אם קורה ויש אשה עגונה ספציפית שבגלל הצורך המיוחד בסיפור שלה מחילים בה דינים של שעה"ד וכדומה.
אבל אם מחליטים ששנות האלפיים זה שעת הדחק וצורך גדול, כי הדור השתנה, זה ליצנות. כך סוברים השמרנים.
מקדש מלך כתב:הוה אמינא כתב:מקדש מלך כתב:לא הבנתי, שמרנים אינם מכירים במושג שעת הצורך או שעת הדחק?
אם כך הם כמובן אינם שמרנים, אלא מחדשים גדולים מאוד...
בבדיחותא אומרים ששעת הצורך זה משעה 12, שעת הדחק זה משעה 12:30, ושעת הדחק גדול זה משעה 1 בצהריים...
ברצינות יותר, אני לא למדתי לאחרונה סימן קנ"ד באבן העזר, אבל בזכרוני המעורפל לא מופיע שם שום נתון של דעת צורך או שעת הדחק בנוגע לכפיה.
יש נושאים אחרים בהלכה שזה כן מופיע השיקול הזה.
אני לא בטוח שיש כזה דבר בתחום הכפיה בגט. יש את הפרטים המסויימים שעל זה כתוב "כופין" ואת כל השאר שכתוב שלא כופין. ויש את מחלוקות הפוסקים, שעל זה כתוב להדיא שצריכים להחמיר ולא להקל בכל ספק ובכל מחלוקת הפוסקים משום חומר אשת איש. כך זכורני וכמובן יתכן מאוד שאני טועה לגמרי בזכרון.
גם אם יש כזה מושג כדבריך, זה יתכן ומובן רק אם קורה ויש אשה עגונה ספציפית שבגלל הצורך המיוחד בסיפור שלה מחילים בה דינים של שעה"ד וכדומה.
אבל אם מחליטים ששנות האלפיים זה שעת הדחק וצורך גדול, כי הדור השתנה, זה ליצנות. כך סוברים השמרנים.
אני לא מחווה דעה אישית, כי אין לי ואינני בקי בנושא. אבל בהיתר עגונה מוצאים המון קולות. לא מופרך לומר שהיום כל תיק כזה נחשב למעין 'עגונה', בגלל שינוי המצבים והדעות, ובגלל האילוצים החיצוניים. אני לא מכיר היום לצערי פוסקים מוסכמים בהלכה, אבל נראה לי שכל הטענות היו גם היו בזמן הרב אלישיב והרב ואזנר, ולמה לא נלחמו נגדם? ואם חתמו על הסכמות לכל הספרים הללו, קודם כל ערכם של החתימות והההסכמות ידוע, אבל בעיקר שהיה ביכולתם לפנות לדיינים עצמם, שרובם חרדים ויראי שמים ולפעול. ובמציאות הם לא עשו כלום.
אפשר לומר שני דברים, או שזה לא נכון. או שתמיד כדאי לזעוק ולעורר כדי שלא ידרדר יותר, אבל במציאות הנוכחית כנראה לא ראו פיתרון טוב יותר, ולכן למעשה לא עשו כלום. ואולי בשנים האחרונות החמיר יותר? אין לי מושג.
ועוד משהו, כל הספרים הללו מלאים בדברים שאינם מן העניין. קצת קנאות (נגד ציונות), וקצת תשפוכות על זכויות הגבר, ועוד כל מיני דברים שעושים רושם של מניעים לא עניניים כל כך. או שזה בשיטת 'בלבל את האויב', שלא יוכל לקרוא בדיוק מה הטענות ולבחון אותם לגופם, כי בד"כ אפשר למצות את ליבת הויכוח בעמוד אחד. יש הרבה ספרי פולמוס שנוקטים בשיטה הזו ומפני הכבוד לא אזכיר את שמם.
בנוגע למזונות הגבר, זה ממש סוגיא עצובה. מחד הוא אמור לפרנס, ומאידך היא אמורה לגדל, וזה צרה צרורה, כי מי יחוס על היתומים החיים האומללים (וכל העניין של 'חובה מדין צדקה' לא ברור בכלל, כי אפילו מצוות עשה דאורייתא פטור כשאין לו, ולא מכניסים לכלא). ובאמת הגרושים במצב נורא, אבל אין לי מושג איזה פתרון אחר אפשרי. ולענ"ד במקרה שהאשה עובדת ומפרנסת אין ספק שעליה לשאת בעול לפחות חלקית, ואיני מכיר את המצב לאשורו בפועל.
דיוניםבהלכה כתב:רבותי!! היום בבתי דינים מתחלק הפסקים בכמה אופנים, מקל אל הכבד:
א) מיועץ לגירושין
ב) מחוייב לגרש
ג) מותר לכוף הבעל לגרש את אשתו
ובנד"ד היה רק חיוב ומהיכ"ת הי' מותר להבי"ד לאיים עליו בבזיונות שיכול להיות נידון של כפיה??
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 316 אורחים