עושה חיל כתב:אני מתאר לעצמי שהסטייפלער היה מתייחס בצורה לא פחות חריפה לשיטת הערבוב בין הקבלה להלכה [שיש שמביאים כאן],
שיטה שסותרת לגמרי את התפיסה הרווחת בפוסקים הראשונים והאחרונים, ואשר ברורה לכל בר בי רב בעולם הישיבות.
אבני גזית כתב:מגדל,
הרגישות בדבריך היא, אחרי שהתאמצת להסביר כמה הרב עובדיה הוא עוף מוזר, העדפת לכנותו ח' עובדיה, שלא כמקובל. ומאחר ובמשך שנים הוא קיבל יחס קריר ומתייהר מבני ברק, הרגישות צפה ועולה.
ברור שלא התכוונת לבזותו.
האם רצונך שאתנצל שוב?
לעניין הרשימה הרבנית שהבאת, לא דק. כולם מבני בבל וסוריה. לא התייחסת כלל לפוסקי צפון אפריקה.
נכון. אינני מכיר פוסקים מצפון אפריקה. בדרך כלל כאשר מדברים על המסורת הספרדית, מדובר על אזור אירואסיה. אינני בקיא כלל במנהגי מרוקו וסביבותיה, אך נראה כי זהו עולם ומלאו, אך בעל כללים שונים לגמרי. ידוע לומר שהם הולכים הרבה כהרמ"א, וכמו שאמרתי, אינני יודע.
ממילא, אי אפשר לתת קווים אחידים ליוצאי סלוניקי וליוצאי ג'רבא, ליוצאי צנעא וליוצאי מראקש. לכל אזור נבנו סדרים ומסורות משלו. בדיוק כפי שאי אפשר להשוות מנהגי ברלין עם מנהגי מונקאטש.
פרנקל תאומים כתב:מגדל כתב:טוב לאחר שעברתי על כל התגובות, ואני רואה שדברי לא הובנו כמו שצריך, אני רואה צורך למסור גילוי דעת.
מעולם לא העלתי על דעתי חלילה לזלזל או להמעיט בערכו, כהוא זה, ממורנו ורבנו, אביר הרועים, סבא דמשפטים, שר בית הזוהר, דנהירין ליה שבילי דרקיעא כשבילי דנהרדעא, הגאון האמיתי, הצדיק המופלג, הרב החושב, מזכה הרבים, מאיר אור למרחקים ועוד רבים וטובים, וודאי לא סיימתי לכולהו שבחי דמרן.
אני כתבתי דברים לגופו של עניין, וחבל שאנשים בוחרים להיטפל אל הטפל.
מה שכתבתי ח' ולא חכם, הרי ביארתי שנבע מעצלות, מכיוון שאני יודע בחסידי הרב עובדיה שרגישים הם, אמנם הבהרתי לא הועילה.
מה שכתבתי חכם ולא הרב, משום שכך נהגו בקהילות הספרדים, ואין בכך מגרעת כלל, ולהיפך. וקל וחומר באדם אשר חרט על דגלו את מורשת היהדות הספרדית. וכי כשהיה קורא לראש הישיבה, חכם עזרא עטיה, הייתה כווונתו להמעיטו מהאחרים המתכנים בשם רבנים?
וכמו שכתב כדכד, אם היה מישהו כותב ר' במקום רב (שבהקלדה אפילו איננו מקצר מאומה, דלא כח' וחכם), לא היה הדבר מפריע כלל, אלא שכמו שאמרתי, רגישות יתירה נודעה להם. ומכל מקום , אני מתנצל שלא נהגתי בכם כפי שהיה ראוי, ואמנע בע"ה בל"ה מעתה.
מה שצונזר, לא צונזר כי היו דברים גסים, אלא כי הבאתי ציטוט ממישהו דלא מאנשי שלומנו, כי זה הלם את העניין, אך אני רואה שכאן משתדלים שלא להציץ מחוץ אל הכרם, וטוב שכך.
לעיקרו של דבר, אינני מזלזל חלילה בכבוד הרב עובדיה יוסף. ואני מקווה שבזה יגמרו כל הקשקושים הלא רלוונטים, ואלו החולקים עלי יוכלו עתה שהוסרו כל המניעות, להשיב לי כדרכה של תורה, ולא כדרכה של מדרשיה.
לא יודע, איך שהוא גם מהודעתך זו נודף לטעמי איזה ניחוח של זלזול.
ל"חסידי הרב עובדיה" ישנה סיבה טובה להיות בעלי סף רגישות גבוה לכבוד תורתו, ולמעשה, גם לכולנו, והסיבה הזאת היא העובדה שבמשך השנים היו הרבה מאד ננסים שפגעו בכבוד תורתו באופן מחפיר, זלזלו בו, התקלסו בו והמעיטו בערכו מתוך רמות רוחא דידם.
עושה חיל כתב:תם מה הוא אומר כתב:לכאורה, היה נראה לי כי דברי הסטייפלער נ"ע, באים מכח הסתכלות של פוסק לטאי על הספרדי.
כך גם אני מרגיש.
עכ"פ, אני מתאר לעצמי שהסטייפלער היה מתייחס בצורה לא פחות חריפה לשיטת הערבוב בין הקבלה להלכה [שיש שמביאים כאן],
שיטה שסותרת לגמרי את התפיסה הרווחת בפוסקים הראשונים והאחרונים, ואשר ברורה לכל בר בי רב בעולם הישיבות.
תם מה הוא אומר כתב:בקיצור, שיטת הפסיקה של הספרדים תלויה במקור המוצא, ולא הרי מרוקאי, ויוצאי צפו"א, כספרדי.
הגרע"י הגרב"צ א"ש מאותו המוצא (עיראקי).
אין היבי"א מביא הרבה פוסקים אלא להראות שכך סברת הרוב. - למאי נ"מ? אם הסברא כך, וע"פ הסברא כך יש לפסוק, מה הטורח הזה להביא כ"כ הרבה?
קו ירוק כתב:יש קורסים לעיצוב במחשב... איך ניתן לקרא את התגובות הללו.
נהר שלום כתב:[נ"ב הראש"ל הגר"י יוסף שליט"א מספר שראה את מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א בצעירותו מקשיב לשיעורים של מרן הגרע"י מאחורי הדלת...]
נהר שלום כתב:תם מה הוא אומר כתב:בקיצור, שיטת הפסיקה של הספרדים תלויה במקור המוצא, ולא הרי מרוקאי, ויוצאי צפו"א, כספרדי.
הגרע"י הגרב"צ א"ש מאותו המוצא (עיראקי).
אין היבי"א מביא הרבה פוסקים אלא להראות שכך סברת הרוב. - למאי נ"מ? אם הסברא כך, וע"פ הסברא כך יש לפסוק, מה הטורח הזה להביא כ"כ הרבה?
ככל שיותר פוסקים סברו אותה סברא, הרי שהסברא ההיא יותר נכונה.
תם מה הוא אומר כתב:במיוחד: ריבוי הספיקות והצירופים שהגרע"י מביא בחיבוריו על כל פרט ופרט, האם מצינו דרך כזו לצרף כ"כ הרבה ספיקות בכל הלכה. (במיוחד בניו ותלמידיו אחריו). - גם אם נאמר שמותר לעשות ס"ס וכו', שכבר נחלקו בזה האח' בסי' קי, אבל בכל זאת, ריבוי כ"כ מאסיבי הוא דבר חדש לדעתי! האם אני טועה?
תודה מראש לכל המגיבים
תם מה הוא אומר כתב:[size=85]
כנגדו קמו רבים מגדולי הספרדים, לדוגמא, ידידו ורעו הגרב"צ אבא שאול, הרב יהושע מאמן, הרב משאש ועוד ועוד,
משהו שונה יותר הוא הגאון ר' משה לוי שמצד אחד נראה שהוא הולך אחרי כלליו של היבי"א מצד שני הוא חולק הרבה.
תם מה הוא אומר כתב:אבל עצם הגישה הזו להלכה, לחפש לכל דין עשרות שיטות דחויות ולצרפם ולעשות ספיקות וספיקי ספיקות, זה חידוש שלא שמענהו עד דורנו, לא כך?
תם מה הוא אומר כתב:כאן אתה כבר טוען משהו אחר.
יש לך השגות על היבי"א, שהוא טעה בהבנת הפוסקים. ע"ז נאמר המוציא מחבירו וכו'.
במיוחד מה שכ"כ תמוה לך במה שהוא מסתייע מהחיד"א. להיפך הוא מרבה לצטטו וגם מרחיב באיזה מקום שקיבלנו גם הוראותיו של החיד"א.
נחדד קצת: האמנם היבי"א גופיה סובר שהוא חידש דרך בהלכה - או שהוא באמת בטוח שהוא סה"כ מעביר את מסורת הפסיקה הספרדית? ואם רק מעביר את המוסרת, האם מסורת זו קיבלה דרך הספרים דוקא, או שהיה להגרע"י רב שהעביר לו סמורת פסיקה זו? [עד היום חשבתי שכך דעת ר' עזרא עטיה ר"י פורת יוסף, שהוא היה רבו, אבל עכשיו אתה כותב שהוא לא סובר כמותו בזה, (ומנין לך זאת?) א"כ מנין באה המסרות, רק מהספורת הספרדית?]
תם מה הוא אומר כתב:הנני לסכם בקצרה נקודות הצריכים לי עיון (מהעולה כאן באשכול למעלה, ומהודעות באישי ועוד), ואודה מאוד לכל מי שיכול לסייע בהם.
קודם כל אבהיר שכפי שכתבת לצורך הדיון בעניינים אלו צריך בקיאות גדולה בספרי מרן זצ"ל - ואני בהחלט אין לי. אני כותב בזה את הנלע"ד ועד שאגיע להוראה בעז"ה כבר יהיו לי מסקנות ברורות ובקיאות בספרי מרן...
1. שיטת הפסיקה הספרדית מצטיינת בריבוי מקורות - מדוע ולמה? האם לא מספיק הסברא?
כנ"ל ריבו הפוסקים מוכיח על חוזק הסברא.
2. האם בשיטת הפסיקה הספרדית בעידן המחשבים כולם פוסקים?
בחלט לא. לא הרי סברא של שו"ת זה כשו"ת זה (כגון החיד"א שהתקבל בכלל ישראל ודאי לא שווה לשו"ת של חכם אלמוני, ובעידן המחשבים קשה יותר לחשב גדלותם של מחברים שונים), תוכל לראות על כך בכללי הפוסקים האחרונים שבספר עין יצחק
3. קבלה ופשט הולכים כזוהר - מה הגדר? בכל מקום? גם כאשר חולקים?
זוהר - אחד מספרי חז"ל, וכשם שבמחלוקת ירושלמי ובבלי הלכה כבבלי, כן גם לגבי הזוהר (ויש גם דברים שאין להם כל אזכור בפוסקים הראשונים וכנראה הם הוספות מאוחרים).
4. מה היא דרכו של הגר"ע יוסף בהלכה?
לצורך כך יש ספר בשם "עין יצחק" ג' כרכים, שנכתב ע"י הראש"ל שליט"א. שם תמצא תשובה לכל השאלות.
5. האם דרכו היא חידוש, או שזו המסורת הספרדית?
אין התשובה שווה בכל הכללים. בעין יצחק מתבארים הכללים עם כל מקורותיהם כך שתוכל לראות איזה פוסקים הלכו ע"פ כלל זה ובאיזה דור סטו ממנו.
8. מה התוקף של ה"מנהג אבותינו" אצל הספרדים?
על זה יש כמעט כרך שלם בעין יצחק.
בכללות כל עוד אינו נוגד את ההלכה (וע"ז המחלוקת בין הפוסקים מה הגדר) - הרי מנהג ישראל תורה.
9. האם זה נכון שהספרדים תמיד מורים הוראה לקולא (ורק יחידים הם שמחמירים) והאשכנזים מחמירים, או שזה חידוש של הגר"ע?
כוונתך להחמיר נגד השו"ע?
ישראל אליהו כתב:נהר שלום כתב:ישראל אליהו כתב:ספרדי שמברך הנותן ליעף כח, נגד 'שלשת עמודי ההוראה' ונגד השו"ע ונגד המנהג הקדום,
איני רואה שום טעם הגיוני, אלא רק משום שכך אמר האר"י.
א. יש את ביאור הב"ח והט"ז ב. מנהג קדום מלפני מרן
כיון שלקחת, מן הסתם, את דברך מדברי היב"א, על כן ברשותך אתייחס ישירות לדברי היב"א.
פסק בשו"ע (סי' מו ס"ו) שאין לברך הנותן ליעף כח. ובאמת שכן היה המנהג מימות הגאונים שלא לברכה, שהרי בספרים אשר מונים את סדר מאה ברכות מרב נטרונאי גאון אינם מזכירים ברכה זאת (כגון שבלי הלקט, תניא רבתי) וכן רב עמרם גאון ורב סעדיה גאון לא מזכירים ברכה זו, ואולם כיום מנהג רוב ככל בני ספרד לברכה על פי דברי רבינו האר"י, וכמ"ש החיד"א בברכ"י (סי' מו), "עתה נתפשט המנהג בגלילותנו לברך זאת הברכה, עפ"י כתבי רבינו האר"י זצ"ל (שער הכוונות דף ב' ע"ב). כי אף דקבלנו הוראות מרן, קים לן דאלמלא מרן אף הוא ראה דעת קדוש האר"י זצ"ל, גם הוא יורה לברכה. ומה גם שכתב הרב כנסת הגדולה דאיכא מאן דשמע דהדר ביה מרן בסוף ימיו. וכן ראוי לנהוג", ע"כ דברי החיד"א.
[מה שכתב החיד"א דאיכא מאן דשמע דהדר ביה מרן הב"י בסוף ימיו, זהו מחמת דברי האר"י, וכמ"ש הכנסת הגדולה שי"א שרבינו המחבר ז"ל חזר בו בסוף ימיו, והיה אומרה בהזכרת שם ומלכות על פי הקבלה. וכן כתב החיד"א עצמו בספרו קשר גודל (סי' ה אות יז). ובטוב עין (סי' ז ד"ה ומטעם זה), שיתכן שאחר פטירת האר"י שמע מרן דעתו ולכן חזר בו, ע"ש].
ואולם בשו"ת יביע אומר (ח"ב או"ח סי' כה) טען שלא קבלנו הוראות האר"י. ומה שכיום אנו מברכים הנותן ליעף כח, זהו מכיון שהובאה ברכה זו בראשונים, הרי הם הסמ"ג (עשין כז) בברכות הודאה, ובמחזור ויטרי, ובהרד"א, והטור, וכ"פ הרמ"א ז"ל בהגה. וע"כ לומר חדא מתרתי, או שכן היתה הגירסא בגמרא לפני ראשונים אלו, וכמ"ש הב"ח (סי' מו), או שכ"ה תקנת הגאונים, וכמ"ש הגאון מליבאוויטש בשו"ת צמח צדק (סי' ג אות ט).
ונשיב על טענותיו (אחה"מ):
1) מה שכתב שמנהג בני ספרד היינו משום אותם הראשונים (כהסמ"ג) שכתבו לברכה, ומשום שכן גרסו בש"ס, במחכ"ת דבר זה תמוה מאוד, דכיצד נעלם הכלל "ספק ברכות להקל"? והיאך קמו והנהיגו לברך בקום ועשה כנגד דעת חלק מהראשונים שלא הזכירו ברכה זו ומהם שלושת עמודי ההוראה הרי"ף הרמב"ם והרא"ש, והשבה"ל, והרוקח, והאשכול, והסמ"ק, ומהרי"ל, וכן פסק בב"י ובשו"ע שאין לאמרה, וכן בין המקובלים שקודם האר"י היו שלא הזכירו ברכה זו, כגון רבי עזרא מגירונה, והריקנטי, ותולעת יעקב, וכן חלק מסידורים הנמשכים אחר הקבלה לא הזכירו כלל ברכה זו (לפירוט ולעוד מקורות, ראה בקובץ אסופות ח"א עמ' שסד-שסה), והיאך לפתע התחילו להנהיג לברך כנגד כל אלו? והכלל בכה"ג היה צריך להיות סב"ל, ובפרט שדעת השו"ע שלא לברך, ואף אילו היה השו"ע פוסק לברך, הרי עבדינן סב"ל אף נגד מרן השו"ע, וכיצד כאן הנהיגו לברך? ומה שהסתייע מדברי הב"ח, הרי הב"ח כתב כן ליישב את מנהג בני אשכנז, שכתב: "הרי"ף והרא"ש והרמב"ם והרוקח מדלא כתבוה אלמא דלא היו גורסים ברכה זו בתלמוד, אבל אנו בני אשכנז דקבלנו ברכה זו מאבותינו וגם הסמ"ג כתבה אין ספק שהיו גורסים כך בתלמוד". גם הט"ז (סי' מ"ו) כתב: "וכבר העיד רמ"א על המנהג בבני אשכנזים שיש לאומרה ואין אחר המנהג כלום". אבל לדידן בני ספרד, באיזו זכות נעזוב את דברי הרי"ף הרמב"ם והרא"ש ומרן השו"ע, ונלך אחר גירסא/מנהג של בני אשכנז. וביותר תמוה אחה"מ, שהרי שפתי הפוסקים ברור מללו שהטעם שנהגו בדורם לברך הוא על פי קבלת רבינו האר"י ותורת הסוד ולא הזכירו שזהו משום אותם ראשונים שכתבו לברכה, וכיצד אפשר לחלוק עליהם בדבר השייך למציאות ולטעון שאין הטעם כמו שהם כתבו אלא מטעמים אחרים?! ונביא בזאת כמה מדברי האחרונים אשר בדורם החלו לנהוג לומר ברכת הנותן ליעף כח. וזה לשון שו"ת הלק"ט (סי' קפד): שאלה. מהו לברך הנותן ליעף כח. תשובה. סוד ה' ליראיו, ואני בבואי לכאן מצאתי שהנהיגו לאומרה, גם אני כאחד מהם, ע"כ. וכן הפרי חדש (סי' מו) מעיד: "פה ירושלים תובב"א נתפשט המנהג לאומרו עפ"י כתבי הרב הקדוש מהר"י אשכנזי ז"ל זולתי קצת יחידים שאין אומרים אותו ואני אחד מהם", ע"כ. ונעתיק שוב את דברי החיד"א בברכ"י (סי' מו): עתה נתפשט המנהג בגלילותינו לברך זאת הברכה עפ"י כתבי רבינו האר"י זצ"ל, ע"כ. ובטוב עין (סי' ז) ומטעם זה נתפשט בכמה קהלות לומר ברכת הנותן ליעף כח וכו', דמאחר דרבינו האר"י זצ"ל כתב שיש לאומרה ופירש סודה כן ראוי לעשות, דודאי אלו מרן ז"ל ידע מגדולת האר"י ושהוא אמר לאומרה כן הוה עביד עובדא בנפשיה, ע"כ. וכן בן דורו של החיד"א רבי אליהו ישראל בספרו כסא אליהו (סי' מו) כותב "כבר נתפשט המנהג בכל המקומות לאומרה על פי כתבי האר"י ז"ל". ועל כן הדבר תמוה כיצד כתב היב"א שהחלו לנהוג כן משום אותם ראשונים שכתבו לאמרה, בעוד שאותם אחרונים כתבו שהטעם שבדורם החלו לנהוג ולהנהיג לברך 'הנותן ליעף כח' היינו מחמת דברי האר"י ז"ל [ולא משום אותם הראשונים שכתבו לאמרה]?
2) ומה שכתב היב"א עוד תירוץ אמאי מברכינן האידנא ברכת הנותן ליעף כח, וזהו משום "שכן הוא תקנת הגאונים, וכמ"ש הגאון מליבאוויטש בשו"ת צמח צדק (סי' ג אות ט)", ע"כ. גם זה תמוה מאוד אחה"מ, דהן אמת שכ"כ הצמח צדק שכן כתבו הגאונים, אולם מה נעשה ולא מצאנו גאונים שכתבו לברך הנותן ליעף כח, ואף הצמח צדק לא ציין היכן כתבו הגאונים דבר זה, ואדרבא נראה שהמנהג מימות הגאונים היה שלא לברכה, וכדמוכח מספרי הראשונים אשר מונים את סדר מאה ברכות מרב נטרונאי גאון (כגון שבלי הלקט והתניא רבתי) אינם מזכירים כלל ברכה זו, גם רב עמרם גאון ורב סעדיה גאון לא הזכירו ברכה זו בסידוריהם, וכן הראשונים הבאים אחריהם כגון הרי"ף והרמב"ם לא כתבו ברכה זו, ומוכח דאינה תקנת הגאונים. גם קשה ע"ז, דאף אם ימצאו גאונים כאלו, מ"מ היה לנו שלא לברך ומשום סב"ל. ועוד שגם על תירוץ זה יקשה קושייתנו דלעיל שהרי אותם הפוסקים שהחלו לנהוג ולהנהיג לברכה כתבו ג"כ שהטעם שנהגו לברך הוא על פי קבלת רבינו האר"י ז"ל, ולא הזכירו כלל שזהו משום תקנת הגאונים.
3) וממילא גם אין לטעון שהיה זה מנהג קדום עוד קודם מרן הב"י, שהרי האחרונים הנ"ל מעידים שעד זמנם לא נהגו לברך הנותן ליעף כח. וכן משמע מדברי הכנה"ג, שלא נהגו בזמנו לברכה. גם הב"ח כתב שבסידורי ספרד לא נזכרה ברכה זו.
4) גם אין לומר שהמנהג הונהג משום שי"א שמרן הב"י עצמו חזר בו, וכמו שיש שהבינו ממה שהביא הכנסת הגדולה (הגהות ב"י, סי' מ"ו) עדות מת"ח אחד ששמע שמרן השו"ע חזר בו והתחיל לברכה בשם ומלכות. זה אינו, חדא, וכי ע"פ שמועות ישנו כל ישראל מנהגיהם נגד דברים המפורשים בשו"ע? וכמו שהקשה עליו הכנה"ג (שם) בזה"ל: "וגערתי בהם, שלא מפני עדות המעיד ששמע על פי השמועה, נניח מה שכתב כאן (בב"י ובשו"ע) ונבא לידי ברכה לבטלה". ועוד, יש להבין באמת מדוע מרן הב"י חזר בו (אם באמת חזר בו), והרי איהו גופיה כתב בב"י דאינו יודע מי יוכל לחדשה? אולם המעיין בכנה"ג יראה שאותו ת"ח העיד "שרבינו המחבר ז"ל חזר בו בסוף ימיו, והיה אומרה בהזכרת שם ומלכות על פי הקבלה". הרי לנו שאף אם נקבל עדות זו, ונאמר שעל פיה החלו לנהוג לברכה, סוף סוף הכל משורש אחד יצא, שאף מרן השו"ע הדר ביה מחמת דברי האר"י ז"ל. וא"כ לימדנו מרן להועיל שיש לילך אחר הקבלה אף בדיני ברכות ואף נגד ג' עמודי ההוראה ונגד המנהג הקדום.
5) גם אין לומר דאה"נ אנן לא ננקוט את דברי החיד"א שיש לשנות ולברך ע"פ הסוד, אלא שמ"מ כיון שכבר נהגו לברך 'הנותן ליעף כח', השתא אין אומרים סב"ל נגד המנהג. זה אינו דאם אותו מנהג אשר הושתת על פי כללו של החיד"א אינו להלכה, א"כ הוי ליה מנהג בטעות, ויש לבטל המנהג, ולשוב ולנהוג כשלושת עמודי ההוראה וכמרן השו"ע, ובפרט בסב"ל, ויהיה אסור לברך ברכת הנותן ליעף כח.
6) ויש הטוענים טעון אחר, שרק בענייני תפילה תופסים כסברת האר"י, משא"כ בשאר מצוות. ואולם אף שמצאנו לכמה אחרונים שכתבו כן (בשו"ת דברי יוסף סי' ג'), הנה דעתם שרק בענייני נוסחאות יש לילך אחר הקבלה וכפי שמבואר להדיא בשו"ת דברי יוסף הנ"ל, דבזה אין הפסד אם ישנו הנוסחאות, אך בברכות שבתפילה סבירא להו שאין לשנות, וסברתם פשוטה דמאי שנא ברכות התפילה משאר ברכות, וכי ב'ענייני תפילה' ליכא איסור ברכה לבטלה? ואם בשאר ברכות לא נשנה ע"פ הסוד הוא הדין שבברכות התפילה אין לשנות ע"פ הסוד, ואה"נ דלדידהו אין לברך הנותן ליעף כח, משום שאין זה בכלל "נוסחאות התפילה" שאין בזה כ"כ נפק"מ, אלא זוהי ברכה חדשה, שהיא בחשש ברכה לבטלה. אולם ממנהגינו שנהגנו לברך הנותן ליעף כח, ולא חיישינן לברכה לבטלה, מוכח דלא שנא נוסחאות התפילה ולא שנא ברכות, ובכולהו אזלינן אחר הסוד.
תם מה הוא אומר כתב:יש לך מקור לזה?
ישראל אליהו כתב:ספרדי שמברך הנותן ליעף כח, נגד 'שלשת עמודי ההוראה' ונגד השו"ע ונגד המנהג הקדום,
איני רואה שום טעם הגיוני, אלא רק משום שכך אמר האר"י.
נהר שלום כתב:ישראל אליהו כתב:נהר שלום כתב:ישראל אליהו כתב:ספרדי שמברך הנותן ליעף כח, נגד 'שלשת עמודי ההוראה' ונגד השו"ע ונגד המנהג הקדום,
איני רואה שום טעם הגיוני, אלא רק משום שכך אמר האר"י.
א. יש את ביאור הב"ח והט"ז ב. מנהג קדום מלפני מרן
כיון שלקחת, מן הסתם, את דברך מדברי היב"א, על כן ברשותך אתייחס ישירות לדברי היב"א.
פסק בשו"ע (סי' מו ס"ו) שאין לברך הנותן ליעף כח. ובאמת שכן היה המנהג מימות הגאונים שלא לברכה, שהרי בספרים אשר מונים את סדר מאה ברכות מרב נטרונאי גאון אינם מזכירים ברכה זאת (כגון שבלי הלקט, תניא רבתי) וכן רב עמרם גאון ורב סעדיה גאון לא מזכירים ברכה זו, ואולם כיום מנהג רוב ככל בני ספרד לברכה על פי דברי רבינו האר"י, וכמ"ש החיד"א בברכ"י (סי' מו), "עתה נתפשט המנהג בגלילותנו לברך זאת הברכה, עפ"י כתבי רבינו האר"י זצ"ל (שער הכוונות דף ב' ע"ב). כי אף דקבלנו הוראות מרן, קים לן דאלמלא מרן אף הוא ראה דעת קדוש האר"י זצ"ל, גם הוא יורה לברכה. ומה גם שכתב הרב כנסת הגדולה דאיכא מאן דשמע דהדר ביה מרן בסוף ימיו. וכן ראוי לנהוג", ע"כ דברי החיד"א.
[מה שכתב החיד"א דאיכא מאן דשמע דהדר ביה מרן הב"י בסוף ימיו, זהו מחמת דברי האר"י, וכמ"ש הכנסת הגדולה שי"א שרבינו המחבר ז"ל חזר בו בסוף ימיו, והיה אומרה בהזכרת שם ומלכות על פי הקבלה. וכן כתב החיד"א עצמו בספרו קשר גודל (סי' ה אות יז). ובטוב עין (סי' ז ד"ה ומטעם זה), שיתכן שאחר פטירת האר"י שמע מרן דעתו ולכן חזר בו, ע"ש].
ואולם בשו"ת יביע אומר (ח"ב או"ח סי' כה) טען שלא קבלנו הוראות האר"י. ומה שכיום אנו מברכים הנותן ליעף כח, זהו מכיון שהובאה ברכה זו בראשונים, הרי הם הסמ"ג (עשין כז) בברכות הודאה, ובמחזור ויטרי, ובהרד"א, והטור, וכ"פ הרמ"א ז"ל בהגה. וע"כ לומר חדא מתרתי, או שכן היתה הגירסא בגמרא לפני ראשונים אלו, וכמ"ש הב"ח (סי' מו), או שכ"ה תקנת הגאונים, וכמ"ש הגאון מליבאוויטש בשו"ת צמח צדק (סי' ג אות ט).
ונשיב על טענותיו (אחה"מ):
1) מה שכתב שמנהג בני ספרד היינו משום אותם הראשונים (כהסמ"ג) שכתבו לברכה, ומשום שכן גרסו בש"ס, במחכ"ת דבר זה תמוה מאוד, דכיצד נעלם הכלל "ספק ברכות להקל"? והיאך קמו והנהיגו לברך בקום ועשה כנגד דעת חלק מהראשונים שלא הזכירו ברכה זו ומהם שלושת עמודי ההוראה הרי"ף הרמב"ם והרא"ש, והשבה"ל, והרוקח, והאשכול, והסמ"ק, ומהרי"ל, וכן פסק בב"י ובשו"ע שאין לאמרה, וכן בין המקובלים שקודם האר"י היו שלא הזכירו ברכה זו, כגון רבי עזרא מגירונה, והריקנטי, ותולעת יעקב, וכן חלק מסידורים הנמשכים אחר הקבלה לא הזכירו כלל ברכה זו (לפירוט ולעוד מקורות, ראה בקובץ אסופות ח"א עמ' שסד-שסה), והיאך לפתע התחילו להנהיג לברך כנגד כל אלו? והכלל בכה"ג היה צריך להיות סב"ל, ובפרט שדעת השו"ע שלא לברך, ואף אילו היה השו"ע פוסק לברך, הרי עבדינן סב"ל אף נגד מרן השו"ע, וכיצד כאן הנהיגו לברך? ומה שהסתייע מדברי הב"ח, הרי הב"ח כתב כן ליישב את מנהג בני אשכנז, שכתב: "הרי"ף והרא"ש והרמב"ם והרוקח מדלא כתבוה אלמא דלא היו גורסים ברכה זו בתלמוד, אבל אנו בני אשכנז דקבלנו ברכה זו מאבותינו וגם הסמ"ג כתבה אין ספק שהיו גורסים כך בתלמוד". גם הט"ז (סי' מ"ו) כתב: "וכבר העיד רמ"א על המנהג בבני אשכנזים שיש לאומרה ואין אחר המנהג כלום". אבל לדידן בני ספרד, באיזו זכות נעזוב את דברי הרי"ף הרמב"ם והרא"ש ומרן השו"ע, ונלך אחר גירסא/מנהג של בני אשכנז. וביותר תמוה אחה"מ, שהרי שפתי הפוסקים ברור מללו שהטעם שנהגו בדורם לברך הוא על פי קבלת רבינו האר"י ותורת הסוד ולא הזכירו שזהו משום אותם ראשונים שכתבו לברכה, וכיצד אפשר לחלוק עליהם בדבר השייך למציאות ולטעון שאין הטעם כמו שהם כתבו אלא מטעמים אחרים?! ונביא בזאת כמה מדברי האחרונים אשר בדורם החלו לנהוג לומר ברכת הנותן ליעף כח. וזה לשון שו"ת הלק"ט (סי' קפד): שאלה. מהו לברך הנותן ליעף כח. תשובה. סוד ה' ליראיו, ואני בבואי לכאן מצאתי שהנהיגו לאומרה, גם אני כאחד מהם, ע"כ. וכן הפרי חדש (סי' מו) מעיד: "פה ירושלים תובב"א נתפשט המנהג לאומרו עפ"י כתבי הרב הקדוש מהר"י אשכנזי ז"ל זולתי קצת יחידים שאין אומרים אותו ואני אחד מהם", ע"כ. ונעתיק שוב את דברי החיד"א בברכ"י (סי' מו): עתה נתפשט המנהג בגלילותינו לברך זאת הברכה עפ"י כתבי רבינו האר"י זצ"ל, ע"כ. ובטוב עין (סי' ז) ומטעם זה נתפשט בכמה קהלות לומר ברכת הנותן ליעף כח וכו', דמאחר דרבינו האר"י זצ"ל כתב שיש לאומרה ופירש סודה כן ראוי לעשות, דודאי אלו מרן ז"ל ידע מגדולת האר"י ושהוא אמר לאומרה כן הוה עביד עובדא בנפשיה, ע"כ. וכן בן דורו של החיד"א רבי אליהו ישראל בספרו כסא אליהו (סי' מו) כותב "כבר נתפשט המנהג בכל המקומות לאומרה על פי כתבי האר"י ז"ל". ועל כן הדבר תמוה כיצד כתב היב"א שהחלו לנהוג כן משום אותם ראשונים שכתבו לאמרה, בעוד שאותם אחרונים כתבו שהטעם שבדורם החלו לנהוג ולהנהיג לברך 'הנותן ליעף כח' היינו מחמת דברי האר"י ז"ל [ולא משום אותם הראשונים שכתבו לאמרה]?
2) ומה שכתב היב"א עוד תירוץ אמאי מברכינן האידנא ברכת הנותן ליעף כח, וזהו משום "שכן הוא תקנת הגאונים, וכמ"ש הגאון מליבאוויטש בשו"ת צמח צדק (סי' ג אות ט)", ע"כ. גם זה תמוה מאוד אחה"מ, דהן אמת שכ"כ הצמח צדק שכן כתבו הגאונים, אולם מה נעשה ולא מצאנו גאונים שכתבו לברך הנותן ליעף כח, ואף הצמח צדק לא ציין היכן כתבו הגאונים דבר זה, ואדרבא נראה שהמנהג מימות הגאונים היה שלא לברכה, וכדמוכח מספרי הראשונים אשר מונים את סדר מאה ברכות מרב נטרונאי גאון (כגון שבלי הלקט והתניא רבתי) אינם מזכירים כלל ברכה זו, גם רב עמרם גאון ורב סעדיה גאון לא הזכירו ברכה זו בסידוריהם, וכן הראשונים הבאים אחריהם כגון הרי"ף והרמב"ם לא כתבו ברכה זו, ומוכח דאינה תקנת הגאונים. גם קשה ע"ז, דאף אם ימצאו גאונים כאלו, מ"מ היה לנו שלא לברך ומשום סב"ל. ועוד שגם על תירוץ זה יקשה קושייתנו דלעיל שהרי אותם הפוסקים שהחלו לנהוג ולהנהיג לברכה כתבו ג"כ שהטעם שנהגו לברך הוא על פי קבלת רבינו האר"י ז"ל, ולא הזכירו כלל שזהו משום תקנת הגאונים.
3) וממילא גם אין לטעון שהיה זה מנהג קדום עוד קודם מרן הב"י, שהרי האחרונים הנ"ל מעידים שעד זמנם לא נהגו לברך הנותן ליעף כח. וכן משמע מדברי הכנה"ג, שלא נהגו בזמנו לברכה. גם הב"ח כתב שבסידורי ספרד לא נזכרה ברכה זו.
4) גם אין לומר שהמנהג הונהג משום שי"א שמרן הב"י עצמו חזר בו, וכמו שיש שהבינו ממה שהביא הכנסת הגדולה (הגהות ב"י, סי' מ"ו) עדות מת"ח אחד ששמע שמרן השו"ע חזר בו והתחיל לברכה בשם ומלכות. זה אינו, חדא, וכי ע"פ שמועות ישנו כל ישראל מנהגיהם נגד דברים המפורשים בשו"ע? וכמו שהקשה עליו הכנה"ג (שם) בזה"ל: "וגערתי בהם, שלא מפני עדות המעיד ששמע על פי השמועה, נניח מה שכתב כאן (בב"י ובשו"ע) ונבא לידי ברכה לבטלה". ועוד, יש להבין באמת מדוע מרן הב"י חזר בו (אם באמת חזר בו), והרי איהו גופיה כתב בב"י דאינו יודע מי יוכל לחדשה? אולם המעיין בכנה"ג יראה שאותו ת"ח העיד "שרבינו המחבר ז"ל חזר בו בסוף ימיו, והיה אומרה בהזכרת שם ומלכות על פי הקבלה". הרי לנו שאף אם נקבל עדות זו, ונאמר שעל פיה החלו לנהוג לברכה, סוף סוף הכל משורש אחד יצא, שאף מרן השו"ע הדר ביה מחמת דברי האר"י ז"ל. וא"כ לימדנו מרן להועיל שיש לילך אחר הקבלה אף בדיני ברכות ואף נגד ג' עמודי ההוראה ונגד המנהג הקדום.
5) גם אין לומר דאה"נ אנן לא ננקוט את דברי החיד"א שיש לשנות ולברך ע"פ הסוד, אלא שמ"מ כיון שכבר נהגו לברך 'הנותן ליעף כח', השתא אין אומרים סב"ל נגד המנהג. זה אינו דאם אותו מנהג אשר הושתת על פי כללו של החיד"א אינו להלכה, א"כ הוי ליה מנהג בטעות, ויש לבטל המנהג, ולשוב ולנהוג כשלושת עמודי ההוראה וכמרן השו"ע, ובפרט בסב"ל, ויהיה אסור לברך ברכת הנותן ליעף כח.
6) ויש הטוענים טעון אחר, שרק בענייני תפילה תופסים כסברת האר"י, משא"כ בשאר מצוות. ואולם אף שמצאנו לכמה אחרונים שכתבו כן (בשו"ת דברי יוסף סי' ג'), הנה דעתם שרק בענייני נוסחאות יש לילך אחר הקבלה וכפי שמבואר להדיא בשו"ת דברי יוסף הנ"ל, דבזה אין הפסד אם ישנו הנוסחאות, אך בברכות שבתפילה סבירא להו שאין לשנות, וסברתם פשוטה דמאי שנא ברכות התפילה משאר ברכות, וכי ב'ענייני תפילה' ליכא איסור ברכה לבטלה? ואם בשאר ברכות לא נשנה ע"פ הסוד הוא הדין שבברכות התפילה אין לשנות ע"פ הסוד, ואה"נ דלדידהו אין לברך הנותן ליעף כח, משום שאין זה בכלל "נוסחאות התפילה" שאין בזה כ"כ נפק"מ, אלא זוהי ברכה חדשה, שהיא בחשש ברכה לבטלה. אולם ממנהגינו שנהגנו לברך הנותן ליעף כח, ולא חיישינן לברכה לבטלה, מוכח דלא שנא נוסחאות התפילה ולא שנא ברכות, ובכולהו אזלינן אחר הסוד.
לא לקחתי את דברי מהיבי"א, ועדיין לא למדתי בעיון מספיק את תשבתו זו.
לא מצאתי בדבריך הערה על הכלל דאמרינן סב"ל נגד רבינו האר"י, אלא על כך שעל הרב עובדיה (לשיטתו) באמת היה לפסוק שאין לברך ברכת הנותן ליעף כח.
ועיין במה שכתבו בעניין הדומה לזה, וגם קצת על ברכת הנותן ליעף כח, בירחון האוצר גיליון כ' עמוד קמח-קסו.
נהר שלום כתב:תם מה הוא אומר כתב:יש לך מקור לזה?
על כך שחכם עזרא עטייה חיזק אותו כשיצאו נגדו על שחולק על הבא"ח, כתוב בהקדמה להליכות עולם ובהספדים בחזו"ע אבלות ותעניות. שהוא עבר איתו על הספר והיה מוחק שמעתי מפי הרב יצחק יוסף שליט"א שהיו עושים זאת בישיבתם בבית הדין (זה שדן לפניו אז בהרבה הלכות וחיזק את דרכו גם הוזכר בחזו"ע), וצריך לחפש את לשונו המדויקת. ושוב מצאתי שכ"כ באגרת לבן תורה "ואמר לי מרן אאמו"ר כי כל הלכה שהסכים עמו הגר"ע עטייה זצ"ל או שהראה פנים לדברים השאיר אתה בספרו כת"י ומה שלא היה מסכים עמו בתוקף היה מגיע לביתו ומוחק את כל מה שכתב לאחר שראש הישיבה לא הסכים עמו". וכן לחפש בספרי התולדות על מרן הגרע"י שראיתי בהם שרבי עזרא עטייה אמר שכן נוהג בביתו (כדעת השו"ע נגד הבא"ח).
תם מה הוא אומר כתב:בקיצור, שיטת הפסיקה של הספרדים תלויה במקור המוצא, ולא הרי מרוקאי, ויוצאי צפו"א, כספרדי.
הגרע"י הגרב"צ א"ש מאותו המוצא (עיראקי).
אין היבי"א מביא הרבה פוסקים אלא להראות שכך סברת הרוב. - למאי נ"מ? אם הסברא כך, וע"פ הסברא כך יש לפסוק, מה הטורח הזה להביא כ"כ הרבה?
מגדל כתב:אבני גזית כתב:מגדל,
הרגישות בדבריך היא, אחרי שהתאמצת להסביר כמה הרב עובדיה הוא עוף מוזר, העדפת לכנותו ח' עובדיה, שלא כמקובל. ומאחר ובמשך שנים הוא קיבל יחס קריר ומתייהר מבני ברק, הרגישות צפה ועולה.
ברור שלא התכוונת לבזותו.
האם רצונך שאתנצל שוב?
לעניין הרשימה הרבנית שהבאת, לא דק. כולם מבני בבל וסוריה. לא התייחסת כלל לפוסקי צפון אפריקה.
נכון. אינני מכיר פוסקים מצפון אפריקה. בדרך כלל כאשר מדברים על המסורת הספרדית, מדובר על אזור אירואסיה. אינני בקיא כלל במנהגי מרוקו וסביבותיה, אך נראה כי זהו עולם ומלאו, אך בעל כללים שונים לגמרי. ידוע לומר שהם הולכים הרבה כהרמ"א, וכמו שאמרתי, אינני יודע.
ממילא, אי אפשר לתת קווים אחידים ליוצאי סלוניקי וליוצאי ג'רבא, ליוצאי צנעא וליוצאי מראקש. לכל אזור נבנו סדרים ומסורות משלו. בדיוק כפי שאי אפשר להשוות מנהגי ברלין עם מנהגי מונקאטש.
אני חושב שדברים אלו נכונים לגבי מנהגים, אך לא לגבי נקודות מטא הלכתיות. באלו בהחלט אפשר למצוא נקודות יסוד משותפות, אף בין קהילות שונות המחולקות במנהגיהן.
ישראל אליהו כתב:מה שאני מתרץ לעצמי הוא, שבכל הלכה שהגר"ע עטיה "הראה לו פנים", דהיינו שלא אמר שהדברים מופקעים לחלוטין, אז הוא השאיר את הדברים בספרו. ולא שעל כל הלכה הוא הסכים עמו שיש להורות כך.
הכתב והמכתב כתב:תם מה הוא אומר כתב:בקיצור, שיטת הפסיקה של הספרדים תלויה במקור המוצא, ולא הרי מרוקאי, ויוצאי צפו"א, כספרדי.
הגרע"י הגרב"צ א"ש מאותו המוצא (עיראקי).
אין היבי"א מביא הרבה פוסקים אלא להראות שכך סברת הרוב. - למאי נ"מ? אם הסברא כך, וע"פ הסברא כך יש לפסוק, מה הטורח הזה להביא כ"כ הרבה?
אחרי רבים להטות
נהר שלום כתב:תם מה הוא אומר כתב:[size=85]
כנגדו קמו רבים מגדולי הספרדים,.... הרב משאש ועוד ועוד,
הגר"י מאמן ע"פ הידוע לי דווקא היה קרוב בדרכו מאד לשיטת הגרע"י, והיה נחלק רבות על הגר"ש משאש ומחזק את דברי הגרע"י.
הגר"ש משאש אף כתב שקבלנו הוראות מרן הגרע"י, אולם חלק עליו בעיקר בנושא המנהגים.
אבני גזית כתב:אגב. הרב עזרא עטייה והרב צדקה לא היו פוסקים, רק נגעו בהלכה ככל תלמיד חכם.
הגרב"צ אבא שאול שנחת לפסיקה, הקדיש את רוב כוחו לשיעורי הגמרא בישיבה. בהלכה התעסק רק בימי שישי.
תם מה הוא אומר כתב:מאימתי (כלומר, איזה שנה) מכתב הגר"ע יוסף הנ"ל על הגרב"צ אבא שאול הנ"ל
כדכד כתב:נהר שלום כתב:תם מה הוא אומר כתב:[size=85]
כנגדו קמו רבים מגדולי הספרדים,.... הרב משאש ועוד ועוד,
הגר"י מאמן ע"פ הידוע לי דווקא היה קרוב בדרכו מאד לשיטת הגרע"י, והיה נחלק רבות על הגר"ש משאש ומחזק את דברי הגרע"י.
הגר"ש משאש אף כתב שקבלנו הוראות מרן הגרע"י, אולם חלק עליו בעיקר בנושא המנהגים.
הרב משאש חלוק על הרב עובדיה בהרבה הלכות ולא רק במנהגים. המחלוקת במנהגים היא מחלוקת עקרונית האם פוסקים לפי מרן גם בקהילות שנהגו אחרת, אבל יש הרבה גופי הלכות שהם חלוקים בהם, אלא שמסיבות שונות המחלוקת הזו באה לידי ביטוי רק בביחת המדרש אבל היו נוהגים כידידים (גם ע"פ הספר אורה של ירושלים על הרב משאש).
תם מה הוא אומר כתב:הרב נהר שלום, אם אני יגדיר באוצה"ח חיפוש רק על ספרי שו"ת מקובלים (של החיד"א, ראשונים, ופוסקים ספרדים ידועים), אז כל אחד יכול להיות פוסק ע"פ חיפוש באוצה"ח, מנין הדעות, והנה הוראה יוצאה?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 105 אורחים