אשמח למקורות על העניין הזה, במבואר בגמ' יבמות ח' א', דאם יש אפשרות להקיש לקולא ולחומרא מקשינן לחומרא.
ובזכרוני שדנים בזה האם זה מתורת ספק או מתורת ודאי.
כמדומני שיש בזה בספר אתוון דאורייתא, ובאחד מספריו של בעל הפמ"ג.
וכמובן שהפשטות הוא, ששורש הדבר בנוי על הסברה שיש להחמיר בספק, רק מכיון שלא מסתבר שהתורה תשאיר דין בספק ללא הכרעה, אז זה גופא סיבה להבין שזה בתורת ודאי הא דלחומרא מקשינן.
וכמובן שיש לדון בזה מצד מחלוקת הראשונים בספיקא דאורייתא לחומרא.
ומה שהתעוררתי לענין, זה מדברי התוס'[שבועות כ' ב'] בדברי הגמ' שזכור ושמור, שנשים חייבת בקידוש היום דבר תורה, ושואל תוס' למה שלא נקיש איפכא, שכל שאינו בזכור אינו בשמור, ותירוץ אחד מתרץ מצד שלחומרא מקשינן, ואם נימא שזה בתורת ספק, וכי נימא שאשה חייבת בקידוש רק בגדר ספק. ואם כן, אז אשה לא תוכל להוציא איש בקידוש. ועוד הרי לפי זה גם חיובה במלאכות שבת זה בספק, וכי אשה שחללה שבת בשוגג לא תביא קרבן, בוודאי שאינו כן, ולכאורה מזה ראיה שזה בגדר וודאי.
לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן
-
ר_חיים_הקטן
- הודעות: 2134
- הצטרף: ו' ספטמבר 23, 2011 1:56 pm
- מיקום: ביתר עילית (שכונת הרב שך)
- שם מלא: הק' ראובן חיים קליין
- יצירת קשר:
מי מחובר
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 585 אורחים