הודעהעל ידי אור החכמה » ד' ינואר 30, 2019 2:20 pm
אלה דברי מו"א הגרי"ח סופר שליט"א בענין הנ"ל מכת"י (לא נדפס עדיין בספריו)
בענין ויסר מעלי רק את המות הזה האמור במכת ארבה
שמות (י' י"ג): "ויט משה את מטהו על ארץ מצרים, וה' נהג רוח קדים בארץ כל היום ההוא וכל הלילה, הבקר היה ורוח הקדים נשא את הארבה: ויעל הארבה על כל ארץ מצרים וינח בכל גבול מצרים, כבד מאד לפניו לא היה כן ארבה כמהו ואחריו לא יהיה כן: ויכס את עין כל הארץ ותחשך הארץ ויאכל את כל עשב הארץ ואת כל פרי העץ אשר הותיר הברד ולא נותר כל ירק בעץ ובעשב השדה בכל ארץ מצרים: וימהר פרעה לקרא למשה ולאהרן ויאמר חטאתי לה' אלהיכם ולכם: ועתה שא נא חטאתי אך הפעם והעתירו לה' אלהיכם ויסר מעלי רק את המות הזה".
ונשאלה השאלה מה היה נורא כל כך במכת הארבה, שאינם אלא חגבים בעלמא, עד שפרעה קרא ואמר על מכה זו ויסר מעלי "רק את המות" הזה, מה מיתה היתה במכת הארבה.
וראיתי לרבינו בעל הטורים ז"ל שם שכה כתב: "ויסר שלוש במסורה, ויסר מעלי רק את המות הזה. ויסר הצפרדעים (לעיל ח' ד'), ויסר מעלינו את הנחש (במדבר כ"א ז'),מלמד שעם הצפרדע ועם הארבה היו "נחשים" והיו ממיתים בהם, ועל כן אמר ויסר מעלי רק את המות הזה".
והוא חידוש פלא שבד בבד עם הארבה באו גם נחשים, והם הם היו אלו שהמיתו למצרים, ובעניותי הנה מלבד שנעלם ממני אם יש מקור לזה בדברות חז"ל שעם הארבה באו גם נחשים, עוד בה שלכאורה יש להבין דאם כך העיקר פוטר את הטפל, ודי היה בנחשים שיהרגו למצרים וארבה למה לי, ויהודה ועוד לקרא למה לי, ודוחק לומר דאין הכי נמי, והארבה בא רק לאכול ליבול מצרים, דהא סגי בנחשים גרידא שיהרגו למצרים ותו לא נפקא מינה אם נשאר היבול, וי"ל.
ובס"ד אמרתי אני עני שיובן היטב עם מה שמצאתי במדרש הגדול שמות שם (י"ז דף קנ"ו): "ויסר מעלי רק את המות הזה, למה נאמר בארבה רק את המות הזה, מפני שאפשר לנו לומר שהארבה אינה ממיתה, פרסמה הכתוב שהיא ממיתה כשאר כל המכות. דבר אחר רק את המות הזה שרוקו ממית דאמר רבי נחמיה ארבעה עשר דברים נאמרו בארבה פיו סתום שאלמלא פיו סתום אין כל בריה יכולה לעמור לפניו. רוקו ממית ומיבש שנאמר ויסר מעלי רק את המות הזה. שניו שיני ברזל. קרניו דומות לקרני השור. כפיו דומות לכף האריה. עיניו דומות לסלעם. כנפיו דומות לכנפי נשר. צוארו דומה לצואר הסוס. לבו דומה ללב האדם. גבו דומה לגב הנחש. ירכותיו דומות לירכתי גמל. שוקיו דומין למסר. לבושו דומה לסרק. כתוב ח' על לבו מפני שהוא חילו של מקום שנאמר חילי הגדול אשר שלחתי בכם". ובהגהות שם ציין מקור הדברים ע"ש. [ובהגהות שם כתב גם בענין שרבי נחמיה פתח בארבעה עשר דברים, אבל בפרטן אי אתה מוצא אלא שלשה עשר ע"ש, וגם יש לי להבין מהו זה שאמר "פיו סתום" ואם כך הוא איך הארבה אוכל היבול, וגם איך רוקו ממית אחר שפיו סתום, ועיין].
ולמבואר בדברי חז"ל מובן היטב היטב מהו ויסר מעלי רק את המות הזה, שאכן ארבה זה לא היה כשאר הארבה בעלמא שהם חגבים גרידא, אלא היה מין מפלצת מעופפת, עניש וקטיל ורוקו ממית וכו' וכנ"ל. [ונ"ל שרז"ל דרשו "רק" את המות רק מלשון "רוק", וכן ראיתי שהסביר בהגהות שם].
עוד תראה בספר והזהיר (פרשת בא דף ג') שכתוב שם: "היה הארבה הזה אוכל ולא נאכל, והיה נופל על פני המצרי ואוכל ומנקר את עיניו", והובא במדרש לקח טוב שם (פ"י סי"ד), וכן במדרש הגדול שם (י' ד' דף קנ"א) ע"ש.
ולפי שיטה זו בדברי רז"ל יש לומר דאין הכי נמי הארבה לא היה הורג ממש למצרי, אבל מכל מקום היה אוכל ומנקר עיניו, ואנן קיימא לן סומא חשוב כמת (נדרים ס"ד ב'), ולכן שפיר אמר פרעה ויסר מעלי רק את "המות" הזה ודוק. [ולכאורה מדברי רבותינו המובאים במדרש הגדול וממה שכתב בספר והזהיר יוצא דלית להו החידוש שכתב בעל הטורים שהארבה לא היה ממית אלא רק הנחשים שבאו עמו היו הממיתים למצרים, והם סוברים דאכן הארבה עצמו היה ממית, או מעוור למצרים, ואין צריך לנחשים, דוק ועיין].
וראיתי בס"ד כי לשון התורה הכתובה "ויסר מעלי רק את המות הזה", עולה בגימטריא "שהיה הארבה מנקר ומוציא עיני מצרים", וכלשון תורה שבעל פה ודוק היטב.
ואמרתי לצאת ולראות עוד בדברי רבותינו המפרשים ע"ה עיני העדה מה כתבו בענין זה, ולתועלת המעיינים הנני להביא מדברות קדשם ז"ל.
בפירוש רבינו אברהם בן הרמב"ם ז"ל שם כתב: "רק את המות הזה, טעמו בזה שמכה זו היא מות כי היא איבדה את יסוד החיים כלומר את הצומח".
וכזאת ראיתי לרבינו בחיי ז"ל בפירושו לתורה שם: "רק את המות הזה, לימדך שהיו בני אדם מתים במכת הארבה כשם שהיו מתים במכת הברד, ואולי היה הארבה מסמא את עיניהם כענין הצירעה בזמן יהושע. או יאמר את המות הזה לפי שכל פירות האדמה נשתדפו בברד, ואחר כך בא הארבה לכלות מה שהשאיר הברד, ואחר שתי מכות אלה לא נשתיירה מחיה לבני אדם בארץ, והנה זה להם מות".
ובפירושו הראשון של רבינו בחיי ז"ל שהיה הארבה מסמא את עיני המצרים, זכה לדברי רז"ל הנ"ל, וכזאת ראיתי לרבותינו בעלי התוספות מהדורת "מושב זקנים" שם: "ויסר מעלי רק את המות הזה. קצת קשה למה אמר הכא המות יותר ממכת צפרדעים שהיו נכנסים במיעיהם ומקרקרים ואותו הוא מות יותר מהארבה, ויש לומר לפי הפירוש שמפרשים שהארבה היו אוכלים פניהם ומנקרים עיניהם זהו מות, ניחא", ובודאי לדברי מדרש לקח טוב דלעיל נתכוונו.
וכך ראיתי שכתב בספר שפתי כהן שם: "וימהר פרעה לקרוא למשה ולאהרן, מהו המהירות, אם היה קודם שיאכל הכל - טוב היה למהר, אבל אחר שהארבה אכל הכל שנאמר ויאכל את כל עשב הארץ ואת כל פרי העץ ולא נותר כל ירק בעץ ובעשב השדה, אם כן המהירות למה. שמעתי לפי שאמר לו משה ומלאו בתיך ובתי כל עבדיך כשראה שלא נותר כל ירק בעץ ובעשב השדה, אמר עתה יכנסו לבתינו ויאכלו עינינו, ולזה ירא מהם, ואמר שא נא חטאתי והעתירו ויסר מעלי, מעלי ממש, שלא יבואו עלי וימיתוני מיתה משונה כזו, לזה אמר רק את המות הזה".
ומה שכתב רבינו בחיי ז"ל בפירושו השני שעל ידי הארבה לא נשתיירה מחיה לפני האדם, זה כדברי רבינו אברהם בן הרמב"ם ז"ל וכנ"ל, וכך ראיתי שפירש רבינו רבי יצחק אברבנאל ז"ל שם כתב: "והיתה שאלתו ובקשתו [של פרעה] לנגד משה שיעתיר אל ה' שיסיר מעליו רק את המות הזה. שקרא את הארבה מות, לפי שהיה קשה עליו כמות, וגם שהיה מביא עליו שנת בצורת שהיא מות באמת", הרי בפירושו שני כתב כדברי המפרשים הנ"ל. [ומה שכתב "לפי שהיה קשה עליו כמות", איני מבין היטב, ואטו מכת דם וצפרדע וכו' לא היו קשות על פרעה כמוות, ומה נשנתה הארבה מהם, וי"ל].
ולגאון מלבי"ם ז"ל שם ראיתי שכתב: "ויסר מעלי רק את המות, הזה רצונו לומר שכבר השחית הכל, ולא נשאר להסיר רק את המות שיסובב על ידו כשימלא את הבתים על ידי צחנתו". הרי שכתב טעם חדש מה מיתה שייכת לבוא על ידי הארבה ואמר שהמות יסובב מהארבה על ידי "צחנתו", כנ"ל, ויש להבין מדוע נקט טעם חדש ולא כדברי שאר המפרשים שהמיתה תוסבב מהארבה כי אכל ולא השאיר מחיה לאכול וכנ"ל.