שופר כיון דלזכרון הוא כבפנים דמי – מה הפשט?

[תולעת ספרים07]

גמ' ר"ה כ"ו עמוד א עולא אמר היינו טעמא דרבנן וכו' דאמר רב חסדא מפני מה אין כהן גדול נכנס בבגדי זהב וכו' לפי שאין קטיגור נעשה סניגור וכו' שופר נמי מבחוץ הוא, כיון דלזכרון הוא כבפנים דמי.
והדברים תמוהים לכאו' מדוע שופר לזכרון הוא שהרי לא אמרו בשום מקום שתוקעים שופר משום זכרון והדברים הוזכרו אלא בגמ' לעיל ט"ז עמוד א' אמר רבי אבהו למה תוקין בשופר של איל אמר הקדוש ברוך הוא כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם וכו' ורבי אבהו שם חולק על דברי התנאים האלו שמתירים גם בשל איל וגם בשל יעל והוא מבואר שם בתוס' ד"ה בשופר של איל.
וצ"ע
עוד קשיא הייתכן לפרש בזה משום אין קטיגור נעשה סניגור וכו' והרי אין קטיגור הכוונה בזה שלא יתכן לרצות את הקב"ה בדבר המזכיר את העבירה, ומה כל זה קשור שכיון שלזכרון הוא - ולכאו' מדוע שלא נאמר כן כלפי כל קרבן שבא לכפר.
ועי"ש רש"י ד"ה כיון בזה"ל כיון לדזכרון קא אתי כבגדי כהן גדול שלפנים דמי.
וצע"ק
אשמח לשמוע פשט דברי הגמ' מחכמי ורבני הפורום.

[יוסףחיים]

גמ' ר"ה כ"ו עמוד א עולא אמר היינו טעמא דרבנן וכו' דאמר רב חסדא מפני מה אין כהן גדול נכנס בבגדי זהב וכו' לפי שאין קטיגור נעשה סניגור וכו' שופר נמי מבחוץ הוא, כיון דלזכרון הוא כבפנים דמי.
והדברים תמוהים לכאו' מדוע שופר לזכרון הוא שהרי לא אמרו בשום מקום שתוקעים שופר משום זכרון והדברים הוזכרו אלא בגמ' לעיל ט"ז עמוד א' אמר רבי אבהו למה תוקין בשופר של איל אמר הקדוש ברוך הוא כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם וכו' ורבי אבהו שם חולק על דברי התנאים האלו שמתירים גם בשל איל וגם בשל יעל והוא מבואר שם בתוס' ד"ה בשופר של איל.
וצ"ע
עוד קשיא הייתכן לפרש בזה משום אין קטיגור נעשה סניגור וכו' והרי אין קטיגור הכוונה בזה שלא יתכן לרצות את הקב"ה בדבר המזכיר את העבירה, ומה כל זה קשור שכיון שלזכרון הוא - ולכאו' מדוע שלא נאמר כן כלפי כל קרבן שבא לכפר.
ועי"ש רש"י ד"ה כיון בזה"ל כיון לדזכרון קא אתי כבגדי כהן גדול שלפנים דמי.
וצע"ק
אשמח לשמוע פשט דברי הגמ' מחכמי ורבני הפורום.

א. שכח מקרא מפורש "זכרון תרועה", ובנוסח התפילה "יום הזכרון". הגמ' רק דנה מה השופר מזכיר, והיא מוסיפה שמלבד מה שהיא מזכירה את התוקעים לפני ה', היא גם מזכירה את עקדת יצחק.
ב. מאחר שרוצים להזכר לפני ה' לטוב, לכן אין עושים עבודה בדבר שיכול לעורר קטרוג. כמובן שזה נוגע רק לקרבן שבא עבור כל ישראל ובשליחותם, ורק ביום דין, אבל בסתם אין מקפידין על סנגור (כי אין צורך בו, שרק במקום מקטרג צריך להזהר), ממילא יובן שאם הקול הוא קול קרן, הרי הוא מעורר קטרוג של חטא העגל, שכבר נאמר בו ביום פקדתי ופקדתי.
מעתה מובן שפיר שיטתם שאין לתקוע בשל פר כיון שהקול בא לפני ה' מקום הזכרון, ואין קטגור נעשה סנגור, שהשופר של הפר מעורר קטרוג תחת סנגוריא.

[תולעת ספרים07]

גמ' ר"ה כ"ו עמוד א עולא אמר היינו טעמא דרבנן וכו' דאמר רב חסדא מפני מה אין כהן גדול נכנס בבגדי זהב וכו' לפי שאין קטיגור נעשה סניגור וכו' שופר נמי מבחוץ הוא, כיון דלזכרון הוא כבפנים דמי.
והדברים תמוהים לכאו' מדוע שופר לזכרון הוא שהרי לא אמרו בשום מקום שתוקעים שופר משום זכרון והדברים הוזכרו אלא בגמ' לעיל ט"ז עמוד א' אמר רבי אבהו למה תוקין בשופר של איל אמר הקדוש ברוך הוא כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם וכו' ורבי אבהו שם חולק על דברי התנאים האלו שמתירים גם בשל איל וגם בשל יעל והוא מבואר שם בתוס' ד"ה בשופר של איל.
וצ"ע
עוד קשיא הייתכן לפרש בזה משום אין קטיגור נעשה סניגור וכו' והרי אין קטיגור הכוונה בזה שלא יתכן לרצות את הקב"ה בדבר המזכיר את העבירה, ומה כל זה קשור שכיון שלזכרון הוא - ולכאו' מדוע שלא נאמר כן כלפי כל קרבן שבא לכפר.
ועי"ש רש"י ד"ה כיון בזה"ל כיון לדזכרון קא אתי כבגדי כהן גדול שלפנים דמי.
וצע"ק
אשמח לשמוע פשט דברי הגמ' מחכמי ורבני הפורום.

א. שכח מקרא מפורש "זכרון תרועה", ובנוסח התפילה "יום הזכרון". הגמ' רק דנה מה השופר מזכיר, והיא מוסיפה שמלבד מה שהיא מזכירה את התוקעים לפני ה', היא גם מזכירה את עקדת יצחק.
ב. מאחר שרוצים להזכר לפני ה' לטוב, לכן אין עושים עבודה בדבר שיכול לעורר קטרוג. כמובן שזה נוגע רק לקרבן שבא עבור כל ישראל ובשליחותם, ורק ביום דין, אבל בסתם אין מקפידין על סנגור (כי אין צורך בו, שרק במקום מקטרג צריך להזהר), ממילא יובן שאם הקול הוא קול קרן, הרי הוא מעורר קטרוג של חטא העגל, שכבר נאמר בו ביום פקדתי ופקדתי.
מעתה מובן שפיר שיטתם שאין לתקוע בשל פר כיון שהקול בא לפני ה' מקום הזכרון, ואין קטגור נעשה סנגור, שהשופר של הפר מעורר קטרוג תחת סנגוריא.

נו באמת?!?!

[תולעת ספרים07]

יוסףחיים
סליחה שהייתי קצר רוח בשעות הקטנות של הלילה.
אך הדבר פשוט הוא שזכרון לפני השם אינו מין אוקוס פוקוס כזה.
הזכרון לפני השם נעשה על ידי שעושים משהו מעקידת יצחק ואז מזכירים לפניו את המעשה ההיא של עקידת יצחק וראה למשל בתוס' כ"ו עמוד א ד"ה כיון דלזכרון וכו' שהקשו והרי גם האפוד והחושן לזכרון באו שכותבים עליהם את שמות השבטים כדי שיזכר לפניו מעשי השבטים.
הוא הדין אצל שופר עלינו לתקוע בשופר של אייל כדי להזכיר לו כביכול מעשה עקידת יצחק.
וזכרון לפני השם אינו איזה פטנט של עצם התקיעת שופר.
וברור הדבר שהת"ק שסובר שניתן לתקוע בשופר של אייל ושל יעל אין השופר עושה כל זכרון לפני השם, ובכל אופן גם לדבריך מדוע השופר אמור להזכיר לפניו דברים טובים שעשינו, ומדוע שלא יזכיר את ההיפך חלילה.
ולשאר הדברים שכתבת, לא לזה הייתה כוונתי, ואין זה פשט פשוט ואינו צריך לפנים.

[יוסףחיים]

תולעת ספרים הנכבד
אינני מבין, התורה במפורש כותבת שר"ה הוא יום זכרון, זכרון אין פירושו לטוב ולא למוטב, אלא שנזכרים לפניו, במילים אחרות ספרי חיים וכו' פתוחים לפניו.
הזכרון בשופר הוא לטוב, הוא רק משום שהתורה צוותה שצורת הזכרון - שנזכיר את עצמנו לפניו תהיה בשופר, וכך יזכור אותנו לטוב, וכמאמר הגמ' אמרו מלכויות וכו' ובמה - בשופר.
הנידון של התנאים הוא, האם יש גם משמעות לכפי שבו תוקעים, האם תוקעים באיל להזכיר גם עקדת יצחק, או שתקיעה בכל מה דשמיה שופר.
להשלמת הדברים, אציין לך, כי כיו"ב האמור בחצוצרות ונזכרתם לפני ה', זהו בעצם משום שהתורה צוותה להשמיע קולנו באופן זה, ממילא אנו נזכרים לפני ה' לטובה - באופן הזה בלבד.
מעתה תבין, שאין תקיעת שופר "פטנט", אלא צורה שהקב"ה צוה להזכר בצורה זו.
ולמימר שלשאר התנאים אין בתקיעת שופר זכירה כל דהו, זה תמוה מאד, מאחר שהתורה וחכמי התורה שבע"פ, כולם מבארים שהשופר ענינו זכרון, "זכרון תרועה", וכן כל דברי התנאים בגמ' ר"ה ובספרא בפ' אמור. צא ולמד.

ברצוני להוסיף נקודה לחידוד הענין. כשהתורה מצוה על אדם פרטי לעשות משהו, אזי שהענין הראשון הוא השייכות לאדם העושה, וכשהתורה מבארת שהוא לזכרון, מובן שהדבר נוגע למקיים המצוה עצמו. גם אם יש בכך תועלת בהזכרת עקדת יצחק, זה כבר שלב ב' בזכרון, אבל ודאי לא השלב הראשון.

[תולעת ספרים07]

וכבר הובא באשכול אחר בשם הגרי"ד בוסטון דלזכרון וכבפנים דמי, הכוונה בזה, שהוא עניין של תפלה.

[כותב]

וע"ע בספר ארץ צבי עה"ת [להגאון מקוזיגלוב זצ"ל] (סו"פ כי תבא) שהביא דברי הריטב"א (שם ד"ה שאין) דהאי שופר כיון דלזכרון אתי, ולהכניס תפלתן של ישראל לפני ולפנים, כלפנים דמי, ולכן אסור להשתמש בקרן של פרה, דאין קטיגור נעשה סניגור, וביאר פנימיות דבריו, יעו"ש.