ברזילי כתב:נודעת בשערים דעת הגר"ח שיש להקדים נטילת אתרוג הדור אך ספק פסול לאתרוג כשר שאיננו הדור, לפי שאם יצא בכשר יד"ח שוב לא יוכל לקיים הידור מצוה (וכעין זה כבר בביה"ל בענין ציצין שאינן מעכבין, אבל יש לחלק שבהסרת הציצין לבדה אין מעשה מצוה שלם), ודנו בזה חכמי הדורות שאחריו.
והנה, ממנהג כל ישראל בתק"ש יש להוכיח לכאורה כנגד חידושו זה של הגר"ח, לפחות אליבא דר"ת. בתקיעות דמיושב אנו מקדימים לתקוע תשר"ת, ורק אחר כך מוסיפים תש"ת ותר"ת. לשיטת ר"ת, אף שיש ספקא דדינא אם לכתחילה יש לעשות תשר"ת, תש"ת או תר"ת, מ"מ הפסק בין הקולות אינו פוסל בדיעבד (ולכן לשיטתו תוקעים רק תשר"ת במזו"ש). נמצא שבתקיעת תשר"ת יוצאים יד"ח בדיעבד גם אם האמת היא שיש לתקוע תש"ת או תר"ת, ואם כן תשר"ת הוא ממש כאותו אתרוג הכשר לכו"ע אך אינו הדור לכל השיטות. לסברת הגר"ח קשה אם כן, מה טעם להוסיף ולתקוע תש"ת תר"ת אחרי שכבר יצא ידי חובתו, ולמה לא תקנו לכתחילה להקדים אותם הסדרים לתשר"ת.
הערה זו אינה חדשה - בלקט-יושר (עמוד רצב במהדורת הרב כנרתי) מביא שהקשה רבו התה"ד מדוע לא מאחרים את תשר"ת מן הטעם הזה, אך איננו זוכר התירוץ. מ"מ בהמשך דבריו מפורש שאפשר להוסיף ולתקוע כדי לקיים מצוה לכתחילה, גם אם כבר יצא בדיעבד, ולכאורה זה מפורש דלא כהנחה שהניח בקושייתו (שא"א לקיים הידור אחר שיצא יד"ח), ואולי זה גופא היה התירוץ, שההנחה איננה נכונה. מעבר לנידון עצמו, קצת הופתעתי למצוא כיוון מחשבה כזה אצל הראשונים.
אמת שמה שכתבתי "מה טעם להוסיף ולתקוע תש"ת תר"ת אחרי שכבר יצא ידי חובתו" הוא שלא בדקדוק, כי אולי י"ל שמחוייב להוסיף ולתקוע מתקנת ר' אבהו (תלוי איך נפרש גדר התקנה), והשאלה צריכה להיות למה להקדים תשר"ת.כהן כתב:לכאו' אין כונת התה"ד לשאול שאין בתקיעות הנוספות טעם כלל אלא שודאי עדיף לסדר שיצא יד"ח באופן המובחר ולא שיצא בדיעבד שלכאו' אחרי שכבר תקעו תשר"ת אין מה שיחייב להמשיך לתקוע [רק תקנ"ח ]
ובעיקר שאלת התרוה"ד יתכן שהעדיפו להקדים תשר"ת שבודאי יוצא יד"ח בכדי להסמיך את התקיעה הכשרה לברכה [וכבר עמדו בזה למה אין כאן ספק הפסק]
הסברה יפה, אבל נדמה לי שזו הכרעת הגר"א וייס (שמעתי ממנו שיעור על זה, אני כבר לא זוכר מה בדיוק, אגרא דפירקא ריהטא) ולא פירוש דברי הגר"ח. וראה עוד לשון החלקת-יואב "דאחר שאדם יצא ידי חובתו בהכשר אף שלא הי' מן המובחר מ"מ אי אפשר לתקן זה בעשותו עוד פעם כיון שכבר יצא ומה יתקן".כהן כתב:ולענין שאלתך יש מקום לומר דגם הגר"ח לא דיבר רק בהידור של נוי שאין בו תוספת מעלה בעצם המצוה ורק שהגברא צריך לקיים את המצוה בדבר נאה וכיון שהוא קיים מצותו בדבר לא נאה אין כבר ענין שיקח שוב דהרי לעולם ישאר הדבר שאת חובתו קיים בדבר שאינו נאה משא"כ בהידור שהוא מעלה בעצם וכמו בתקיעה בלא הפסק שנראה שזהו מעליותא בעצם צורת התקיעה ודאי שאם קיים באופן חסר יש מקום לשוב ולהוסיף תקיעה מעליא [וע"ד זה שמעתי מהגר"א וייס]
יש"כ, ז"ל הלק"י - וק' להגאון זצ"ל למה אנו תוקעין קשר"ק בתחלה, מעתה אנן יוצאין לר"ת כל הספיקות היה לנו לתקוע [קש"ק וקר"ק] קודם? והתירוץ איני זוכר.ברזילי כתב:הערה זו אינה חדשה - בלקט-יושר (עמוד רצב במהדורת הרב כנרתי) מביא שהקשה רבו התה"ד מדוע לא מאחרים את תשר"ת מן הטעם הזה, אך איננו זוכר התירוץ. מ"מ בהמשך דבריו מפורש שאפשר להוסיף ולתקוע כדי לקיים מצוה לכתחילה, גם אם כבר יצא בדיעבד, ולכאורה זה מפורש דלא כהנחה שהניח בקושייתו (שא"א לקיים הידור אחר שיצא יד"ח), ואולי זה גופא היה התירוץ, שההנחה איננה נכונה. מעבר לנידון עצמו, קצת הופתעתי למצוא כיוון מחשבה כזה אצל הראשונים.
עושה חדשות כתב:(וכבר העירו על קריאת הפסוק האחרון ע"י הש"ץ אחרי שכבר קראוהו כולם).
החושב כתב:בעניין קריאת המגילה. המקומות המסופקים קוראים בשני ימים. ומברכים בי"ד, משום שבי"ד גם בן כרך יוצא בדיעבד (הכל מבואר במשנה ברורה).
ומעתה, מה לו לקרוא שוב בט"ו.
אלא משמע שכן שייך הידור אחרי שיצא ידי חובה.
- - - הדברים מטין טפי דיש לכוין בתפלה למ"ע דקידוש, ואע"ג דקושטא הוא דעל היין הוי הידור במצוה דאוריתא, י"ל דאף כשחוזר ומקדש מקיים מצות הידור, דקידוש בדברים יש בו ענין של המרבה משובח, ולכך שייך בו הוספת ההידור גם לאחר שכבר יצא יד"ח, [ובעיקר הדבר שכתב בבית הלוי ח"ב סי' מ"ז דלא שייך הידור לאחר קיום המצוה, נראה דלאו בכל המצוות הדבר כן, והכותב ס"ת שאינה מהודרת אם חוזר ומהדרה או כותב אחרת בהידור ודאי מקיים מצות הידור, וכן נראה במילה שהזכיר ז"ל שם, [אף שיש לחלק דס"ת שאני שיכול למכור הראשונה ואז מתחייב בשני' מ"מ נראה דאף במילה כן], והדבר נידון פרטי בכל מצוה ומצוה, ובתקיעות מקדמינן בנשימה אחת לדעת הב"י בסי' תק"צ אע"ג דב' נשימות הוי הידור עי' בב"י שם, ועי' חו"ב ר"ה ל"ד סק"א, וכ"מ פסחים קט"ו א' דעבדינן זכר למקדש כהלל, אע"ג דגם להלל יצא אם אכלן בפ"ע, וא"כ בזמן הבית אם קדם לאכלן כ"א בפ"ע אין לדעת הבית הלוי שום מקום לחזור ולאכלן כאחד, ואין טעם לעשות בזה"ז זכר בכה"ג שאין לנהוג כן בזמן הבית, אלא ודאי גם בזמן הבית יש ענין לחזור ולאכלן כאחד], א"נ - - -
בר ישראל כתב:(ואכן שמעתי שמנהג הגר"ץ שכטר לא לקרות פסוק האחרון קודם הבע"ק מהאי טעמא)
בר ישראל כתב:לכא' גם אפשר להקשות ע"ז ממנהג ישראל בקרי"מ שכל הציבור אומרים פסוק האחרון של המגילה קודם הבעל קורא (ואע"פ שאינם קוראים מתוך מגילה כשרה) - כי הלא דין הוא שאם קרא פחות מחצי המגילה בע"פ יצא בדיעבד - אע"פ שבודאי הוה הידור מצוה לשמוע כולו מתוך הכתב - כך שכשהבעל קורא חוזר וקורא פסוק האחרון כל הקהל כבר יצאו ידי חובתם בדיעבד, ולכאורה לשיטת הביה"ל אין תועלת בחזרתו (ואכן שמעתי שמנהג הגר"ץ שכטר לא לקרות פסוק האחרון קודם הבע"ק מהאי טעמא).
עושה חדשות כתב:כמדומני כבר עסקו כאן בעבר (וכעת ל"מ) שאפילו לד' הגר"ח שא"א להוסיף הידור אחר סיום המצוה, מ"מ קודם הסיום והיציאה יד"ח, אפשר לתקן ולהוסיף הידור בחלקי המצוה.
(ראיה לדבר, מנהג הבריסקערס לתקן בקרי"ש אחרי כל תיבה ותיבה, ולכאו' באים רק להוסיף הידור, אבל כבר יצאו יד"ח באמירת אותה תיבה, ואעפ"כ כיון שלא הושלמה כל הקריאה אפשר לחזור ולהדר).
בר ישראל כתב:לכא' גם אפשר להקשות ע"ז ממנהג ישראל בקרי"מ שכל הציבור אומרים פסוק האחרון של המגילה קודם הבעל קורא (ואע"פ שאינם קוראים מתוך מגילה כשרה) - כי הלא דין הוא שאם קרא פחות מחצי המגילה בע"פ יצא בדיעבד - אע"פ שבודאי הוה הידור מצוה לשמוע כולו מתוך הכתב - כך שכשהבעל קורא חוזר וקורא פסוק האחרון כל הקהל כבר יצאו ידי חובתם בדיעבד, ולכאורה לשיטת הביה"ל אין תועלת בחזרתו (ואכן שמעתי שמנהג הגר"ץ שכטר לא לקרות פסוק האחרון קודם הבע"ק מהאי טעמא).
לבי במערב כתב:בר ישראל כתב:לכא' גם אפשר להקשות ע"ז ממנהג ישראל בקרי"מ שכל הציבור אומרים פסוק האחרון של המגילה קודם הבעל קורא (ואע"פ שאינם קוראים מתוך מגילה כשרה) - כי הלא דין הוא שאם קרא פחות מחצי המגילה בע"פ יצא בדיעבד - אע"פ שבודאי הוה הידור מצוה לשמוע כולו מתוך הכתב - כך שכשהבעל קורא חוזר וקורא פסוק האחרון כל הקהל כבר יצאו ידי חובתם בדיעבד, ולכאורה לשיטת הביה"ל אין תועלת בחזרתו (ואכן שמעתי שמנהג הגר"ץ שכטר לא לקרות פסוק האחרון קודם הבע"ק מהאי טעמא).
ואותם הנוהגים להחזיק לפניהם מגילה כשרה אין להם בית מיחוש כלל בזה, כפשוט.
אוהב עמו כתב:אותה שאלה לכאורה תהיה בקריאת ב' פעמים זכר זכר בז' בצירי וסגול בפרשת זכור, שהרי קרא ולא דקדק באותיותיה יצא.
אוצר החכמה כתב:אם קוראים באמצע הפסוק את המילה פעמיים זה סתם כך לא מהודר.
לבי במערב כתב:אוצר החכמה כתב:אם קוראים באמצע הפסוק את המילה פעמיים זה סתם כך לא מהודר.
אבל כך נהוג עלמא, כמדומה.
עושה חדשות כתב:ענין מקביל, זכורני שיש בקדמונים שכתבו שאם קידש אשה ע"י שליח יחזור אח"כ ויקדשנה בעצמו משום דמצוה בו יותר מבשלוחו. ויש דבר דומה גם בדיני חליצה. והשאלה היא שאחרי הקידושין מה שייך להוסיף עוד, (וגם בלי סברת הגר"ח בעלמא, כאן זה פשיטא). היכן עסקו בזה?
שוב כתב לי אחד החכמים כאן בהודעה פרטית;
מחזור ויטרי ת"ע כת' את זה על שליח.
בריב"ש (אולי לבוש?) כת' שאם קידש בלא ברכות אירוסין יחזור ויקדש ויברך, וכרגע אינני זוכר את מקומו.
עושה חדשות כתב:ענין מקביל, זכורני שיש בקדמונים שכתבו שאם קידש אשה ע"י שליח יחזור אח"כ ויקדשנה בעצמו משום דמצוה בו יותר מבשלוחו. ויש דבר דומה גם בדיני חליצה. והשאלה היא שאחרי הקידושין מה שייך להוסיף עוד, (וגם בלי סברת הגר"ח בעלמא, כאן זה פשיטא). היכן עסקו בזה?
עושה חדשות כתב:ענין מקביל, זכורני שיש בקדמונים שכתבו שאם קידש אשה ע"י שליח יחזור אח"כ ויקדשנה בעצמו משום דמצוה בו יותר מבשלוחו. ויש דבר דומה גם בדיני חליצה. והשאלה היא שאחרי הקידושין מה שייך להוסיף עוד, (וגם בלי סברת הגר"ח בעלמא, כאן זה פשיטא). היכן עסקו בזה?
שוב כתב לי אחד החכמים כאן בהודעה פרטית;
מחזור ויטרי ת"ע כת' את זה על שליח.
בריב"ש (אולי לבוש?) כת' שאם קידש בלא ברכות אירוסין יחזור ויקדש ויברך, וכרגע אינני זוכר את מקומו.
אוצר החכמה כתב:עושה חדשות כתב:ענין מקביל, זכורני שיש בקדמונים שכתבו שאם קידש אשה ע"י שליח יחזור אח"כ ויקדשנה בעצמו משום דמצוה בו יותר מבשלוחו. ויש דבר דומה גם בדיני חליצה. והשאלה היא שאחרי הקידושין מה שייך להוסיף עוד, (וגם בלי סברת הגר"ח בעלמא, כאן זה פשיטא). היכן עסקו בזה?
שוב כתב לי אחד החכמים כאן בהודעה פרטית;
מחזור ויטרי ת"ע כת' את זה על שליח.
בריב"ש (אולי לבוש?) כת' שאם קידש בלא ברכות אירוסין יחזור ויקדש ויברך, וכרגע אינני זוכר את מקומו.
זה לא רק בלי סברת הגר"ח ופשיטא.
על סברת הגר"ח אפשר להתווכח. כאן זה ממש לא מובן הלא אין חלות קידושין באשה המקודשת כבר ומה שייך לעשות מצווה בלא חלות קידושין.
עושה חדשות כתב:אוצר החכמה כתב:עושה חדשות כתב:ענין מקביל, זכורני שיש בקדמונים שכתבו שאם קידש אשה ע"י שליח יחזור אח"כ ויקדשנה בעצמו משום דמצוה בו יותר מבשלוחו. ויש דבר דומה גם בדיני חליצה. והשאלה היא שאחרי הקידושין מה שייך להוסיף עוד, (וגם בלי סברת הגר"ח בעלמא, כאן זה פשיטא). היכן עסקו בזה?
שוב כתב לי אחד החכמים כאן בהודעה פרטית;
מחזור ויטרי ת"ע כת' את זה על שליח.
בריב"ש (אולי לבוש?) כת' שאם קידש בלא ברכות אירוסין יחזור ויקדש ויברך, וכרגע אינני זוכר את מקומו.
זה לא רק בלי סברת הגר"ח ופשיטא.
על סברת הגר"ח אפשר להתווכח. כאן זה ממש לא מובן הלא אין חלות קידושין באשה המקודשת כבר ומה שייך לעשות מצווה בלא חלות קידושין.
באמת צ"ע, אבל כן אי' במחזור ויטרי שם וכן בעוד ספרים דבי רש"י, ובתשב"ץ ח"ב סי' עד, ויש בתש' ממהר"ם מרוטנבורג, הועתק קצת במרדכי, (ומשם הרמ"א בסי' לד והמחבר בסי' לו, אבהע"ז כמובן), והאריך בזה בשו"ת הריב"ש סי' פב וגם קצת בסי' תח, והאחרונים האריכו בזה עוד.
עכ"פ ז"ל הריב"ש בתו"ד שם - ...ומה שאמר לך ה"ר וידאל אפרים ז"ל שהראב"ד ז"ל כתב בהלכותיו שהמקדש ע"י שליח צריך לחזור ולקדש הוא בעצמו בשעת נשואין ממ"ש (בפרק האיש מקדש) מצוה בו יותר מבשלוחו. תמהני פה קדוש כמו הראב"ד ז"ל איך יאמר דבר זה, כי שם לא אמרו אלא כשבא לקדשה בתחלה מצוה בו יותר מבשלוחו אבל אחר שנתקדשה בשלוחו ויש עדי' כאן מה מצו' יש לחזור ולקדש' וכבר היא מקודשת ועומדת, ואין זה כי אם פעל הבטלה ויגיעה לריק דומיא דמאי דמייתי עלה כי הא דרב ספרא מחריך רישא ורבא מלח שיבוטא שאם הי' חרוך או מלוח על ידי אחרי' לא הי' מחריך או מולח שנית. אמת שראיתי בבלנסיא"ה שהיו נוהגין כן ולא מטעם זה אלא שהיו אומרי' שכיון שנהגו לעול' לקדש בשעת הנשואין אם לא יקדש עתה יחשבו שאינה מקודשת שאין הכל יודעין בקדושי השליח. ולא היו מזכירין שם שמים בברכת ארוסין שניים זולתי על היין שטועמים ממנו. גם בברצלונה נהגו כן ע"פ הרב רבינו נסים ז"ל. אבל מורי הרב רבי פרץ הכהן ז"ל היה מלעיג על זה מה תועלת לברך אחר שא"א להזכיר בה שם שמים...
עושה חדשות כתב:יש"כ, ז"ל הלק"י - וק' להגאון זצ"ל למה אנו תוקעין קשר"ק בתחלה, מעתה אנן יוצאין לר"ת כל הספיקות היה לנו לתקוע [קש"ק וקר"ק] קודם? והתירוץ איני זוכר.ברזילי כתב:הערה זו אינה חדשה - בלקט-יושר (עמוד רצב במהדורת הרב כנרתי) מביא שהקשה רבו התה"ד מדוע לא מאחרים את תשר"ת מן הטעם הזה, אך איננו זוכר התירוץ. מ"מ בהמשך דבריו מפורש שאפשר להוסיף ולתקוע כדי לקיים מצוה לכתחילה, גם אם כבר יצא בדיעבד, ולכאורה זה מפורש דלא כהנחה שהניח בקושייתו (שא"א לקיים הידור אחר שיצא יד"ח), ואולי זה גופא היה התירוץ, שההנחה איננה נכונה. מעבר לנידון עצמו, קצת הופתעתי למצוא כיוון מחשבה כזה אצל הראשונים.
אבל צ"ע דהא לעיל מינה כ' שם "שמע תקיעה ולא ידע אם התקיעה מקש"ק או מקר"ק לא יצא", ויל"פ.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 291 אורחים