כתיב בפרשת אמור (ויקרא כג, לב): שַׁבַּ֨ת שַׁבָּת֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם וְעִנִּיתֶ֖ם אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם בְּתִשְׁעָ֤ה לַחֹ֙דֶשׁ֙ בָּעֶ֔רֶב מֵעֶ֣רֶב עַד־עֶ֔רֶב תִּשְׁבְּת֖וּ שַׁבַּתְּכֶֽם.
ביאור נחמד בסדר המקרא 'ועניתם... בתשעה לחודש בערב מערב עד ערב'
בספר פרפראות לתורה (להגרנ"צ פרידמן זצ"ל) מטו בשם הגאון רבי אברהם פרנקל (אולי הוא בעל שו"ת דופקי תשובה) לבאר סדר לשון המקרא בהקדם דברי המגן אברהם (סימן תרכד ס"ק ז) על דברי הרמ"א (סעיף ה), ויש מחמירים לעשות שני ימים י"כ, ויש לזה התרה; ואין לנהוג בחומרא זו, משום דיש לחוש שיבא לידי סכנה (אור זרוע), וז"ל, ושמעתי עוד טעם שלא לעשות שני ימים י"כ דכשעושה יום השני י"כ א"כ מאתמול הוי ערב יוה"כ ואסור להתענות וא"כ היאך יתענה והוי סתרי אהדדי לכן אין לנהוג כך.
ולפי דברי המגן אברהם יש לפרש דברי הכתוב דכיון דכתיב 'ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב', ודרשו חז"ל (ברכות ח, ב), תנא ליה חייא בר רב מדפתי כתיב ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב, וכי בתשעה מתענין, והלא בעשרה מתענין. אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי, ואסור להתענות בערב יוה"כ, ואינו יכול להתענות בו, לכך 'מערב עד ערב תשבתו שבתכם', שאף בגלויות לא תקנו לעשות שני ימים יום הכיפורים משום ספיקא דיומא, אלא רק 'מערב עד ערב'. ע"כ המובא שם.
ויש להוסיף נופך, בדקדוק לשון המקרא 'תשבתו שבתכם', וה"ל למימרת שבת השבת, ומהי ההדגשה שזה שבת שלכם. אלא שכבר חילקו חז"ל (ביצה יז, א) בין שבת דקביעא וקיימא ליום טוב דישראל מקדשי להו, ובחולין (קא, ב) איתא, אמר אביי שבת קביעא וקיימא, יום הכפורים בי דינא דקא קבעי ליה. הרי שיום הכיפורים, אף דאיקרי שבת [שבת שבתון], הוא בגדר שבתכם שנקבע ע"פ בית דין, וא"כ היה מקום לתקן ב' ימים יום הכיפורים משום ספיקא דיומא, ומ"מ 'מערב עד ערב תשבתו שבתכם' ותו לא.