ולכאורה מאחר שביקש יהונתן להודיע לדוד כי שאול מבקש להורגו, מדוע נזקק לסימני החיצים לרמז על כך, ולא אמר לו בפירוש כי חייו בסכנה, הרי משום כך לא היה בזה משום לא תלך רכיל. אמר הגר"א, כי מה שאפשר למעט בלשון הרע צריכים למעט, להקטין האיסור גם במקום שמותר, ואם אפשר ע"י רמז טפי עדיף.
והנה בעיקר השמועה יש להתבונן בכוונת רבינו הגר"א, דלכאורה בגוונא דיונתן ודוד יש כאן חידוש גדול יותר, שכאשר ההיתר לדבר לשה"ר הוא משום שהוא נצרך לתועלת, אזי יש לדון שעד כמה שניתן שלא לדבר לשה"ר אלא רק לרמוז, שוב לא הותר הלשה"ר, והיינו ש'לתועלת' זה לא היתר גורף לדבר לשה"ר, אלא רק כפי התועלת, וזה חידוש הגיוני שההיתר הוא רק כפי התועלת, ולכאורה זה גם בכלל החידוש שענין רמז של לשה"ר זה לא בחומר של דיבור של לשה"ר כלפי ההיתר.
[ועי' בח"ח כלל ג ס"ק ה בבאר מים חיים בהערה לענין לשון הרע ברמז אי היינו רק בכלל אבק לשון הרע, וזו שיטת הרמב"ם, או שהוא איסור תורה כדעת שאר הראשונים, ולפי הרמב"ם מילתא דפשיטא הוא שלא הותר לעבור על לשה"ר גמור במקום שהתועלת תושג ע|"י אבק לשה"ר גרידא, ורבותא טפי אי יש לזה ג"כ דין לשה"ר גמור, דמ"מ כאשר אומר בהדיא חמור טפי].
אולם בגוונא דיונתן ודוד הרי היה כאן היתר של פיקו"נ, וזה כבר סוג אחר של היתר, וגם בזה ביאר הגר"א שצריכים למעט בלשה"ר כל מה שאפשר, להקטין האיסור גם במקום שמותר. ודוק.
ברם, בעצם הראיה יש לדון שיתכן לפרש כמה טעמים מרווחים לכך שיונתן פעל בדרך זו ולא אמר להדיא. בדברי המפרשים הקדמונים (ראה רד"ק ורבינו ישעיה שם) מבואר שעשו כן מפני שחששו שיהיו שם אנשים שישמעו ויבינו, ומפני הסכנה משאול רימז יונתן ועשה הסימן ולא אמר להדיא.
ועל דרך זה ניתן לומר שנראה מסתבר בהלכות לשה"ר שאין היתר לדבר לשה"ר במקום היתר גם לאנשים אחרים שאין שום תועלת משמיעתם, ואינו רבותא כ"כ כמו שצריך להקטין האיסור מדיבור לרמיזה.
ועוד יש להעיר, דהתם מלבד איסור לשה"ר ישנה מצות כיבוד אב המוטלת על יונתן, ובודאי מכבוד אביו הוא שלא לפרש להדיא אלא רק לרמז, וכעין שמצינו בקידושין (לב, א) שאם רואה אביו עובר על דברי תורה אל יאמר לו אבא עברת על דברי תורה אלא אומר לו אבא כך כתוב בתורה, ולכאורה גם כלפי אחרים כן הוא כאשר מדבר על אביו.
עוד יש להעיר ממה שכתב בספר קדושת לוי (ליקוטים) על קושיא זו, וז"ל,
למה עשה יהונתן עם דוד הסימן עם החיצים, הלא באמת לסוף ראה בעצמו יהונתן את דוד (ש"א פרק כ), היה לו לומר תשובה בעל פה. ויבואר על פי דאמרינן בגמרא דפסחים (ג, ב) אהדריה קרע לאחוריה משום מוציא דבה כו'. ונמצא יהונתן היה ירא שמא יצטרך לומר לדוד בשורה רעה, 'ומוציא דבה' כו', ולכך עשה הסימן כדי שלא יוציא דבר תקלה מפיו.
וגם יש לדון שזה מגדיל ומרבה השנאה אם אומר לו להדיא בפיו שרוצה להורגו.
(חלק מן הדברים עורר הגאון רבי אליהו דיסקין שליט"א).
