ש. ספראי כתב:האם יהודי שאסור לו או שאינו יכול לאכול בשבת, מחוייב מדינא להתענג בשבת בדברים אחרים המענגים אותו, או שחז"ל קבעו שעונג שבת הוא רק באכילה ושתייה?
אשמח למקורות. תודה.
(מצינו בהלכה עוד תענוגי שבת, כמו שינה ואו"ח ר"פ וכו', אך השאלה האם אדם שאינו יכול לאכול, מחוייב בעינוגים אחרים).
(א) צריך למהר לאכול סוף שעה ששית שאסור להתענות בשבת עד חצות אפילו אם אינו מתכוין לשום תענית אלא שנמנע מחמת עסקו בדבר אחר אפילו הוא דבר מצוה כגון שקורא ומתפלל אסורה אלא אם כן אינו חפץ לאכול עדיין והאיחור הוא עונג לו כמו שיתבאר (והוא הדין אם מתענג בקריאה ותפלה יותר מבאכילה) ואם מתכוין לשם תענית אפילו שעה אחת אסור:
(ב) אדם שהאכילה מזקת לו שאז עונג הוא לו שלא לאכול אין צריך לאכול כלל וכמעט שאסור לו לאכול שלא יצטער בשבת וכן מי שמתענה בכל יום ואכילה בשבת צער הוא לו מפני שינוי וסת יכול להתענות גם בשבת שמצות סעודות שבת אינה אלא בשביל עונג אבל בענין אחר אסור להתענות בשבת אפילו מחמת תשובה וחסידות אע"פ שיש לו תענוג בתענית זה אין לו להחליף עונג חכמים שתקנו בג' סעודות בעונג אחר שאינו מוכרח שיהי' בשבת ולא התירוהו חכמים:
(ג) אבל מותר להתענות תענית חלום בשבת כשחלם בו ביום שיפה תענית לחלום לבטל הגזר דין כאש לנעורת אם מתענה בו ביום והתירו לו חכמים בשביל שיקרע גזר דינו ועוד לפי שאין כאן ביטול עונג שבת לגמרי כיון שנפשו עגומה עליו בשביל חלומו אם לא יתענה ואם יתענה בטוח הוא שיקרע גזר דינו א"כ הרי התענית הזה תענוג הוא לו. ומכל מקום אף שקורעים גזר דינו חוזרים ונפרעים ממנו על שביטל עיקר עונג שבת . .
ש. ספראי כתב:האם יהודי שאסור לו או שאינו יכול לאכול בשבת, מחוייב מדינא להתענג בשבת בדברים אחרים המענגים אותו, או שחז"ל קבעו שעונג שבת הוא רק באכילה ושתייה?
אשמח למקורות. תודה.
(מצינו בהלכה עוד תענוגי שבת, כמו שינה ואו"ח ר"פ וכו', אך השאלה האם אדם שאינו יכול לאכול, מחוייב בעינוגים אחרים).
במרדכי פרק קמא דשבת (סי' רל) שכתב וז"ל ואסור להתענות עד שש שעות בשבת (כדלקמן ריש סי' רפ"ח) וכתב ראבי"ה (הלכות תענית סי' תתעו) אבל בתפלה ובתלמוד שרי לעסוק בשבת ולהתענות דקיימא לן כרבי אליעזר (פסחים סח ב) דאמר או כולו לכם או כולו לגבוה ותו (שם) מר בריה דרבינא הוה יתיב בתעניתא כולא שתא בר מעצרתא וכו' ושוב ראיתי דכתב בפרק שני דסוכה דס"ל כרבי יהושע וכן פסק ראבי"ה (הלכות סוכה סי' תרלו) עכ"ל [המרדכי] משמע דמתחלה כתב ראבי"ה כרבי אליעזר ואחר כך חזר בו וכתב דהלכה כרבי יהושע וכן פסק הלכה למעשה. ואיכא לתמוה היאך כתב מתחלה דהלכה כרבי אליעזר ושרי להתענות בשבת הלא קאמר רבא התם דבשבת כולי עלמא מודו דבעינן נמי לכם ואפשר היה לומר דהיה מפרש דמר בריה דרבינא דיתיב בתעניתא כולי שתא אפילו בשבת חולק הוא ארבא וסובר דלרבי אליעזר גם בשבת או כולו לה' והלכה כמותו ודלא כרבא אלא דממה שכתב ותו מר בריה דרבינא וכו' אלמא דמתחלה כתב כך בלאו הך מר בריה דרבינא. ולכן נראה דראבי"ה מתחלה כתב דבריו על המתענה כל השנה מחמת תשובה וחסידות ועוסק בתלמודו ובתפלה דתעניתו הוא תענוג לו ואכילה בשבת הוא לו לצער מפני שינוי ווסת וסובר ראבי"ה דאף רבא דקאמר דבשבת כולי עלמא מודו דבעינן נמי לכם מדכתיב וקראת לשבת עונג מודה בהא דכיון דעונג דידיה הוא התענית הדרינן לדברי רבי אליעזר דהלכתא כוותיה בהא דאמר או כולו לה' ותו ראיה ממר בריה דרבינא דהוה בכהאי גוונא ושרי וכדלקמן בסימן רפ"ח עיין שם, וזה היה דעת ראבי"ה מתחלה ואחר כך חזר בו דהלכה כרבי יהושע דהכי משמע בפ"ב דסוכה (דף כ"ז א) דקאמר התם ורבנן כדירה מה דירה אי בעי אכיל וכו' ועיין שם בתוספות (ד"ה אי בעי):
בתבונה כתב:עוד אפשר שכוונת השואל שמא למתענה בשבת יש מסלול של כולו לה' כמו שמצינו דעת ר"א ביו"ט
המתענה תענית חלום בשבת יש לו לעסוק כל היום בתורה ותפלה בשביל שיתכפר לו ויקרע לו גזר דינו
עזריאל ברגר כתב:והחילוק נראה ברור, שדין זה קיים דווקא ביו"ט ולא בשבת. ובשבת זה רק משום כפרה.
בתבונה כתב:עזריאל ברגר כתב:והחילוק נראה ברור, שדין זה קיים דווקא ביו"ט ולא בשבת. ובשבת זה רק משום כפרה.
החילוק הוא בשו"ע הרב
אבל בב"ח בשם הראבי"ה מדובר להדיא על שבת
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 389 אורחים