שמעתי שבאופן של להקריא [דהינו שהמקריא היה מותר לו לראות] מכתב זולתו אין בזה האיסור של חרם דרבינו גרשום וכן אין איסור לשמוע הכתוב במכתב זולתו מאותו המקריא
ושאלתי בהטעלפאן להגאון הצדיק רבי שריה דבילצקי שליט"א ואמר לי ג"כ כנ"ל דשרי מצד חדר"ג
ובקשתי מהלומדים שליט"א למי שיודע מקור דברים מספרים הדנים בזה שיאיר בזה
ולענ"ד יל"ע מצד הסברא דהרי כל עיקר החרם איננו משום עצם הכתב יד אלא משום דכל כמה והבעלים אינם מסכימים זהו זכותם ואסור מבלי רשותם והחידוש בזה דאע"ג דקול מראה וריח אין בהם משום מעילה מ"מ אסור מצד החרם דרבינו גרשום, ואם כן הדין נותן דלא שנא לראות ולא שנא להקריא ולשמוע היה צריך לאסור דהרי זהו גופא החידוש בלראות דאע"ג דאין בזה גזילת ממון אסיר דפוגע בזכות הבעלים וה"נ ממש בלהקריא ולשמוע. וצ"ע בזה.