אשמח בתשובת חכמי בית המדרש.
א. בדברי תוס' סוכה יז. מבואר שני ציורים, הראשון כתב עליו שכשר מצד פסל, והשני הוסיף לחדש להכשיר, אך לא כתב מפורש שענינו הכשר משום פסל.
הציור הראשון - כשמהלך ד' טפחים סכך פסול או ג' אויר על פני הסוכה, מפתחה עד קרוב לדופן אמצעי, אמנם נשאר שיעור סוכה ז' טפחים על ז' טפחים בצד דופן אמצעי, דבכה"ג כשרה הסוכה עם סכך שבשני צידי האויר, אפי' אין בהם שיעור סוכה, מפני שדין שלהם כפסל היוצא מן הסוכה (שם הוסיף 'ואפילו מה שיוצא לחוץ לגמרי', כלומר צד הפתח, באופן שאין הסכך פסול (או אויר) מתחיל מפתח הסוכה רק מאמצע).
הציור השני - כשסכך פסול ד"ט או אויר ג"ט נמשכים עד קרוב לדופן אמצעי ואין שם ז"ט על ז"ט, רק בשני צידי האויר יחד יש שיעור הכשר סוכה, כלומר סה"כ שיעורם מ"ט טפחים מרובעים, דאף בכה"ג כשר (לא פירט תוס' עד לכמה אפשר לחלק את חלקי הסוכה, האם אפילו נמשכת הסוכה כנחש רוחב טפח בסיבובים. ובאמת הביכורי יעקב (הובא במשנ"ב) סבר שכל שיטה זו הוא דוקא כדברי הב"ח שהכשיר סוכה רוחב טפח על מט' טפחים ולא הצריך שיהיו מכונסים יחד, כך לשיטתו מבואר בתוס' ג.)
ז"ל תוס': 'ואפשר אפי' אין כדי הכשר סוכה ממנו עד דופן האמצעי מצטרפין זה עם זה לכדי הכשר סוכה ואין האויר והפסול חוצצין מאחר שהכשר מתחבר יחד דרך הצדדים'. מבואר מדבריו שאין צריך שיהיה 'הכשר סוכה' במקום אחד, כוונתו שאין שיעור הכשר סוכה זע"ז (וכ"ה להדיא ברא"ש, לקמן, 'שיעור הכשר סוכה').
כאן יש לי לשאול, האם שייך לפרש הכשר סוף דבריו במנותק מהכשר תחילת דבריו שהוא תלוי בפסל. האם שייך לפרש שכוונתו להכשיר סוכה שאין בה שיעור הכשר סוכה במקו"א אפי' שאין פסל מועיל באופן זה, כוונתי, שהרי לא מצינו שיועיל פסל (כזה, הנמשך מסוכה כשרה כעין פסל דס"ל לעולא יט.) להכשר דפנות הסוכה, ובפרט כדמצינו בשיטת הפמ"ג (הובא במשנ"ב) דסוכה שרובה צלתה מרובה מחמתה אלא שמיעוטה שחמתה מרובה מצלתה היא ע"פ כל הדופן השלישית, דבכה"ג אין הפסל (חלק החמתה מרובה) מצטרף להתבטל אצל הרוב ולצרף הדופן שאצלה להכשיר כל הסוכה יחד, ובכל ענין בעינן שיהיה בצלתה מרובה ג' דפנות, ורק אחרי שהיא כשרה לעצמה שייך להכשיר מיעוטה שהיא חמתה מרובה.
ב. דין התוס' להקל שכתב בדרך 'ואפשר', נמצא ברא"ש (פ"א סי' לג) להקל להדיא דרך 'ונראה' (ז"ל: 'ונראה דאפילו אין בו כדי הכשר סוכה ממנו עד הדופן האמצעי מצטרפין זה עם זה לשיעור הכשר סוכה') ואחריו בטור להדיא.
אמנם בשו"ע הובא בדברי הרמ"א (תרלב,ב) ז"ל:
'והא דסכך פסול בד', ואויר בג', היינו דוקא שהפסיק סוכה לשתים ולא נשאר שיעור הכשר סוכה עם דפנות במקום אחד; אבל אם נשאר שיעור סוכה במקום אחד, המקום ההוא כשר, ואף שמבחוץ אם מחובר לו מן הצדדים'.
ואף שמוכרח בדבריו שבתחילת דבריו איירי כשהפסול הולך מפתח הסוכה אל דופן אמצעי, ובסוף דבריו איירי כשהפסול הולך מדופן שבצד זה לדופן שבצד זה (וכך פירש המשנ"ב ע"פ אחרונים), מ"מ נראה לי ממה שכתב 'אם נשאר שיעור סוכה במקום אחד' והמשיך להכשיר 'אף שמבחוץ' בתנאי 'אם מחובר לו מן הצדדים', דס"ל שאין להכשיר סוכה ע"י צירוף חלקיה לכדי שיעור הכשר סוכה, וא"כ שלא כדברי תוס' רא"ש וטור.
אמנם המג"א (סעיף ב') העתיק (חלק) מהלכות שנתבארו בענין זה מהטור, וסיים דבריו: 'וכ"כ התו' ורא"ש ורי"ו וכ"כ הלבוש ורמ"א קיצר בלשונו'. אמנם כך כתבו כל הראשונים והלבוש הנזכרים בדבריו, אבל מהרמ"א מוכח לכאו' דלא כוותיהו, ואיך אפשר לומר ע"ז קיצר בלשונו.
א"כ ב' שאלות בפי: א. האם דין אחרון של תוס' שייך לדין הכשר פסל (יש מחברי שנקטו כן, ואף מצאתי כן בספר של ת"ח אחד, אבל לטעמי הוא דבר קשה). ב. האם יש מי שפירש דברי הרמ"א שלא כהראשונים הנ"ל, כלומר שלא כהמג"א שהלך אחריו המשנ"ב.